אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות תשובות › סימן קנא

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות תשובות · סימן קנא

סימן קנ

שוכ"ט להבחור כהלכה מופלג וחרוץ מו"ה ישראל זילבערשטיין נ"י בק"ק ווייצען תע"א בהגאון נ"י האב"ד דשם.

עתה לקחתי מועד על ספיקו אשר הציע לפני בהא דקייל"ן ביו"ד סימן ר"א סעיף ל"א דמקוה שאוב שהגליד טהור משום מים שאובים ונימוח כשר להקוות, כלומר אפילו לטבול בהם אם יש ארבעים סאה, עיי"ש בש"כ ס"ק ע"ד, ומעתה עלה ונסתפק אם הגליד ע"י מעשה בני אדם כמו שנתחדש בזמנינו שעושים קונסט אייז אם ג"כ כשר כשנמוח לטבול בו כיון דנתבטל מתורת שאובים או דלמא כיון שמה שהגליד היה בידי אדם א"כ הרי יש בו תפיסת ידי אדם ופסול אע"ג שיצא מתורת שאובים, זהו תוכן שאלתו, ולע"ד נראה דוודאי כשר דהא דפוסל תפיסת ידי אדם היינו רק אם הווייתן למקוה היה בידי אדם אבל כאן בהגליד דהאדם רק הגורם שיפסק ממנו שם שאובים אבל המשכתן למקוה היה שלא ע"י אדם אין שום טעם לפסול, ואעתיק לשון המהריק"ו סימן כ"ו וז"ל ואע"ג דאמר בתו"כ יכול מלא בכתף ועשה מקוה בתחלה יהיה טהור ת"ל מעיין מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים, האי בידי שמים לא קאי אחפירות קרקע אלא אהוויית המים שנקוו שם בידי שמים לאפוקי מלא בכתף וכו' אבל בארות שהמים נובעים ואין בהוויית המים שום תפיסת ידי אדם אלא שחפר בקרקע כדי לגלות המים פשיטא דדין מעיין גמור יש לו, עכ"ל הצריך לעניינינו עי"ש, וא"כ פשיטא דגם לענין פסול מקוה ע"י תפיסת ידי אדם כיון שהווייתן למקוה היינו מה שנמוח ונעשה מים אינו בא ע"י אדם רק מעצמן נמוחי לא איכפת לן במה שהגליד ע"י אדם דמה שהגליד אינו פועל כלום להמקוה רק שנפק מתורת שאובץ, אבל עיקר הוויית המקוה לא בא ע"י אדם כלל, ותדע לך שהרי אנו נוהגין כששואבין המקוה ונשאר שם קצת מים שאובין ששופכין בתוכה יין אדום או חלב שיהיה לו שנוי מראה ולא יפסול משום שאובין ואמאי לא נפסל משום דהמים נכשרו ע"י תפיסת ידי אדם ששינה מראית המים וע"כ דלא פוסל תפיסת ידי אדם רק במקוה גופא ומה לי אם יצא מתורת שאובין ע"י אדם במה שנשתנה מראית המים ע"י אדם ונפק ליה מתורת שאובין או שהגליד ע"י אדם ונפק ליה מתורת שאובין כיון שהוויית המקוה לא נעשה ע"י אדם שפיר כשר, ועוד דממקומו הוא מוכרע, דהרי אלו שאובין קודם שהגלידו ג"כ מיירי בכל גוונא אע"ג שנעשו ע"י אדם ומלא בכתף מים שאובין דזהו וודאי מקרי תפיסת ידי אדם וא"כ האיך כשר עי' שהגליד וכשר שם במקום שהגליד ג"כ לטבול בו כשנמוח ואמאי לא מפסל משום תפיסת ידי אדם וע"כ דכל זמן שהוא בפסולו לא איכפת לן מה שבאו ע"י אדם דבלאו"ה פסול ועיקר מה שצריך להיות בידי שמים הוא המקוה שאנו רוצים לטבול בו וא"כ כיון שהגלד נמוח מאליו דהוי כמו בידיש לא איכפת לן מה שנעשה גליד ע"י תפיסת ידי אדם כיון דאז לא היה עליו שם מקוה ועיקר מה דבעינן בידי שמים הוא המקוה עצמה אבל מה שאדם גורם שיצא מפסילו לא איכפת לן וכמה שהבאתי ראיה משנוי מראה דמוציא מידי שאובים אע"ג דהאדם גרם השנוי מראה, ודוק:

ב') והן הלום ראיתי בספר נדפס מחדש נטעי נאמנים (בשו"ת שבסוף הספר) שהביא במקוה שהג' לוגין שאובין נכשרו ע"י שנוי מראה דאם חזרו הג' לוגין למראה מים קודם שהיו שם ארבעים סאה חזרו לפסולן לפוסל המקוה, ואני הארכתי בשו"ת אחת [עיי' לעיל סימן ק"ה וק"ו] להוכיח דכל שפ"א יצא מתורת שאובין ע"י שנוי מראה ממילא יש עליו שם מים כשרים ואינו פוסל המקוה, ואל יטעך לשון הרמ"א בסעיף כ"ט שכתב וז"ל:

מקוה חסר שנפל שם יין ונשתנה מראהו ונפל שם ג' לוגין מים שאובים אינם פוסלים וכשחזר והשלים המקוה במים כשרים וחזרו למראה מים כשרים, עכ"ל, דמשמע לכאורא דאינו כשר רק אם חזר למראה מים לאחר שכבר היה ארבעים סאה, דזהו אינו, דהמ"א מוכרח לומר וחזרו למראה מים כיון דמיירי שכל המקוה היה לה מראה יין וא"כ ע"כ צריך להיות לה מראה מים כשהיא שלמה דאל"כ פסול משום שנוי מראה אבל אין כלל כוונת הרמ"א לומר דאם אלו ג' לוגין חזרו למראה מים קודם שהיה שם ארבעים סאה דפסול דזהו אינו דכל שהג' לוגין נשתנו למראה מים שוב אינם חוזרים לפיסולם ואינם פוסלים המקוה כלל, והרי דעת הראב"ד הובא בש"ע שם ס"ק ס"ט דאפילו היין שנפל בתחלה ג"כ מצטרף להשלים אע"ג דלא קייל"ן הכי אבל אלו הג' לוגין שהיו שאובים ונכשרו בשנוי מראה פשיטא דאינו פוסל עוד המקוה לעולם זולת אם נשאבו עוד פעם אחת אבל כל זמן שהם במקוה נשארו בהכשירן לעולם, ועיין בחידושי הרז"ה על הלכות מקואות (מאחרון אחד) בס"ק פ"ד שנראה כמסתפק בזה [ועיי' לעיל סימן ק"נ] אמנם ראה זה מצאתי לאחד מגדולי האחרונים בספר גדולי טהרה בנחל ס"ק כ"ח שכתב ג"כ כדברינו וז"ל שם דהכי קאמר דלא מיבעיא אם ירדו מ' סאה למקוה ואח"כ חזר למראיו דכשר כיון דלא הי' לו שם פסול שאובין מעולם דמתחלת כשנפלו לו ג' לוגין הרי באותו פעם הי' עומד בשנוי מראה ולבסוף כשחזר למראיו כבר יש בו ארבעים סאה ואינו נפסל בג' לוגין אבל כשחזר למראיו קודם שנשלם השיעור סד"א דג' לוגין שנפלו לו בתחלת חוזרים וניעורים לפוסלו קמ"ל ולא עוד וכו' דבכל ענין כשר עכ"ל, הרי להדיא כמ"ש דכל שפ"א נפק לי' מתורת שאובין ליכא עליו יותר שם פסול ונעשה מים כשרים, והארכתי במקו"א:

ג') הדרן למילתא קמייתא דבנ"ד כיון דבמה שהגל״ד נתבטל לגמרי מתורת מים כשנמוח אח״כ כשר בכל עניין אע"ג דמה שהגליד הי' ע"י תפיסת ידי אדם אינו נפסל בכך דהעיקר שיצא מתורת שאובין וכמו דמה שיצא מתורת שאובין ע"י שנוי מראה נכשרו להיות מים כשרים אע"ג דנשתנו מראית המים ע"י האדם ששפך שם יין או חלב כמו כן מה שיצא מתורת שאובין ע"י שנעשה גליד לא איכפת לן מה שנעשה ע"י אדם דעיקר דתפיסת ידי אדם פוסל הוא רק שהתורה הקפידה שלא יהי' הוי' המקוה ע"י האדם אבל מה שהאדם גורם איזה הכנה להמקוה שיוכל לעשות אח"כ מקוה כשרה לא אכפת לן מה שהיא ע"י אדם וכמה שהבאתי ראי' גם מלשון המהריק"ו ומעיקר הדין דהגליד דכשר אע"ג דעיקר המים הם ע"י תפיסת ידי אדם וע"כ דרק הכשר המקוה והוויית המים למקום המקוה אסור להיות ע"י אדם וכמ"ש מלא בכתף ועשה מקוה דבזה שפיר פסול כיון דעיקר המקוה ע"י אדם. [אבל מה שהאדם גורם שיוכל לעשות אח"כ מקוה כשרה זה לא איכפת לן מה שהיא ע"י אדם כיון דעיקר המקוה, נעשה בהכשר, ודוק היטב בזה], כנ"ל ברור בס"ד, [עיי' לקמן סימן קנ"ח, וזאת לדעת שכל זהו רק במים שאובים שלא היו טמאים רק פסול דשאובין כגון בכלי גללים משא"כ אם היו טמאים לא מהני הגלידו כלל דכשחזרו ונמוחי חזרו לטומאתן עיי' שו"ת הרא"ש כלל ל"א. – ועל פלפולו בדברי הראב"ד פ"ח הל' מקואות אין הזמן גורם לעיי' בזה ובפרט שכבר האריך בו הגאון מצאנז זי"ע בס' דברי חיים להל' מקואות ס"ק ל"ג עיי"ש, ובענין מקוה שהגליד עיי' עוד בשו"ת שבסוף ספר גדולי טהרה סימן י"ב]:

והנני דו"ש ושלום אביו ידינ"פ הגאון הגדול שליט"א, והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד ג' לס' שמות י"ט טבת תער"ב לפ״ק. אליעזר דייטש. עתה בשעת ההדפסה הראת ל' חתני הרב מו"ה יוסף חכהן ני' בשו"ת אמרי יושר להגאון מוהר"ם אריק נ"י (סימן קמ"ח) נשאל ג"כ בזה, ואין לי פנאי לעיי' בתשובתו והנני מראה רק באצבע על דבריו, ועיי' בשו"ת פרי השדה חלק ג' סימן רנ"ג בתשו' למישקאלטץ מה שהעליתי בזה, ודוק:

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה