אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות תשובות › סימן קלג

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות תשובות · סימן קלג

סימן קלב

בימי המנין יצליח בכל ענין כבו' הרב הה"ג חריף ובקי המפואר וכו' כש"ת מו"ה עמרם פישוער נ"י האבד"ק יינק יצ"ו.

בזו הרגע הגיעני מכתבו וטרם יהיה כל שיח אפרש לו אופן המקוה אשר צויתי לעשות פה עירנו להנצל מחשש דנתן סאה ונטל סאה המובא בש"ך יו"ד סימן ר"א ס"ק ס"ג, והנה אם ידוע שיש במקוה ארבעים סאה מים כשרים ממש מותר לשפוך לתוכה אפילו כמה שאובין, רק החשש הוא כיון ששופכים לתוכה מים חמין והחמין נעשו שאובים ואח"כ כשרוצים להחם פעם אחרת נוטלין ג"כ ממי המקוה ונותנים לתוכה מים חמין וא"כ יהיה אפשר שלא יהיו כלל מים כשרים במקוה, וזהו כל החשש מה שיש לחוש באלו המקואות, כאשר כבר האריך בזה גם מרן החתס"ו ביו"ד סימן רי"ד, כאשר עיני מעכת"ה נ״י שפיר חזו, והנה טרם באתי הנה היו המים הולכים מהיורה שהוחם בה המ״ם למקוה שהנשים טובלות שם. זאת ועוד אחרת היתה. כי הרעזערוואר אשר מתוכה באים המים למקוה באו ג"כ ע"י כלי אחד להרעזערוואר כשהיו רוצים למלאות המקוה והיו סומכים כי לפי שפ"א נתמלאה הרעזערוואר ממי גשמים אינו נפסל אח"כ לעולם, וסמכו ע"ד מרן החחס"ו בסימן ר"ג שכפי הנראה בשו"ת שם לא חש לדברי הראב"ד וסמך על רוב הפוסקים (וכן הלכה) דדינא נתן סאה ונטל סאה אינו רק בעי פירות ולא בשאובים ((ועי' שו"ת מהרי"א הלוי ח"א סימן ע״ה)):

והנה להנצל גם מחשש זה דהרמב"ם והראב"ד כף אמרתי לראות מקודם שיהיו תמיד המים בהרעזערוואר (אשר משם הולכים תמיד למקוה) כשרים בלא שאובים כלל, לזאת צויתי שמהבאר אשר יש לנו פה סמוך למקוה ימשיכו המים ע"י הפלומפא לתוך הרערין שנעשו מחובר לחומת המקוה ומהרערען נשפך המים תחת הקרקע לתוך הרעזערוואר, אשר היה מלא פ"א ממי גשמים ע"י סילונות, וא"כ לא נעשו המים מעולם שאובים (כי הפלומפא הגם שלא קייל״ן דמותר לעשות מקוה ע"י פלומפא, ואין אנו סומכים בזה על דברי שו"ת זכרון יוסף, לאשר כבר נחלקו עליו גדולי האחרונים, ועי' בשו"ת אמרי אש ליו"ד סימן פ"ו האריך בזה, מ"מ לענין חשש דנתן סאה ונטל סאה כ"ע מודים דהמים בפלומפא לא נעשו שאובים, וכן כתב להדיא בספר גדולי תרומה שעכ"פ לענין החשש דנתן סאה ונטל סאה יש לסמוך דע"י פלומפא לא נעשו שאובים) וא"כ כיון שבמקוה דידן אינם הולכים להדיא לתוך הרעזערוואר רק ע"י המשכה בקרקע יותר מג' טפחים, ויש דעות שאפילו כולו שאוב מותר ע"י המשכה (הגם דלא קייל״ן הכי רק עד מחצה כשר, עי' בש"ע יו"ד סימן ר״א סעיף מ"ד) מ"מ הכא דגם בפלומפא לא הוי שאובים לענין נתן סאה ונטל סאה א"כ המים שהם בהרעזערוואר כשרים לכ"ע ומשם הולכים מעצמם למקום שהנשים טובלות א"כ יש לנו תמיד מים כשרים ארבעים סאה בהמקוה שהנשים טובלות, ועי' בשו"ת השיב משה ליו"ד סימן מ"ה דלענין חשש נתן סאה ונטל סאה סגיא בתקנתא כל דהוא. ועי' שו"ת בית שלמה ח"ג ליו"ד סימן נ"ט, ומכיון שיש לנו תמיד שיעור מקוה כשרה במקום שהנשים טובלות לא השגחתי כלל על היורה שמחממים בו אם המים חמים נעשו שאובים או לא דמכיון שיש כבר במקוה ארבעים סאה מים כשרים בלא שום חשש לא איכפת לן כלל אח"כ אפילו בכמה שאובים לכ"ע דהחשש דנתן סאה ונטל סאה אינו רק כשיש לחוש דלמא לא נשארו ארבעים סאה מים כשרים במקוה ובנ"ד שיש תמיד מים כשרים שיעור מקוה שהבעל המקוה משגיח על זה שלא ישאב יותר ממקוה רק שישאר תמיד כשיעור מקוה בריוח א"כ לא איכפת לן כלל על היורה שמחמים בו אם הוא כלי או לא, וליתר שאת לויתי עוד שכשממלאים המקוה במים חמים שיהיה זאת המקוה שהנשים טובלות בו מחובר אל הרעזערוואר דרך השקה. וא"כ יצאנו כל החששות כי הרעזערוואר נשאר תמיד בכשרותו כמו שהיה בעת שבאו בו מי גשמים דלא נפסל ע"י המים שהולכים בו מן הבאר כיון שבא דרך הפלומפא וגם ע"י המשכה דלא נעשו שאובים מעולם לענין חשש דנתן סאה ונטל סאה כמ"ש. (ועיין לעיל סימן ק"ל)

ומעתה נבא לנ״ד לענין היורה מ"ש החתס"ו סימן רי"ד דליכא עליו תורת כלי כיון שפתוח מתחתיו, הנה באמת הוא דבר קשה מאוד לומר שכלי שנעשה לשם כך לחום בו חמים ושישארו בתוכו כל זמן שצריכים להחם המים שלא יהיה עליו שם כלי שהרי בש"ע או"ח סימן קנ"ט סעיף ה' איתא להדיא וז"ל בסוף הסעיף כיון שעשוי לקבלה בענין זה וזהו עיקר תשמישו נקרא כלי עכ"ל, ועיין ברמב"ם פח"י הלכות כלים הלכה ו' בדין טיטרוס שמוציא פרוטות דהוי כלי, ואפילו לענין פלומפא רצה לומר בשו"ת מהר"ם שיק ליו"ד סימן קצ"ה דכיון דנעשה לקבלה על אופן זה מקרי כלי עי"ש, רק דיש להקל מ"מ דגבי פלומפא לא נעשה הכלי לקבל רק שיעבור המים דרך שם ולא איכפת ליה כלל בקבלתו לא הוי כלי ודמי לצינור שג"כ לא נעשה לקבלה רק שיעברו מים דרך עליו (וכבר הבאתי דברי גדולי טהרה דלענין נתן סאה ונטל סאה לא מקרי כלי) משא"כ ביורה זה שעיקר תכלית עשיית הכלי הוא שישארו בתוכו המים שיתחממו א"כ איך נימא דלא הוי כלי, גם מ״ש החתס"ו שם צד היתר מה שהיורה נעשה מתחלה לקבעו בקרקע ג"כ יש לחלק דדווקא בכלי שאין לו בית קבול רק דמ"מ מקבל טומאה מקום פשוטי כלי מתכות בזה מהני מה שנעשה מעיקרא ע"מ לקבעו בקרקע, ועי' בדג"מ ביו"ד סימן ר"א סעיף מ"ח, משא"כ כלי שיש לו בית קבול לא מהני מה שנעשה מתחלה ע"מ לקבעו בקרקע, וכן כתב להדיא לחלק בזה בשו"ת אמרי א"ש ליו"ד סימן פ"ו בד"ה אבל מה שיש לדון עי"ש, רק דהאתס"ו לא חשיב ליורה בית קביל ומשו"ה מתיר ג"כ מטום שנעשה מתחלה לקרקע, אמנם כבר הבאתי ראיה דקשה לומר דכלי כי האי שנעשה להחם בו מים לא יקרא בית קבול, וצריכין למשכיני נפשין אדרב מרן התחס"ו ז"ל שלא יהיו דבריו נסתרים ח"ו מדברי הש"ע באו"ח (שהבאתי לעיל), והצצתי מן החרכים בתוך תשובתו וראיתי כי באמת לא היה סומך ע"ז במקום אחר רק שמאחר שדעתו באמת שלא לחוש כלל לחשש דנתן סאה ונטל סאה כאשר האריך שם וגם בשו"ת סימן ר"ג משמע דלא חש לה כלל עשה גם מזה לסניף בעלמא שהיורה אין מקבל טומאה וגם עיקר סמיכתו היה משום שהמים באים מהמשכה, והרי מסוף דבריו ניכר ג"כ שלא היה ברור בעיניו ג"כ לומר שהיורה לא יהיה חשוב כלי שהרי מסיים שם בסוף ד"ה ומאי דקמן וז"ל הטהור הרי גם החמין הללו לא באו מכלי ואפילו באו מכלי הרי נמשכו ג' טפחים עכ"ל, הרי שכתב להדיא ואפילו באו מכלי א"כ להדיא גלה לנו דעתו דעת תורה שאין זה דבר ברור עכ"פ שאין היורה נחשב כלי ולא סמך ע"ז רק משום שדעתו נוטה שלא לחוש לחשש דנתן סאה ונטל סאה וגם שנמשכו ג' טפחים, וא"כ אם יש למצא תקנה שישארו תמיד במקוה מים כשרים ארבעים סאה וודאי עדיף טפי לכ"ע [ועיין חתס"ו יו"ד סוף סימן ר"ה דצריך לעשות הנקב שלא ע"מ לסתום בברזא וא"כ ביורה שמוכרח להיות סתום ל"ש זה], ((וע' שו"ת קול אריה סימן ס״א)).

והנה לאשר הגידו לי משמיה דמר הגם שלא האמנתי כזה אפי' על אדם פשוט ומכ"ש על הג' נ"י כי סמך על זה שהיורה אין לה בית קבול והתיר אפילו שילכו המים להדיא מן היורה למקוה בלא המשכה וגם שאם אפילו לא נשארו ארבעים סאה מים כשרים במקוה שנוכל לצוף המים מן היורה לתשלום ארבעים סאה וזהו וודאי הס מלהזכיר דכל שלא נשארו ארבעים סאה איכא חשש דאוריתא ובמקום דאוריתא וודאי אין שום אדם שיסמוך לומר דיורה לא הוי כלי קבול, אמנם אם יש ארבעים סאה במקוה חוץ מי היורה רק שיש חשש על המים שבמקוה מכח נתן סאה ונטל סאה בזה וודאי צדקו דברי רבנו בעל החתס״ו שיש לסמוך בצירוף המשכה ג"כ שהיורה לא מקרי כלי קבול עפ"י הדרכים שכתב שם, אולם בלא המשכה כלל ומכ"ש במקום שבלא מי היורה ליכא שיעור מקוה אני על משמרתי אעמודה כי הס מלהזכיר לסמוך על זה שיורה לא נקרא כלי קבול במקום חששא מדינא, ואני צויתי לאנשי קהל העדיעס בהסכמת הרב הגאון נ"י דשם לעשות המקוה כאשר עשו פה ולא נשאר שום חשש כי החחסיו ג"כ לא סמך שהיורה אינו כלי קבול רק בצירוף שהיה המשכה ג"כ כמבואר למעיין שם, ודוק. [ועיין לעיל סימן קכ"ט

ב') ומה שתמה על הגאון ר' עקיבא איגר זצ"ל בהג"ה ליו"ד סעיף ז' (בסי' ר"א) שמתמה כיון דעדיין הוא כלי לקבל טומאה לא עדיף מטובל אחורי כלי דלא עלתה לו טבילה, דהא מסתמא מחזיק יותר ממ' סאה כיון שטובלים בו א"כ אינו מקבל טומאה? נ"ל להצדיק תמיהת הגאון ר' עקיבא איגר זל"ה שכוונתו לדברי הרע"ב והתויו״ט פכ"ד ממס' כלים משנה ד' דאפי' כלי שמחזיק ארבעים סאה ניתו דטהור מטומאת מת אבל מ"מ טמא מדרס. וכן משמע במס' בכורות. ל"ח דלעניין מדרס לא אתקש לשק שיהי' מיטלטל מלא וריקן, והנה לענין מקוואות צריך שלא יהי' גם טמא מדרס כמבואר ביו"ד סי' קצ"ח סעיף ל"א, וא"ש תמיהת הגאון רעק"א, ודוק, ואין להאריך יותר בדבר, ואקוה כי בזה יצאתי יד"ח להסיר מעלי תלונותו יען אין רצוני שיהי' לת"ח גדול כמותו הקפדה עלי, וע"כ הצעתי לפניו כל הענין גופא דעובדא, ויהי' לו בזה שלום רב וברכה לו ולכל הנלוים אליו:

והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד יום ג' (מ"ב למב"י) תרס"ז לפ״ק.

אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה