פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר
סימן סה · י
ונ"ל בזה דהנה בסנהדרין ע"ב אמר רב בא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מ"ט בדמים קננהו אמר רבה מסתברא כו' ואלקים אמר רב אפי' נטלו דהא יש לו דמים כו' אלמא ברשותו קיימי ולא היא כי אוקמי רחמנא ברשותו להתחייב באונסין אבל למקני' לא מידי דהוה אשואל ע"ש ועי' בפרש"י דרב ס"ל הא דגזלן חייב באונסין ה"ט משום דהגזלן קנה להגזילה והוי כשאר נכסיו והא דצותה התורה והשיב זהו הוי תשלומין וא"כ אפי' איתא בעינא כשמחזיר הוי תשלומין ולכן אמרינן דקננהו בדמים אבל רבה ס"ל דהגזלן אין לו שום קנין להיות כשאר נכסי' והא דמחויב באונסין מידי דהוה אשואל ולפ"ז נראה דנהי דכ' לעיל בשי' התוס' דבין אי נימא דיאוש הוי הפקר או יאוש הוי מתנה להגזלן מ"מ בעי לקנות אח"כ בקנין חצר או משיכה היינו דוקא לדידן דס"ל דבעין לא אמרי' דקנה בדמים והיינו דהגזלן ל"ק כלל הגזילה אלא להתחייב באונסין וא"כ אח"כ כשמתיאש בעי קנין, אבל לרב דס"ל דהגזלן קנה לגזילה וא"כ אם נתיאש הנגזל אי נימא דיאוש הוי מתנה להגזלן כשמתיאש הוי מחילה וא"צ קנין וא"כ אם יאוש הוי כהפקר קנה הגזלן את הגזילה ביאוש אפי' אם היא בר"ה דהא הגזילה הי' להגזלן כשאר נכסיו ואין עליו רק תשלומין וקנה אפי' ברה"ר ביאוש דהוא קודם דבלא"ה הוי שלו וז"ב ובזה ניחא הא דלא פריך הגמ' על רבה דס"ל נמי דיאוש כדי קונה וע"ש בנה"מ, דלרבה לשי' בסנהדרין דבעינן לא קנה בדמים וס"ל דהגזלן אינו קונה את הגזילה וא"כ נהי דיאוש קונה מ"מ צריך אח"כ קנין ול"ק מהברייתא דאיכא לאוקמי' שאינו ברשותו בשעת היאוש, אבל לרב לשי' דהגזלן קונה את הגזילה ולדידי' כשמתיאש אח"כ א"צ קנין ולדידי' מקשה שפיר דליכא לשנוי' דמיירי כשאינו ברשותו, והנה בקצה"ח סי' שס"א העלה בטעמא דבאיסורא אתי' לידי' ל"ק ביאוש משום דהגזלן בעי אח"כ לקנות הגזילה בתורת קנין וכמ"ש התוס' הנ"ל, ולמ"ד ד"ת מעות קונות משו"ה במתנה קונה במשיכה כ' הראשונים דבמציאה ובמתנה דליכא דמים קונה במשיכה ולפמ"ש התוס' בע"ז ע"א דבגזל דבאיסורא אתי לידי' אם אינו קונה במקח אינו קונה בגזל ומשו"ה אינו קונה בגזל במשיכה, ובזה העלה דלר"י דד"ת מעות קונה משו"ה ס"ל דיאוש אינה קונה ור"ל דס"ל דמשיכה מפורשת מה"ת ס"ל שפיר דיאוש לחודא קונה ע"ש, וק"ל ע"ז הא ר"ש ס"ל דיאוש קונה בגזלן בב"ק קי"ד ומ"מ ס"ל דד"ת מעות קונות עי' בב"מ מ"ז דקאמר ר"ל אליבא דר"ש לא קאמינא כו', אמנם לפ"ד הנ"ל ניחא דר"ש יסבור כרב דבעין נמי בדמים קננהו ולדידי' כשמתיאש הנגזל א"צ שום קנין דהוי כמחילה דא"צ קנין וס"ל שפיר דיאוש קונה ומ"מ משיכה לא קני, ובעיקר מש"כ הקצה"ח להדמות לדברי התוס' בע"ז שם צ"ע דלא כ' התוס' התם דאם מעות א"ק במקח אינו קונה נמי בגזל אלא דהתם ר"ל דקונה במה שגזל דבעכו"ם לא כתיב והשיב ע"ז כ' התוס' דבמה שגזל אינו קונה אם אמרינן דמעות א"ק במקח א"ק נמי בגזל משום דבאיסורא אתי לידי' אבל הכא לענין יאוש בין אי נימא דיאוש הוי מתנה לגזלן ובין אי נימא דיאוש הוי הפקר מ"מ שפיר קונה אח"כ בקנין משיכה כמו אחר, וכי בשביל שעשה עבירה מתחילה שגזל ולאח"כ אם הפקיר הבעלים או נתן להגזלן במתנה לא יקנה במשיכה. וז"ב. ועוד דלשי' הרמב"ן אפי' אי משיכה אינה קונה קונה בחצר אח"כ ועי' בקצה"ח סי' קצ"ח מה שהק' על הרמב"ן בזה ועי' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' ש"י,