אור ברסלב
פרי יצחק חלק ב סימן סה › ה

פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר

סימן סה · ה

ד

והנה בב"ק ס"ו יאוש אמרי רבנן דנקנה מיהו לא ידעינן אי דאורייתא אי דרבנן מידי דהוה אמוצא אבידה כו' או דלמא לא דמיא לאבידה אבידה הוא דכי אתא לידי' בהיתרא אתי' לידי' כו' והתוס' כתב אע"ג דבאבידה גופי' אין יאוש מועיל בתר דאתי' לידי' ותי' דמ"מ הי' קונה לענין זה שלא יתחיב לשלם כי אם דמים כמו לגבי' גזל ע"ש דעת התוס' דגם באבידה נמי קונה לענין זה היכא דאתי לידי' באיסורא שא"צ להחזיר החפץ, ויש להקשות מגמ' ב"מ כ"ו גבי כותל ישן מחציו ולחוץ כו' דהקשה התוס' דליקנו לי' חצירו ותי' הרא"ש דכיון דבא לחצירו קודם יאוש לא קני אפי' אם נתיאש אח"כ דבאיסורא אתא לידי' דלא עדיף חצירו מידו לענין זה וכן הוא דעת הראב"ד והרשב"א והר"ן ז"ל, ובזה תי' הר"ן בגמ' דף כ"ג ההוא גברא דאשכח כופרא בי מעצרתא אתא לקמי' דרב א"ל זיל שקול לנפשך וה"ק דלקני לי' כופרא לבעל מעצרתא מתורת חצר ותי' ג"כ כנ"ל דכיון דאתי לחצירו קודם יאוש לא קנה אח"כ אפי' אם נתיאש כיון דבאיסורא אתי לידי' ולפי התוס' הכא דמאן דס"ל יאוש קונה ויליף מאבידה בהכרח דבאבידה נמי היכא דאתי לידי' באיסורא קונה את גוף החפץ אלא דצריך לשלם דמים א"כ רב לשיטתי' בב"ק ס"ז דס"ל דיאוש קונה ולדידי' ע"כ דיליף מאבידה וא"כ גם באבידה קונה את גוף החפץ ואמאי קא"ל רב זיל שקול לנפשך הא גוף החפץ עכ"פ קונה בעל מעצרתא, אולם לפי' הרמב"ן אין הכרח למ"ש התוס' וכמ"ש הגאון בקצוה"ח סי' שס"א דלפי' הרמב"ן דלהכי אין קונה ביאוש בתר דאתי לידי' משום דהוי שומר ואין יאושו מועיל לדבר שהוא ברשותו א"כ שפיר קאמר הגמ' דילפינן ממוצא אבידה והא דבאתי לידי' אין יאוש מועיל ה"ט משום דהוי שומר אבל בגזלן דלא הוי שומר כמ"ש התוס' בב"ק נ"ו ולכך אע"ג דמיאש בתר דאתי לידי' באיסורא קונה ביאוש או דלמא לא דמי' לאבידה אולם גם גבי אבידה אם מיאש בתר דאתי לידי' באיסורא אינו קונה אפי' גוף החפץ ולכך ניחא שפיר דלא קני לי' לכופרא לבעל מעצרתא משום דאתי לחצירו קודם יאוש אינו קונה אפי' גוף החפץ וכנ"ל, (ובמ"ש הקצה"ח הטעם בגזלן משום דלא הוי שומר וכמ"ש התוס' בב"ק שם, באמת ראיתי בס' שער המשפט סי' שנ"ד שהעלה דגם בגזלן חייב משום שומר אבידה ע"ש ולדידי' שוב ישאר הקושי' מדוע תועיל יאוש בגזילה באתי לידי' באיסורא הא גם גזלן הוי שומר, אמנם באמת תמיהני על הקצוה"ח בזה דאפי' אם נימא דגזלן נמי הוי שומר מ"מ ל"ש בגזלן לומר דלא תועיל יאוש משום זה, וזיל בתר טעמא דהטעם הוא משום כיון דנעשה שומר ידו כיד הבעלים והוי כמו שמונח ברשותו דאין מועיל יאוש וזהו דוקא בשומר אבל בגזלן נהי נמי דמחויב בשמירתה מ"מ לא שייך לומר דיד הגזלן כיד הבעלים דהא גזילה מקרי אינה ברשותו בכ"מ משום דהוא מחזיק בה ואינו רוצה ליתן ומה נפ"מ במה שמחויב בשמירתה, ופשוט,) והרב במחנה אפרים בה' חצר סי' ה' כתב דלהרמב"ן הנ' לא שייך הך סברא בחצר דלא יקנה ביאוש אח"כ דהא לא נעשה שומר ע"ש. ולפ"ז לכאו' לא העלתי ארוכה גם להרמב"ן מ"ט לא קני בעל מעצרתא את הכופרא כיון דלדידי' לא שייך כלל הך סברא כיון דאתי לחצירו קודם יאוש לא קני ביאוש אח"כ דהא לא נעשה שומר, ובאמת גם לשי' התוס' טעמא בעי מדוע אם בא לחצירו קודם יאוש דלא קני ביאוש אח"כ, אמנם לפי' הרמב"ן מצאנו בה טעמא והוא עפ"מ שהקשה הקצה"ח בסי' רנ"ט דלפי' הרמב"ן משמע דלא מהני יאוש בדבר שהוא ברשותו ובאמת מצינן דמהני יאוש אפי' ברשותו ע"ש וכן הק' הנה"מ מתוס' ב"מ כ"ו דמשמע דאפי' בביתו אם שמענו דמיאש מהני והעלה בזה דבר נכון דבאמת כמו שגזילה מקרי אינו ברשותו כמו כן אבידה וזה דוקא אם מונח שלא ברשותו אבל היכא דמונח ברשותו במקום המשתמר לא מקרי אבידה כלל ולהכי כ' הרמב"ן דכיון דנעשה שומר של הבעלים ומשתמר אליו לא מקרי אבידה ולא מהני יאושו, אבל במקום שאין משתמר שפיר מועיל יאוש אפי' ברשותו ולהכי גבי תאינה וכן גבי עבד וכן במ"ש התוס' ב"מ כ"ו כיון דאין משתמרת אליו שפיר מהני יאוש, וכן הדין נמי בחצר אם בא לידו קודם יאוש כיון דחצר המשתמר הוא ואם ימצא הבעה"ב יחזיר לבעליו נמצא דהאבידה משתמרת לבעלים היא לכך אין מועיל יאוש דהאבידה הוי כמו שמונח ברשותו דלא מהני יאוש כנ"ל, וכן מצאתי בשיטה בשם הרשב"א מחציו ולחוץ הרי הוא שלו כו' וי"ל דאין יאוש מפקיע ממון של אדם שהוא ברשותו וכו' חצירו כידו והוי כאילו הפקיד אצל אחד ושכח ונתיאש דאין יאושו יאוש, ונראה דשי' הרשב"א הוא כשי' הרמב"ן דאין יאוש מועיל לדבר שהוא ברשותו אם משתמרת ולכן גם אם הפקיד אצל אחד הוי כמו שמונח ברשותו ולכן גם גבי חצר אם שכח בחצר חבירו ונתיאש אין יאושו מועיל כיון דהחצר משתמרת וכמ"ש בעה"י, ובזה נפשט ספיקו של המח"א שהבאנו לענין אם שכח פקדון ביד חבירו ונתיאש ומדברי הרשב"א מפורש הוא דאין מועיל יאוש ועי' היטב במח"א מה דמסיק בזה.

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה