פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות תשובות · סימן קמא
לכבוד הרבני המופלא ומופלג בתוי"ש חיציו שנונים המפואר וכו' מו"ה אברהם ליפר שיטץ נ"י בישוב בערעג אלמאש יצ"ו.
מכתבו הגיענו, ואשוב לו בקצרה הנה הא וודאי דמצוה על האשה לטבול כשהגיע זמנה אפילו אין בעלה בעיר שלא לשהות בטומאתה רק לעניין אם לא טבלה כשבעלה לא הי' בעיר לא מקרי פשיעה ומותרת לטבול אפי' בליל שבת, וז"ל הש"ך ביו"ד סי' קצ"ז סק"ג משמע מדבריו דכשאין בעלה בעיר ובא בע"ש אע"ג דהי' אפשר לה לטבול מקודם מ"מ כיון שלא פשעה במה שלא טבלה מקודם (כלומר כיון שבעלה לא הי' בעיר) שרי לטבול בשבת, עכ"ל הש"ך שם, וא"כ מבואר דרק פשיעה לא מקרי אם לא טבלה כשבעלה לא הי' בעיר אבל מותרת לטבול אפי' אין בעלה בעיר ונכון הדבר לעשות כן, ומ"ש בשו"ת מהר"ם שיק סימן קפ"ז ליו"ד דיש נשים נוהגת שחוזרת וטובלת כשבא הבעל לביתו אם שהו קצת זמן, וודאי אין כוונת מהר"ם שיק שמשו"ה תמנע עצמה מלטבול כשאין בעלה בעיר דזהו וודאי לא עלה על דעתו כלל, רק אם מחמרת על עצמה לטבול שנית כשבא הבעל לביתו הוא מצד תוס' קדושה, ומצא סמך לדבר ממ״ש הרמ"א סוף סי' קצ"ח בפגעה כלב או שאר דבר טמא דצריכה לחזור ולטבול וגם זהו וודאי אינו מן הדין שהרי הרמ"א כתב שם בפירוש רק אם היא יר"ש ע"ש ובש"ך ס"ק ס"א, וא"כ ה"נ כיון שמסתמא היתה מתאוה לבעלה אחר הטבילה ולא בא לביתו, וודאי הי' לה הרהורים, וטוב שתטבול שנית מצד תוס' קדושה, אבל שיהי' איסור לטבול אם אין בעלה בביתו זה לא אמר שום דבר, אמנם מה שהביא מע"כ נ"י ראי' מפסוק שמואל ב' (קאפי' י״א) והיא עתקדשת מטומאתה אלמא שטבלה אע"ג שאוריה לא הי' בביתו, הנה אין להביא ראי' מזמנים הקודמי' דאז היו טובלי' כל הנשים משום טהרות שהיו עוסקי' בטהרות והיו צריכים לטבול אפילו מי שאין לה בעל כלל, וגם הפניות היו רגילים לטבול, אמנם א״צ שום ראי' דפשיטא דמותרת לטבול אפילו כשאין בעלה בעיר רק אם שהה אח"כ וטובלת פעם אחרת כמצא לבית היא תוס' קדושה ואין כאן שום מחלוקה בזה, והוא פשוט:
והנני דו"ש פק"ק באניהאד אור ליום ג' לסדר ברכת שמים מעל תשעה ימים בחדש טבת עתיר לפ"ק.
אליעזר דייטש.