אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות תשובות › סימן קל

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות תשובות · סימן קל

סימן קכט

ברכה וחיים לכבו' אהו' ידנ"פ הרב הגדול חריף ובקי נפלא ידיו רב לו בפלפול וסברא מלא וגדוש מו"ה מנחם יוסף הלוי קאננער נ"י חתנא דבי נשיאה של הרה"צ בק"ק באקאווסק הי"ו, (מדינת גאליציען יע"א).

יקרת מכתבו הגיעני ולאשר כפי הנראה השאלה נחוצה אליו, הגם שאינו יודע למה זה רוצה להביא ממרחק לחמו הלא יש שם בסמוך לו רבנים גדולים, אולם לאשר מאז הכרתיו הוספתי לו אהבה אמרתי להשיב לו את אשר תמצא ידי יד כהה בעזהי"ת – וזהו תורף השאלה:

שהיה שם בור ארוך ועמוק מלא מים ומחמת שלא היו יכולין לטבול שם בנו עליה שני מקואות בגפסית שקורין צעמענט על המקוה התחתונה, ואותו המקוה העליונה חלקו לשנים דהיינו שבנו מחיצה המפסקת כדי שיהיה אחת קטנה לחימום המים, והמקוה הקטנה שהיא לטבילת נשים עשו לה שוליים, ג"כ מן צעמענט, ובשוליים יש שם נקב המכשיר (מסתמא כשפופרת הנוד) שיהיה מחובר להמים הכשרים מי מעיון שבמקוה התחתונה אמנם המים לא באו למעלה רק כאיזה אצבעות לזאת שפכו מים שאובים הרבה כדי שיוכלו לטבול, רק לא עלתה בידו כי במעל"ע אחת נחסר מן המקוה לערך עשר אצבעות בגובה, וחושש מע"כ נ"י לפסול המקוה משום זחילה, והנה ידוע דבפסול זוחלין לא מהני אפילו נשאר מ' סאה שאינם זוחלין כמבואר ברמ"א סימן ר"א סעיף נ' וגם לא מהני מה שבאה מן המעיין כיון שהמעיין נפסק שם כמבואר כל זה בש"כ שם ס"ק ל' ובס"ק ק"ח, ומע"כ נ"י רוצה לצרך לדעת הרשב"א להתיר כשאין הזחילה ניכרת, כך היא תוכן דבריו, אמנם בנאו"ה יש כאן חשש זחילה דמ"ש רשב"א שאינו פסול רק אם הזחילה ניכרת אין כוונתו דווקא שיהי' ניכר לעין מרוצת המים כשזוחל רק כל שנחסר באופן שאין דרך לחסור כזה בשאר מקואות דמעט מים וודאי דרכו לחסור בכל המקואות כמ"ש בחתס"ו סימן רי"א עיי"ש, אבל כל שחסר יותר מכפי הרגיל לחסור שפיר מקרי זחילה, וכן מצאתי בספר אחר על הלכות מקואות (שהסכימו עליו גדולי ישראל ז"ל) דלא בעינן זחילה ניכרת לעין דווקא וגם הא אפשר אילו היו יכולין לראות תחת השולים היו רואין שמטפטף וע"כ הכי הוא דמסתמא יורדין קמים למטה וא"כ הוי וודאי זחילה ניכרת, ועיין שו"ת שו"מ מהדורא תליתאי ח"א סימן כ"ד, ודוק, ועיין עוד שם ח"ב סימן כ"ז ודוק, אמנם מה שיש לעיין עוד על זאת המקוה דהנה מע"כ נ"י כתב שלא באו המים למקוה העליונה מה מן התחתונה רק איזה אצבעות והנה בוודאי אם היה עכ״פ כ"א סאה מים כשרים יש להכשיר ע"י שאובים במה שמחובר למקוה התחתונה אע"ג דהיא קטפרס ממטה למעלה מ״מ מכיון שיש שם רוב כשרים ואינו פסול רק מדרבנן שפיר נטהר המקוה זאת ע"י התחתונה אע"ג שהיא קטפרס משא"כ אם לא היו במקוה עליונה רוב מים כשרים ורק ע"י שמחובר למקוה שלמטה בזה לא מהני דקטפרס אינו חיבור, וכבר יש לי בזה אריכות דברים בשו"ת אחרת להשביח ראיות מפוסקים ראשונים דלענין פסול דאוריי' לא מהני קטפרס, וא"כ ברוב שאובים דפסול מה"ת דהכי קייל"ן ברמ"א סעיף ג' לא מהני חיבור המקוה שלמטה כיון שהיא קטפרס, וכן כתב בפירוש בשו"ת דברי חיים ח"א ליו"ד סימן מ"ו, ולא נעלם ממני מ"ש הגאון בשו"ת נטע שעשועים סימן כ"ד דבמעיין אינו פוסל קטפרס דזהו אינו רק בדרך הלוך המעיין משא"כ הכא שמה שהולך קצת מים מן המעיין למעלה אינו דרך הילוכו וודאי פסול קטפרס ואינו חיבור, ועיין שו"ת בית יצחק ח"ב ליו"ד סימן כ"ז ובשו"ת נטע שורק סימן ע"ב, אמנם אין רצוני להאריך בזה כי אולי היה שם כ"א סאה מים כשרים, וא"כ מהני חיבור ע"י קטפרס ג"כ דלענין פסול דרבנן מהני קטפרס כמ"ש התוס' יו"ט ג"כ במס' מקואות פרק ו' משנה א', ולאשר מע"כ נ"י הודיע לי כי בלאו"ה רצונו לעשות המקוה באופן אחר כמה שנכתב להלן ע"כ נעיין בענין עשייתה:

והנה אם כשישאבו כל המים שבמקואות העליונות יעלה אח"כ ממקוה התחתונה ארבעים סאה דאז בוודאי יוכל לשפוך בהם כל מים שאובים שבעולם דכל זמן שיש ארבעים סאה כשרים לכ"ע לא נפסל עוד א"כ שפיר יש תקנה לסתום כל השוליים של המקוה הקטנה באופן שלא יוכל עוד לזוב לחוץ כלום ממנה ולמעלה בגובה המחיצה מן המקוה גדולה העליונה יעשו נקב שבעת אשר ישפכו השאובים לתוך המקוה הגדולה (לאחר שכבר יהיה שם ארבעים סאה מים כשרים) וא"כ כל המים שישפכו שם אח"כ הכל מים כשרים וא"כ כשיבא אח"כ דרך הנקב שבמחיצה המים למקוה קטנה כשר בלי שום חשש ופקפוק כיון שכבר יצא הדבר להיתר מפי גדולי עולם הנוב"י מהד"ת סימן קמ"א וחתס"ו סימן רי"ב וסימן ר"ג עי"ש, ומע"כ נ"י כוון היטב בדבריו להביא ראיה שבנ"ד שנבנה ע"י בנין ליכא כאן שום חשש כלי שלא יהיה מהני לענין דאורייתא דכל שנעשה בבנין וודאי כשר מטבילת כה"ג ביוהכ"פ שהיה על גג בית הפרוה ומבואר בשו"ת הרשב"א סימן ת"ת וז"ל שם ואם אינו כלי אבן אחת אלא שנעשה בית כינוס מים בבנין אבנים כשר עכ"ל, ועיין בחתס״ו סימן רי"ז, ונ"ד בצעמענט ג"כ הכי שמחברים עפר דק להיות גוש אחד, ואין שים חשש אם יהיה נעשה באופן שכתבנו, וזה פשוט:

אמנם מה שחקר עוד לעשות איזה תקנה גם לצאת ידי הש"כ ס"ק ס"ג שכתב לחוש לדעת הרמב"ם דגם במים שאובים אינו כשר בנתן סאה ונטל סאה רק עד רובו, והנה אם ישאבו המקוה כמ"פ עד השיעור במשך הימים יהיה הרוה שאובים, הנה הגם שבשו"ת בית שלמה ח"ג ליו"ד סימן נ״ט כתב שבזמה"ז תו ליכא שום חשש בזה דאזל ליה חשש דמראית עין (עי"ש בדג"מ, ודוק) מ"מ הואיל ומע"כ נ"י רוצה מ"מ להחמיר בזה, הנה בעירכם בקל לעשות תקנה לזה דהיינו שהמקוה הגדולה יוכל להיות שם תמיד ארבעים סאה מים כשרים וא"כ אם המים שאובים שישפכו למקוה הקטנה ישפכו דרך הגדולה תו ליכא חשש דלזה כ"ע מודי דכל זמן שיש ארבעים סאה מים כשרים אינו נפסל אפילו בכמה שאובין, אמנם הדרנא בי דכיון שצריך ליקח בכל ע"ש מים קרים מהמקוה הגדולה להזיע א"כ גם שם יוכל לחסור מהמים הכשרים, לפיכך נ"ל לעשות כמו שעשיתי בעירי פק"ק באגר האד יע"א שהיה ג"כ החשש שירבו השאובים ע"י נתן סאה ונטל סאה, והמצאתי שבכל פעם שממשיכים מים למקוה דרך הבור מים כשרים שעומד סמוך למקוה שטובלים שם, שהמים ילכו דרך המשכה תחת הקרקע בצנור בנוי מלבנים וגפסית, ואם המים הולכים דרך המשכה וודאי תו ליכא שום חשש כיון שמעיקרא היה שם ארבעים סאה מים כשרים וגם כיון שהמים הולכים דרך המקוה שיש שם ארבעים סאה מים כשרים, [עיי' לקמן סימן קל"ג בתשובה להגאבדק"ק יינק יצ"ו], ע"כ אם יכולים בעירו ג"כ לתקן שלאחר שיהיה שם פ"א ארבעים סאה מים כשרים ואח"כ שנשאבו ממנה כדי לשפוך בתוכה חמים ונשאר עוד שם ארבעים סאה כשרים דבלאו"ה אסור לשפוך בתוכה שילכו החמים לתוך המקוה דרך המשכה בקרקע, או אם מחממים אותה בקנה קיטור שא"צ לכל זה וצריך רק מים קרים לשפוך בתוכה כפעם בפעם משום נקיות שיעשו צנור שילכו המים דרך שם בהמשכה, בכה"ג ליכא מאן דחייש לחשש נתן סאה ונטל סאה, ועיין בשו"ת השיב משה סימן מ"ד מ״ש בענין נתן סאה ונטל סאה, והנה בעירי עשיתי תקנה יותר גדולה שלאחר שנתמלא המקוה מים כשרים, שאף אותם השאובים אינם כמו שאובים בעלמא רק שבאים ע"י פלומפא מהבאר דרך הקנים שמחוברים תמיד לכותל והגם שאין אנו סומכים בזה על שו"ת זכרון יוסף שכתב שפלומפא אינו עושה שאובים מ"מ לענין חשש נתן סאה ונטל סאה כתב בספר גדולי טהרה דכ"ע מודה דלענין זה לא מקרי שאובים ובפרט היכא שבאים מן הפלומפא ע"י המשכה, אמנם כל זה אם נקבצו מקודם ארבעים סאה מים כשרים דהיינו שהמים מן המקוה התחתונה שעשו למעלה למקוה העליונה היה עכ"פ ארבעים סאה, משא"כ אם מתחלה לא היה ארבעים סאה מים כשרים רק ע"י שאובים וטהרת המקוה הגדולה הוא ג"כ רק ע״י חיבור למקוה התחתונה הנה אם היה עכ"פ כ"א סאה מים כשרים יש להתיר נ"כ אע"ג שהוא קטפרס משא"כ אם לא היה אפילו כ"א סאה מים כשרים א"כ כל עיקר טהרת המקוה הוא רק ע"י שמחובר למקוה שלמטה כה"ג היכא שצריכין להכשיר כל המקוה ע"י קטפרס במקום דבלא החיבור היה פסיל מה"ת כמו הכא אם לא היה כ"א סאה מים כשרים. הגם שיש פוסקים שו"ת האחרונים שמקילין גם בכה"ג, מ"מ אין אני מכניס עצמי בזה להקל כה"ג (ועיין שו"ת בית יצחק במפתחות בהגהות סימן כ"ז שהביא להכשיר אפילו כל עשיית המקוה ע"י קטפרס) מ"מ כיון שראיתי בכמה שו"ת ראשונים שאין להכשיר ע"י קטפרס במקום פסול דאוריתא אין אני רוצה להתיר רק אם היה כ"א סאין מים כשרים בלא שאובים יכולים אח"כ להכשיר גם המקוה קטנה באופן שכתב מע"כ נ"י לשפוך תוך הגדולה עד הנקב שנעשה תוך המחיצה ומשם ילכו למקוה הקטנה כמ"ש בחתס"ו ונעשה מעשה וכבר הורה זקן:

והנה ראיתי בשו"ת בית שלמה ח"ג סימן נ"א שהביא דעת הגאון ר' שלמה קלוגר ז"ל שהביא ראיה מכמה מקומות בהלכות מקואות דאם אינו זוחל לחוץ רק ממקוה אחת למקוה אחרת ליכא פסול זוחלין וא"כ אם יעשו ברזא לסתום המקוה הקטנה ובשעת טבילה יפתחו הברזא אם לא יזחלו המים לחוץ רק למקוה אחרת לא יהיה כאן חשש זוחלין מ"מ אין לעשות מעשה בזה כי אולי ישכחו לפתוח הברזא ויטבלו במים שאובים, ובדבר שמסור רק לנשים אין לסמוך לעשות מעשה להקל, וכה"ג כתב בחתס"ו סימן רי"ז, לזאת טוב יותר לעשות באופן שכתבנו שלא יצטרך לעשות ברזא (ועיין עוד חתס״ו תימן ר"ו) ודוק. ועיין בתשובה שאח"ז]:

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה