פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות תשובות · סימן קנט
לכבוד המופלא ומופלג בתו"י חריף ובקי נפלא וכו' מו"ה יצחק ראזענצווייג נ"י בהגאון הדיין נ"י דק"ק סאנדאמיעד במדינת רוססיש פאלען יע"א:
ע"ד האשה ששמו לה רטיה ברחם והוא לרפואה כדי שתוכל להתעבר, ומעתה מסתפק אם תצטרך להסיר הרטיה משם בשעת טבילה כיון שקשה לה להסיר בעצמה רק ע"י הרופא ומע"כ נ"י האריך מאוד בזה בפלפול רב, ואני לא אוכל להאריך בזה כי כבר כתבתי בזה בשו"ת פרי השדה ח״ב סימן ק"י עייש"ה ומסקנתי להלכה בס"ד שאם היא בעומק הרחם למעלה ממקום שהשמש דש אז א"צ ראוי לביאת מים דהוי בכלל בלוע ולא הוי בכלל בית הסתרים דבעינן עכ"פ ראו' לביאת מים [יעיי' לעיל ס״מ ק"ג וסימן קא״ז] ושם הבאתי גם דבר הנוב"י מהד"ק יו"ד סימן ס"ד מ"ש בשם הריטב"א דהא דבעינן ראוי לביאת מים עכ"פ הוא רק מדרבנן, ועיין בספר שדי חמד מערכת אות ח' כלל צ״ו ומערכת אות כ"ף כלל ל"ו ל"ז, רק שלא להשיב פניו ריקם אמרתי להציע במה שהעיר מע"כ נ"י דע"כ מקום שהוא בלוע אין צריך אפילו ראוי לביאת מים, דאל"כ האיך יכולה אשה מעוברת לטבול עצמה אי ס"ל עובר ירך לאו אמי היא, וע"כ כיון דהעובר הוא בלוע בגוף האשה א"צ שיהיה ראוי לביאת מים, הנה גדולה מזו מצינו דטבילת האשה מהני להעובר ג"כ לענין גירות דמעוברת שנתגיירה קייל"ן דאין בנה צריך טבילה ביו"ד סימן רס"ח סעיף ו' והיא גמרא מפורשת במס' יבמות ע"ח ע"ב הטעם משום דהיינו רביתיה ופרש"י שם ולאו חציצה היא, וכן מה שהגיר דאם עובר לאו ירך אמו היא האיך אשה מעוברת מותרת לילך ברה"ר בשבת דהא מיציאה הוולד ג"כ יש לתרץ, אדא שהרי ליכא עקירה והנחה בשבת שהיא טעון מבעוד יום, ועיין רמב"ם פי"ג הלכות שבת הלכה חי, ועוד שכה"ג היצאה לא מצינו במשכן וא"כ לא הוי היצאה לענין חיוב שבת אפי' אי ס"ל עיבר לאו ירך אמו היא, ואפילו בלע טבעת והוציאה ג"כ לא הוי דרך היצאה בכך ועיין מס' שבת במשנה צ"ב ע"א, והנה תוספ' מס' ב"ק מ"ז ע"א ד״ה מאי טעמא גופא היא כתבו דאפילו אי ס"ל עובר ירך אמו מ"מ לענין טריפות לא הוי ירך אמו כיון שיש לו חיות בפני עצמו ל"ל שנטרף עם אמו עי"ש ה"נ י"ל לענין הוצאה בשבת איפכא דאפילו למ"ד עובר לאו ירך אמו מ"מ לענין היצאה הוי כירך אמו כיון שאדוק בגופה ועיין שו"ת ר"ע איגר זצ"ל סימן קע"ב שהביא להקשות אי ס"ל עובר ירך אמו האיך רשאי לביו על אשתו מעוברת נימא דהיא וולדה נבעלו והוי בא על בתה עי"ש, וע"כ צ"ל כיון דלא משכחינן לחייב על ביאה, כה"ג ליכא למימר דהוי בא על בתו, ה"נ לענין הוצאה בשבת כיון דלא מצינו כה"ג במשכן ליכא חיוב הוצאה, ודוק, ובהך קושיא דהאיך רשאי לבא על אשתו מעוברת הארכתי קצת במקום אחר, ועיין בקונטרס וילקט יוסף מחברת עשירית סימן ק"ב אריכות בזה [ועיין עוד לענין עובר ירך אמו בשדי חמד מערכת אות עיי"ן כלל ס"ב, ודוק]. סיומא דמילתא בנ"ד להלכה ולמעשה וודאי כל שהיא למעלה ממקום שהשמש דש א"צ אפי' ראוי לביאת מים כמבואר בנוב"י שם ואין להאריך בזה יותר, והנה ראיתי שהביא מע"כ נ"י במכתבו שהרגישה שנפתח מקורה, ומצאה עצמה טהורה, פשיטא וודאי שאם לא מצאה שום מראה אחר הרגשת פתיחת המקור דטמאה כמבואר ביו"ד סימן ק"צ סעיף א' רק אם בדקה ומצאה מראה כשרה אזי טהורה דתלינן ההרגשה במרחה טהורה ועי"ש פתחי תשובה ס"ק ו', ובדיני הרגשה כבר הארכתי במקו"א בס"ד, ועיין עוד בספרי שו"ת פרי השדה ח"ב סימן מ"ח וח"א סימן כ':
והנני בזה הדו"ש באהבה פק"ק באניהאד ד' לסדר איש אשר כברכתו ברך אותם י"א טבת תרע"א לפ"ק:
אליעזר דייטש.