אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות תשובות › סימן קלו

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות תשובות · סימן קלו

סימן קלה

שוכ"ט וישע רב לכבו' אהו' ידינ"פ הרב הגאון הגדול המפורסם וכו' מו"ה משה שמואל גלאזנער נ"י אבדק"ק קלויזענבורג יצ"ו.

את קוטרסו הנדפס בענין המקוה שמרוצפת בס״ד דהיינו ״בעטאן״ ומתחסרים מימיה לערך עשרה צענטי מעטער במעל"ע אם כה"ג פסול משום זוחלין קבלתי, וכה"ג נ"י האריך בזה כמעט לא הניח מקום, ותוכן דבריו אחרי כל שיטות הפוסקים לחלק בין זחילה ניכרת לזחילה הנראת, ומפרש מע"כ נ"י זחילה הניכרת היינו שניכר שהמים ניגרים בכל שטח המקוה וזה דוקא פסול משא"כ זחילה הנראית הי' משמע דאפי' אם נראה שנוטף במקום הנקב לבדו דג"כ פסול, ובאמת זה אינו דאינו פסול רק בזחילה הניכרת דהיינו שניכר בכל שטח המקוה שהוא זוחל, כך הם תו"ד, והאריך בדברי החת"ס ליו"ד סי' רי"א ובדברי חיים ח"ב סימן צ"ט ובדברי ספר גדולי טהרה בשו"ת סי' ח', ונחזי מה דקמן בס"ד.

הנה מדברי המחבר בסעיף נ"א שכתב ניקב המקוה ומימיו נוטפין מעט מעט כשר לפי שאין זחילתן ניכרת ולא פירוש באיזה אופן נקרא מעט מעט רק מדכתב שם ג"כ או נבלעים בקרקע מעט מעט כשר משמע דניקב הוי דומיא דנבלעים בקרקע דכמו בנבלעי' מקרקע אי אפשר שלא יחסר מעט כמ"ש כבר החת"ס בסי' רי"א, כה"ג כשר ניקב ג"כ, וכמ"ש הב"י ביו"ד סי' ר״א בשם הרשב"א בשער המים וז"ל: ואם אי אתה אומר כן אין לך מקוה מים כשר שהקרקע מתחלחל ובולע מעט עכ"ל, א"כ משמע דלא יצא מכלל זוחלין רק מה שהדרך היא שיחסור בכל בור שאינו מסוייד, משא"כ מה שחסר יותר דלא שייך בכה"ג לומר אין לך מקוה כשר" באמת הוי זוחלין, והיינו משום דהא דמעיין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן דוקא היא משום כיון דהתורה הקדושה הכשירה מעיין ובור למקוה בודאי כל אחד מטהר כדרכו דמעיין מטהר אפי' בזחילה שדרכו בכך להיות זוחל ובור שאין דרכו לזחול באשבורן דוקא וא"כ אם אינו חסר רק מעט שגם בור דרכו בכך ודאי כשר משא"כ כל שהוא חסר יותר מכפי הדרך הרגיל אינו מטהר, וזהו מבואר, וא"כ יפה כתב הגדולי טהרה לחלק בין בליעה לזחילה דדרך בליעה ודאי כשר ולא מקרי זוחלין משא"כ דרך זחילה הרי בכלל זוחלין, ומ"מ יפה כתב החת"ס דאין חילוק בין בלוע בקרקע לבלוע באבנים וא"כ פשיטא דאפילו בבור מרוצף באבנים אם אינו זוחל רק מעט כשר מ"מ ביותר מכדרך הרגיל להתחסר בסתם בור לא שמענו שיהיה כשר, ויש להסביר קצת הדברים דבאמת לכאורה ילד״ק מנ"ל דמעיין מטהר גם באשבורן ואמאי לא אמרינן כמי דמקוה אינו מטהר בזוחלין הה"ד דמעיין אינו מטהר באשבורן וברמב"ן מס' שבת ס"ה ע"ב הביא כמה ראיות דמעיין מטהר גם באשבורן עי"ש, ובחידושי בסוגיא דזוחלין פירשתי בזה דברי רש"י מס' שבת ס"ה ע"א ד"ה מקואות שכתב שם סמוך לנהר, ולכאורה מנ"ל לרש"י שהיו עושים המקואות סמוך לנהר, וכתבתי דבאמת ילד"ק מה קמ"ל הגמרא דשמואל עבד לבנתיה מקואות ביומי ניסן כיון דכל עיקר הסוגיא בא רק לאשמעינן דאין לטבול בנהרות מחשש שמא ירבו המטפין על הזוחלין א"כ לא הי' לו לאשמעינן רק דאין לטבול בנהרות רק ביומי תשרי וממילא נדע דבימים שאין לטבול בנהרות מסתמא עשה מקוה אחרת, אמנם להנ"ל א"ש דהא קמל"ן דלא נטעה דכמו שמקוה אינו מטהר בזוחלין הה"ד דמעיין אינו מטהר באשבורן שאין דרכו להיות באשבורן וא"כ הנהר ביומי ניסן דאיכא נמי לחוש שמא ירבו הזוחלין ואינו מטהר באשבורן והיה אסור לעשות מקוה סמוך לנהר דהיינו להמשיך המים מהנהר תוך החפירה דשמא הרוב זוחלין ואינו מטהר באשבורן משו"ה אשמעי' הגמ' דמעיין מטהר בכל גוונא ושפיר הי' יכול לעשות מקואות, משו"ה פרש"י שהיה סמוך לנהר כלומר דאם לא היה סמוך לנהר מאי קמל"ן הגמ' בהא דעבד מקואות ביומי ניסן וע"כ דאתא לאשמעינן דמעיין מטהר באשבורן ג"כ, ובחידושי הארכתי בזה בס"ד, ובחידושי המאירי למס' שבת שם כתב דאשבורן הוי טהרה טפי משום שהארבעים סאה מכונסים במים אחד משא"כ כשהם זוחלין אין נצטרפים לארבעים סאה דאין לו חיבור בזחילה רק מעיין שחיותו חזק מתחבר ומצטרף אפילו בזחילה וא"כ מעיין כ"ש דמטהר באשבורן דהארבעים סאה הם מצורפים, עי"ש היטב, ודו"ק, ויש להסביר בזה שיטות הפוסקים שהביא המחבר בסעיף נ' דאם נשאר ארבעים סאה למטה מן הסדק דכשר והיינו משום דהא דאין מקוה מטהר בזוחלין היא משום דאין הזחילה מצרף הארבעים סאה וא"כ כל שיש למטה מן הסדק שאינו זוחל ארבעים סאה כשר דהרי יש כאן ארבעים סאה מצורפים ומשו"ה נמי אם אינו זוחל רק מעט דהיינו דרך נקב קטן לא מקרי זחילה דכה"ג אינו מגרע הצירוף וכמו בבור דאע"ג דדרכו לחסור מעט דמ"מ הוי צירוף ארבעים סאה משא"כ אם זוחל יותר לא הוי צירוף ארבעים סאה ובב"י שם הביא ראיה מהא דגודר בכלים דסדק מעט אינו פוסל להיות זחילה עי"ש, והיינו משום דכיון דאינו נסדק רק מעט אינו מבטל הצירוף דארבעים סאה, ובחידושי להלכות מקואות הארכתי בשיטות הרמב״ם פ"ט הלכות מקואות הלכה י"ג במה שפירש דמפצי ביומי תשרי כדי שלא יהיו זוחלין, וכתבתי שם לתרץ גם קושיית הישועות יעקב שם ס"ק ל"ג, א"כ כיון דתקנת מפצי היא שלא יהיו זוחלין למה היה צריך לעשות מקואות ביומי ניסן כיון שיש לו תקנה לבטל חשש זחילה ע"י מפץ לשיטת הרמב"ם, ושם הארכתי בס"ד, ואין להאריך כאן יותר בזה:

עכ"פ בהא נחתין ובהא סלקין דכל שנסדק כל כך שמחסר יותר מבסתם בור חיישינן דזחילה מבטל הצירוף דארבעים סאה ואין לטבול בי, רק מ"מ אם יש ארבעים סאה חוץ המים הזוחלין אז יש לסמוך על שיטות הפוסקים דלא מקרי זחילה אפילו ע"י חסרון רק אם הזחילה ניכרת כל כך כמו במעיין שניכר לפניו שהוא זוחל כמ"ש הרא"ש בשו"ת כלל ל"א סימן ד' וז"ל משמע דלא בא למעט אלא דומיא דמעיין שכולו זוחל והולך ממקום למקום עכ"ל עי"ש והענין היא כך דאם הוא זוחל כמעיין ממש אינו מטהר משום דמקוה אין דרכו להיות זוחל כל כך והתורה לא הכשירה רק כל אחד כדרכו דהיינו מקוה באשבורן דוקא ואם הוא זוחל כמעיין ממש פסול בכל גוונא אפילו אם יש ארבעים סאה שאינם זוחלים משא"כ אם אינו זוחל כמעיין ממש והפסול היא רק משום שהזחילה מבטלת הצירוף דארבעים סאה כמ״ש המאירי אז שפיר י"ל דאם נשארו ארבעים סאה למטה מן הסדק שאינו זוחל הרי יש כאן שפיר צירוף של ארבעים סאה וכשר שפיר לטבול בו דבזחילה מעט שאינו כל הך כמעיין כ"ע מודי דאם נשאר ארבעים סאה שאינן זוחלין כיון דיש כאן עכ"פ צירוף ארבעים סאה דכשר כדעת הש"ע סעיף נ', ודו"ק היטב, ויש להסביר בזה דעת הש"ך ס"ק ק"כ במ"ש דאם זוחלין לחוץ רק ע"י אדם הטובל בהם לא מקרי זחילה לפסול אם נשארו ארבעים סאה אפילו אם המים שיצאו לחוץ ע"י טבילה אין חוזרים למקומם. עי"ש היטב בש"ך, ועפ"י דברינו א"ש דכיון דהא דזחילה פוסל במקוה הוא כדעת המאירי שהבאתי לעיל דזחילה אינו מצרף הארבעים סאה א"כ היינו דוקא שזוחלים מחמת עצמן לא מקרי צירוף משא"כ כשאינו זוחל מעצמו רק ע"י סבת אדם המכריחו כה"ג שפיר הוי צירוף רק מ"מ צריך שישארו ארבעים סאה דאם לא נשאר ארבעים סאה לא טבל בארבעים סאה מצורפים (ועיין בחידושי הרז"ה הלכות מקואות ס"ק קי"ט בד"ה אך נראה לע"ד. ודו"ק).

ומ"ש מעכת"ה נ"י לחלק בין זחילה הניכרת לזחילה הנראית, ולדעתו זחילה הנראית היא אפילו אינו ניכר כל כך היטב רק שהנקב נראה והוכיח מלשון ״ניכרת״ דאינו פוסל רק אם ניכר שמים נגרי' על פני כל שטח המים, לע"ד י"ל ג"כ איפכא דלשון נראה משמע שנראה תיכף לעין ממש הזחילה, משא"כ ניכר צריך התבוננות יותר [ובלא"ה א"א לומר דרואה הנקב שמטפטף דאי אפשר לראות הנקב שמכוסה במים ואם הנקב למעלה בקל יכול לסתום אותו] ולשון הקרא מוכיח כן וירא יוסף את אחיו ויכירם, דהכרה משמע ע"י התבוננת והסתכלות בדבר היטב, וא"כ אם לא היה פוסל רק זחילה הנראית לא היה פוסל רק זחילה כה"ג שנראה ממש זחילתו כמו מעיין שנראה זחילתו תיכף לעין כל רואה משו"ה נקט להכשיר דוקא היכא שאין זחילתו ניכרת משא"כ אם אפילו הזחילה רק ניכר אע"ג שאינו נראה רק מ"מ ניכר לנו שהמקוה ההוא זוחלת דהיינו שנחסר ממנה יותר מכפי הרגיל שפיר מקרי זחילה ואין לנו להקל נגד הגאון בעל דברי חיים, וכן מהגאון בעל חחס״ו דמשמע שאינו כשר רק בסדק בעלמא בין רצפת אבנים שעכ"פ אינו חסר יותר מסתם בור כמה שהוא הדרך לחסור מעט משא"כ אם חסר יותר הוי זחילה הניכרת אע"ג שאין נראית הזחילה כמו במעיין, רק אם מ"מ נשאר ארבעים סאה שאינן זוחלין כלל בזה שפיר יש לומר דכיון דכל פסול זחילה דהיינו שחסר יותר מכדרך בור דעלמא שחסר רק מעט היא משום דכל שזוחל לא הוי צירוף ארבעים סאה וא"כ כל שנשארו ארבעים סאה בלא זחילה כלל דהרי יש כאן צירוף ארבעים סאה כה"ג כ"ע מודו לדעת הש"ע סעיף נ' דכשר אם נשארו ארבעים סאה למטה מן הסדק, ודוק היטב.

והנני דו"ש באהבה, והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד יומא דהלולא של מרן הגאון החת"ס זצ"ל זי"ע כ"ה תשרי תרס"ח לפ״ק.

אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה