פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר
סימן סה · כא
ובזה נסתר מ"ש הקצה"ח בסי' קצ"ו לענין דקונין הסודר בשבת אם העדים נותנין הסודר הוי אשלד"ע ע"ש שכ' דהא דסודר שנותנים העדים לאו בתורת שליחות מן הקונה הוא דל"ש שליחות אלא אם הי' הקונה נותן סודר שלו ע"י שלוחו אבל סודר שנותנים העדים מעולם לא זכה בו הקונה אלא הא דזיכה הקונה ע"י סודר העדים ה"ט מדין עבד כנעני כהא דקידושין ד"ח וכן לענין ממונא והתם לא מטעם זכי' הוא דהא מכיון שמקבל הרב את הכסף יוצא העבד לחירות אפי' בע"כ של עבד וה"ה בקנין סודר שנותנין העדים שיקנה אותו פלוני את השדה קנה בלא שליחות כל שנתרצה דבע"כ אינו מזכה ולפ"ד ז"א דהא הדין ברמב"ם והרמב"ם לשיטתי' ל"ל מדין ע"כ גבי מקח דלהרמב"ם אם א"ל הילך מנה ותהא שדך קנוי' לפלוני כמ"ש דלא מהני, וע"כ מדין זכי' אתאן עלה ואין מקום לדבריו אמנם ראיתי כי כבר הקדימו בזה המח"א בה"ל שלוחין ושותפין סי' ט"ו שכתב בא' ששכר בית מחבירו ונתן מעות למשכיר כדי שיקנה המשכיר ביתו לעכו"ם, אע"ג דאין שליחות וזכי' לעכו"ם מ"מ קונה העכו"ם מדין עבד כנעני וככהיא דקדושין ד"ח, ולפ"ז תמה על התוס' בריש קדושין שר"ת הא שולח הרשאה ביד עכו"ם ומקנה לו בק"ס אמנם צריך ליזהר שיהא הסודר של העכו"ם ולא מיד העדים דאין זכי' ושליחות לעכו"ם, ולפ"ד אפי' אי אין הסודר של עכו"ם קונה מדין ע"כ, אמנם להרמב"ם כבר הוכחנו דלא ס"ל דין דע"כ במקח וע"כ מדין זכיה אתאן עלה וגם מהתוס' קדושין הנ"ל שכ' דאם אין הסודר של עכו"ם דלא קנה משמע דלא מדין ע"כ הוא אלא מטעם זכי' ושליחות ודלא כמ"ש המח"א והקצה"ח הנ"ל, ובאמת הקושי' במקומה עומדת דמאי שייך זכי' אם אחר נותן את הסודר דלא שייך זכיה אלא דהמעשה הוי כמו שעשה הוא אבל האיך נעשה החפץ כשלו וכאשר העיר הקצה"ח וכמ"ש להרמב"ם דלא ס"ל במקח דין עבד כנעני בעינן דוקא שלו והאיך מהני סודר של אחרים, והנ"ל בזה משום דבחליפין עיקר הקנין הוא ההנאה וה"ט דחליפין איתנהו בפחות משו"פ א"כ אפי' אחר נותן את הסודר בשבילו והוי כמו שנותן הוא דמכחו בא לו ההנאה זו והוי כמו שנותן הוא, אבל לגבי מכר דבעינן כסף ועיקר הקנין הוא הכסף שנותן ומקנה לו עבור זה א"כ אם אחר נותן הכסף לא מהני, אבל חליפין דעיקר הוא ההנאה א"כ גם אם אחר נותן מכ"מ ההנאה בא לו מכחו דאם לאו הוא לא הי' נותן לו, ובזה שפיר אפי' אם הוא שלא בפניו מ"מ מהני מדין זכי', ולפ"ז מיושב קושית הקצה"ח דלהכי מהני הסודר שנותנים העדים עבורו אפי' בשבת דכיון דההנאה בא לו בגללו הוי כמו שנותן הוא ומהני אפי' בשבת דהטעם הוא משום שהוא נותן ההנאה, וניחא סברת הרמב"ם דלאו מטעם זכי' אתאן עלה, והא דכתב התוס' דלא לכתוב וקנינו מיני' אפ"ל דמיירי שלא בפניו דשלא בפניו מטעם ז' הוא ולהכי בעכו"ם אין קונין לו שלא בפניו ועי' בתוס' קידושין כ"ו שהוכיחו דקנין סודר מהני שלא בפני הקונה ממה שכ' וקנינו מיני' ע"ש ולפיכך לא מהני בעכו"ם שלא בפניו אבל בפניו לעולם מהני כמ"ש, והרמב"ן כתב דלהכי מהני בסודר שנותנים העדים דהם מקנים הסודר להקונה בשביל המקנה אלמא ג"כ דלאו מטעם זכי' הוא, דזה לא שייך בע"כ דהם מקנים לעבד בשביל הבעה"ב דאין יד לעבד והרבה יש להאריך בענינים אלו ואכ"מ: