פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות תשובות · סימן קסד
ישאו הרים שלום וברכה לכבוד אהו' ידינ"פ הרב המאה"ג חו"ב המפואר וכו'. מו"ה מנחם יהודא אדלער נ"י האבד"ק סערעדניע והגליל יצ"ו. יקרתי הגיעני עוד בשב"ק הע״ל ויאמין לי כי מרוב טרדותי בענינים הנחוצים מאד להלכה ולמעשה לא הי' לי פנאי אפי' לקרות מכתבו עד היום שפניתי מעט למען כבודו כי רב הוא, והנה מע"כ נ"י תמה על הנוב״י מהדו"ת יו"ד סי' קמ"ב שהעלה דאם המים בכלי שנסתם ע"י הברזא וא"כ בשעת סתימתו הוי כלי ממש וכיון שכל המקוה הוא בכלי זה אין לך הוייתו ע"י כמו זה כלומר ונפסלו המים מחמת שנתהוו ע"י דבר המקבל טימאה. ועז תמה מע"כ נ"י דא"כ במס' זבחים כ"ה ע"ב דאמרי' הטעם דנתן ידו או רגלו כדי שיעברו מים לחביות פסולין משום דמהוה ע"י דבר המקבל טומאה והא התם המי חטאת נותנים אח"כ לכלי, ואם נימא דע"י מה שהמים נתונים בכלי הוי הוייתן ע"י דבר המקב"ט א"כ איך נותני' המי חטאת לכלי ולומר דבאמת נותני' אותם רק בכלי גללים או אבנים שאינם מקבלים טומאה זהו ודאי אי אפשר שהרי בפירוש שנינו מס' פרה פ"ה מ"ה בכל הכלים מקדשים ואדרבא מה שנא' שם אפי' בכלי גללי' הוא לרבותא דכ"ש בשאר כלים, וא"כ לדברי הנוב"י ל"ה רשאי ליתן מי חטאת רק לכלי גללים או אבנים שלא יהי' הוייתו ע"י דבר המקב"ט, כך הם תו"ד.
ונ"ל דלא קשה דהנה הא ודאי פסול שאובים חמור יותר מהויה ע"י דבר המקבל טומאה דמים שנתהוי על ידי דבר המקבל טומאה לא נפסלו לגמרי רק שלא יבאו למקוה ממש על ידי דבר המקבל טומאת כמבואר בסימן ר"א סעיף מ"ח שאפילו נמשכו ע"י סילון של מתכת שמקב"ט מ"מ אם בראשו מחובר סילון של עץ ונפלו למקוה מסילון של עץ למקוה כשר אע"ג שהיו מעיקרא בסלון של מתכת משא"כ אם המים כבר נעשו שאובים שהיו בכלי שיש לו בית קבול נפסלו לעולם (זולת בהשקה למקוה כשרה) ופשיטא שמ"ש הנו"ב שם וז"ל: ואסיר לטבול שוב בתוכו לעולם ואפי' יסיר הברזא שכבר נעשו כולם שאובים עכ"ל, היינו ג"כ אם אין בהם השקה למקוה כשרה משא"כ אם יש להם השקה למקוה כשרה פשיטא שמותר לטבול בתוכו שהרי אפילו במקוה שאוב ממש ג"כ מיתר לטבול אם מישך למקוה כשרה כמבואר שם סעיף נ"ב סעיף כ"ג, וא"כ א"ש דודאי גבי מי חטאת שאין הפסול כלל משים שאובים שהרי התורה אמרה בפירוש מים חיים אל כלי רק שיבאו לכלי ממים חיים ואין הקפידה רק על הבאתן מהמעיין לכלי שיהיו ע"י טהרה אם כן לא איכפת לן שיהי' הוייתן על ידי טהרה רק על שעת ביאתן לכלי כמ"ש רש"י במס' דברים שם ד"ה הוייתן וז"ל כשאתה מהוה אותם להיות מקוה או קידוש הוי מהוה אותם ע״י דבר שאין מקבל טומאה עכ"ל, אבל מכיון שבאו לכלי ע"י דבי שאין מקב"ט תו לא איכפת לנו בהוייתן כלל שהרי דרך הכשירו הוא רק בכלי משא"כ במקוה דבעינן שהמים יהיו טהורים כל שעה גם בשעת טבילה ועיין חתס"ו יו"ד סימן רי"ג שהביא בשם קדמון אחד דמשו"ה צריכים שהמים יהיו במקום שאינם ראויים לקבל טומאה דיל"ב הרי נטמאו מחמת הטמא הטובל בהם והאיך יטהרו הטמא עיי"ש (ואני הארכתי בזה בחידושי לסוגי' דצנור אית ט"ז ועוד בכמה מקומות שם בס"ד) וא"כ שפיר כתב הגב"י דאם כבר היו בכלי הרי באותו שעה נתהוי עי' דבר המקב"ט משא"כ במי חטאת הקפידה שיהיה הוייתן עי' נותרה הוא רק עד שעת מלוי לתוך הכלי ומכיון שנתמלאו בכלי כמאמר התורה ודאי לא שייך בהו הוייתן ע"י טהרה דמה איכפת לן אם אח"כ יהיו ראוים לקבל טומאה משא"כ במקוה בעינן דלעולם לא יהיו ראויים לקבל טומאה שלא יטמאו מחמת הטובל בהם ס״ל שפיר להנוב"י דמכיון שהיו בכלי שיש לו ברזא הרי נתהוי ע"י דבר המקב"ט אמנם הא פשיטא דגם הנוב"י מודה דאם כשהמים בתוך הכלי מושכים למקוה כשרה דכשר לטבול בו דלא גרע משאובים ממש, וכן כתב בפירוש בשו"ת בית שלמה סימן נ"ו שהביא מעכה"ר נ"י במכתבו דאם מושקים למקוה של ארבעים סאה כשר אפילו אינו ניקב כמוציא רמון דכה״ג ודאי לא איכפת לן במה שהכלי מקבל טומאה דלא גרע משאובים ממש שכשרים ע"י השקה (ויש לעיין בזה בשו"ת שבסוף ספר גדולי טהרה סימן די, ודו"ק), והנה אי ס"ל דהשקה הוי כזריעה ודאי מהני אפילו אם המים בתוך הכלי כיון שהם מושקים למקוה כשרה שוב אין ראוים לקב"ט דהוי כזרועים וכשר לטבול בו, ובספר מרכבת המשנה פ"ד מקואות הלכה ד' רוצה לומר דכל שהכלי ניקב מותר לטבול בו אפילו לא קבעו כלל, והארכתי בזה בחידושי לסוגיא דנצור אות כ', ועוד בשאר מקומות שם, וכבר יצאתי בזה קצת מכוונת הענין, ונחזור לענין הנה הנראה מדעת הנוב"י שם סימן קמ"ב עיקר כוונתו לפסול בברזא בכלי שנעשו שאובים כמה שמסיים שם וז"ל שכבר נעשו כולם שאובים והנה הא שכתבנו דשאובים חמור מהווייתן ע"י דבר המקבל טומאה היא ודאי אמת שהרי הרמב״ם אינו פוסל כלל הו"ה ע"י דבר המקב"ט כמ"ש בשו"ת הרא"ש בשמי, ועיין בספר לחם ושמלה סימן ר"א אות פ"ג הביא ג"כ דבריו, ושאובין לכ"ע פסול, וע"כ דשאובין חמור, עכ"פ יהיה איך שיהיה אי אפשר לדמות מי חטאת למקוה לגמרי דבמי חטאת לא הקפידה התורה על טהרתן רק עד שיבאו לכלי ובמקוה בעינן שהמים יהיו טהורים לעולם כנ"ל ברור בס"ד.
ב') ומה שתמה מע"כ נ"י לפי"מ דקייל"ן בסימן ר"א סעיף ל"ה דהא דפסול במהוה ע"י קבלת טומאה דוקא אם אינם ראויים לבא זולתה למקוה אבל אם גם בלא זה היו יכולים ג"כ לבא למקוה לא מקרי הוייתן ע"י מקבל טומאה ומשו"ה גבי עריבה בזקפה לידות כשר ובאמת היא מילתא דמסתבר ג"כ דבשלמא דגר שהמים נפסל על ידו כגון כלי שהמים נפסלו בה משום שאובים ודאי כל שהמים היו בכלי ונפסלו פ"א תו לא מהני מה שבאים אח"כ למקוה שלא מן הכלי (זולת ברבית והמשכה) וא"כ אפילו אם היו יכולים לבא למקוה שלא ע"י כלי מ"מ כיון שכבר היו בכל פ"א נפסלו משא"כ לענין הויה ע"י דבר המקב"ט דהמים לא נפסלו שהרי אם חבר סלון של עץ בדבר המקב"ט ובאו למקוה מתוך דבר שאינו מקבל טומאה לא איכפת לן מה שהיו מעיקרא נגררים על דבר המקב"ט ועיקר הפסול רק דאם לא היה אפשר לבא למקוה רק ע"י דבר המקב"ט פסול מגזה"כ א"כ כל שהיה אפשר לבא למקוה גם זולת דבר המקבל טומאה אעפ״י שהיו נגררים על דבר המקב"ט מ"מ כיון שלא נעשו שאובים וליכא פסול בגופן ודאי כשר, ודוק היטב בהך סברא.
אמנם מע"כ נ"י תמה ע"ז מדברי רש"י מס' זבחים כ"ה ע"ב שכתב בד"ה זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי וז"ל דאי לאו ככלי דמי אמאי פסול הלא מן האויר באין לו והו"ל כנותן ידו בצנור משוך מן הקלוח עשר אמ״ת עכ"ל רש"י ואי והוי ס"ל לחלק בין אם אפשר שיבאו אפילו בלא המקבל טומאה או א' אפשר לבא בענין אחר א"כ האיך מדמה ר"י וכשנותן ידו על ששתי הכלי לנותן ידו בצנור משוך מן הקילוח עשר אמות הרי אפשר שיבאו מים גם אם לא היה נותן ידו שם משא"כ אם נותן ידו בראש הצנור כדי שיעברו מים לחביות דבלאו ידו לא היו המים עוברים להחביות מקרי שפיר רוייתן על ידי מקבל טומאה וא"כ שפיר אפשר לומר דאויר כלי לאו ככלי רק מי פסול כשנותן ידו בראש הקלוח משום דכה"ג לא הוו באים המים לתוך החביות אם לא היה נתן שם ידו אלא ודאי דס"ל לרש"י דהעיקר היא שלא יפלו מתוך ידו לתוך הכלי וא"כ שפיר מוכח דאייר כלי ככלי דאי לאו ככלי דמי הרי לא נפלו מתוך ידו לתוך הכלי ואמאי יהיה פסול וא"כ כיון דנראה לדעת רש"י דאין חילוק בין אפשר שיבאו המים זולת דבר המקבל טומאה או לא א"כ האיך פסקינן בש"ע סימן ר״א סעיף ליה דאם אפשר שיבאו המים זולת דבר המקבל טומאה השר אפילו נופל משם ממש למקוה כיון דלדעת רש"י אין חילוק, כך הוא תוכן תמיהתו
ונ"ל כוונת רס"י הוא דהנה במי חטאת העיקר הוא שעד שיבאו לכלי שמקדש בו לא יהיה נפסק חייהן כדאיתא מס' פסחים ל"ד ע"ב שתהא חיותן בכלי ובמס' פרה פרק ו' משנה ה' המפנה את המעיין לתוך הגת, אמנם ע"י מה שנותן ידו בראש הקלוח כדי שיעברו לחביות בזה עדיין לא נפסק חיותן כיון שלא היי עדיין בכלי רץ מ"מ פסול דעכ״פ לא הוי הוייתן ע"י טהרה וא״כ היינו רק היכא שמידו ממש נשלו לתוך הכלי אבל היכא שלא נפלו מידו ממש לתוך הכלי כשר כונו במקוה בסעיף מ"ח שאפילו אם באו ע"י לנוי של מתכת מ"מ אם חבר בראשו סלון של עץ כשר וא"נ היכא שנתן ידו שיעברו לחביות אפילו אם לא היה נותן ידו לא היו עוברים דרך שם מ"מ כשרים אם לא נשלו מידו לתוך הכלי ממש וא"כ שפיר מוכח דאויר כלי ככלי דמי דאם לאו ככלי לא היה איכפת לן בנתינת ידו לשם כיון דלכלי באו עכ״פ מן האויר והאויר הוא טהור, והנה בסעיף מ"ח בש"ע סימן ר"א דאשר כשמחבר לפי הסילון של מתכת סילון של עץ אפילו אם לא היו יכולין לבא לשם בלא סילון של מתכת ג"כ כשר כיון שאינן נוטלים למקוה ממש. ע"י הצנור של מתכת וא"כ ה"נ אם אויר כלי לאו ככלי היה כשר אפילו אם לא היו יכולים לבא בלא נתינת ידו לשם וע"כ משום דאויר כלי ככלי וא"כ הוי כנשלו מידו לתוך כלי ממש ושפיר מקרי הוייתן מ״י המקבל טומאה, ואעתיק לו קצת מלשון השטמ"ק על מס' זבחים שכתב שם וז"ל:
דאי אויר כלי לאו ככלי דמי ואינו חשוב נתינת לי עד שיגיעו המים לאויר שתוך המחיצות א"כ אמאי פסול הא מן האויר באים מים לכלי והוייתו בכלי ע"י טהרה מן האויר ואע״ג דסוף סוף באים דרך ״ידו״ לכלי (כצ"ל) מ"מ יש ההפסקת אויר בין ידו לנתינת הכלי וכיון שהוייתו תוך הכלי ע"י טהרה אין לחוש במה שעברו דרך ידו שמקבלת טומאה דהא לא פסלינן אלא נתן ידו כדי שיעברו מים לחביות (כלומר מידו ממש) אבל אם הביא ידו תוך הצנור רחוק קצת מן הקלוח והיו עוברים דרך ידו (כלומר אפילו אם לא היו עוברים באופן אחר רק משום שנתן ידו) ליכא חששא כיון שהוייתו ע"י טהרה בכלי של קידוש עכ"ל, כלומר דעיקר בשעת ביאתם לכלי שיהיה ע"י טהרה כמו במקוה וא"כ שפיר מוכח דאויר כלי ככלי דמי וא"כ הוי כבאו מידו לתוך הכלי ממש לפסול כמו במקוה אם נפלו ע"י דבר המקבל טומאה למקוה ממש משא"כ אם אפשר לעבור בלא זה ג"כ פשיטא דבין במקוה ובין במי חטאת כשר וא"ש פסקו של הש"ע בסעיף ל"ה והיא מדברי הרא"ש פ"ד מס' מקואות משנה ב' דכל שאפשר לעבור בלאו"ה לא מקרי הוייתו ע"י מקבל טומאה וכשר וכמה שהרחבנו קצת הענין מסברא בס"ו (ומ"ש מעכה"ר נ״י דאם הכלי לבד אינו יכול להחזיק מים בלא החפירה גם הנוב"י מודה דלא מקרי הוייתו ע"י מקב"ט ודאי נכון בסברא כיון שעיקר הויית מ"ם ע"י החפירה וכה"ג ודאי גם להנוב"י כשר, וזהו פשוט לע"ד].
והנני בזה הדו"ש באהבה פק"ק באניהאד אור ליום ה' שלשים למב"י תרס"ו לפ"ק.
אליעזר דייטש.