פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות תשובות · סימן קלז
גמר חתימה טובה לכבוד אהובי הרב הגדול החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה משה ראטטענבערג נ"י רב ומורה לעדתו בק"ק נירענבערג במדינת באיערן יע"א.
מכתבו הגיענו והנה האמנם שכעת צריכים להכנה דרבה ליום הקדוש הבע"ל מ"מ לאשר שערי תשובה פתוחים כעת, לא אמנע תשובתי ואשוב בקיצור, על דבר שהמקוה שיש בה ארבעים סאה רק שהמים אינם מגיעים למעלה מהטבור אם מותר לטבול שם, ועיניו ראו שפיר בש"ע יו"ד סימן קצ"ח סעיף ל"ו, וברמ"א שם סימן ר"א סעיף ס"ו ובשו"ת אמרי א"ש סימן ע״א, ורוצה לשמע דעתי בזה ונחזי מה דקמן בס"ד:
הנה המעיין שם יראה שיש שתי תקנות אם אין המים עמוקים כל כך. האחד, שתשב מתחלה עד צוארה במים כמ"ש הטו"ז שם ס"ק ל"ח, אמנם לדעת הש"ך בנקה"כ שם אין מסכים לזה דלא דמי למה דאמרינן שהמים מקדימין דהכא יש לחוש שע"י הקמטין לא יהיו המים שבתוך הקמטין מחוברים למקוה כלל ולא דמי למים שברגליה דהתם ודאי מחובר המים שברגליה למים שבמקוה כיון שרגליה נוגעות בקרקע המקוה עיש"ה, [ועיין בספר עצי לבונה סעיף ל"ה]. אמנם יש עוד תקנה שתטבול כשפניה וגופה כבושים בקרקע אבל לזה צריך שיהיה אורך המקוה לכה"פ ח"י טפחים כמ״ש הגאון בעל ש"ע תניא בדיני תקוני המקוה, וכפי הנראה מספר עצי לבונה עדיף הך תקנה שיהיו פניה וגופה כבושים בקרקע דהיא מדברי הב"י שם בד"ה כתב הרשב"א בשו"ת עי"ש, ולזה צריך שיהיה אורך המקוה לכה"פ ח"י טפחים שתוכל להשתטח כל גופה, וא"כ ודאי אם המקוה אורך ח"י טפחים צריכים להזהיר הנצוים שיטבלו דרך השכבה גופה ופניה כבושים בקרקע כמ"ש בשו"ע תניא שם דאזל ליה החשש דקמטין לגמרי אמנם אם אין אורך המקוה ח"י טפחים יש לסמוך בשעת הדחק על התקנה שתשב מעיקרא במים עד צוארה כיון שהסכימו לזה הגאונים באמרי אש ובסדרי טהרה שם, מ"מ נראה כיון שעיקר ההיתר של הגאון באמרי אש היא לסמוך על הטו"ז, והטו"ז שם בס"ק ל"ח ג"כ אינו מתיר אלא בדיעבד, ואפילו התקנה דתשחטא כל גופה ג"כ היא רק כשאין כאן מקוה אחרת כמ"ש בספר עצי לבונה שם משום דמ"מ יש לחוש אולי לא תשתטח יפה, א"כ ודאי כל זמן שאין כאן תקוה אחרת יש להתיר לטבול באחד מאלו שתי תקנות דהיינו או שתשב מקודם עד צוארה במים, או שתשחטם כל גופה, אם המקוה אורך ח"י טפחים וזהו עדיף יותר, אמנם זהו רק בשעת הדחק אולם על צד היושר והצדק צריכים בודאי להשתדל לעשות מקוה שיהיה המים למעלה מטבורה זרת, ואם בכל דברים הנוגעים לגוף כל אחד משתדל שיהיה לו חפצים נאים ודירה נאה על צד היותר טוב מכ״ש בדברים הנוגעים אל הנפש וטהרתן של ישראל תלוי בו על אחת כמה וכמה, וצריך להשתדל שהמקוה יהי' כשרה בלי חיפוש צדדי היתר ואופנים שונים ובפרט שרוב בע"ב במדינה שם כולם נגידים ונדיבים וכל צורכי ביתם מתנהגים ברחבה. א"כ למה יקמצו בדבר שמבואר בש"ע סעיף ל"ו בפשיטות שצריכים המים להיות למעלה מהמבור זרת עכ"פ, ע"כ לא אוכל להסכים לטבול במקוה זאת רק אם יקבלו עליהם לעשות מקוה כראוי שיהיה המים גבוהים, ואז עד שיהיה להם המקוה עשויה כהוגן בלי שום חשש, הנני מסכים שיטבלו עד העת ההוא גם במקוה זאת באחד משני אופנים כנ"ל, שלא לבטל בנות ישראל מטבילת מצוה, ובל"ס שמה שהתיר הגאון ז"ל באמרי א"ס ע"י תקנה שתשב עד צוארה במים היה ג"כ רק בשעת הדחק שמסתמא לא יחלוק על הטו"ז שכתב בפירוש בס"ק ל"ח שרק בדיעבד הוי טבילה אם שחתה ביותר, והכא כיון שאין המים מגיעים למעלה מגבורה משתמא צריכה לשחות ביותר וא"כ אין להתיר רק בשעת הדחק שלא לבטל בנות ישראל מטבילתן ועכ"פ צריכים להשתדל לעשות מקוה אחרת שיהיו יכולים לטבול בהם דרך גדילתן בלא שום עצה ותחבולה, וכן משמע מדברי הרמ"א בסימן ר"א סעיף ס״ו דאפי' התקנה שתשתטח על פניה היא ג"כ רק אם אי אפשר לתקן אבל אם אפשר לתקן לא ניחא ליה להרמ"א אפילו בהך תקנה דמה"ט מביא הרמ"א שם הך דינא אע"ג שכבר כתב המחבר דברים אלו בסימן קצ"ח סעיף ל"ו מ"מ הביא שם הך דינא להודיע דאפילו אם תשתטח על פניה לא מהני רק אם אי אפשר במקוה אחרת ודו"ק, ועיין שו"ת דברי חיים ח"ב ליו"ד סימן צ"א שכתב ג"כ דברי מוסר שצריך להשתדל במקוה לעשות על צד היותר מרווח עי"ש בדבריו הקדושים והנעימים, ע"כ יראו לתקן מקוה אחרת, רק עד שיהיו להם מקוה אחרת יכולים לטבול בעקוה זאת שלא לבטל בנות ישראל מטהרתן, ()ועיין שו"ת מהרש"ם חלק שלישי סימן ט"ו)) והקב"ה יטהרנו לעבודתו:
והנני הדו"ש באהבה והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד מוצש"ק דעשי"ת ז' תשרי תרס"ח לפ"ק.
אליעזר דייטש.