אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות תשובות › סימן קכט

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות תשובות · סימן קכט

סימן קכח

שנית להגאון דושאדאני נ"י

מכתבו הגיעני והנה כפי אשר הבנתי ממכתבו עשויים הבארערס באופן שיש להם חלל והמים הולכים על ידיהם ממטה למעלה מכיון שכפתח חוזק המעיין רק לאחר שנפתח המעיין יכולים לסלק הבארערס משם והולך מאליו, ומעתה חשש הדר"ג נ"י דלמא המים הראשונים שיכנסו מן הבארערס להמקוה של מעלה הוי שאובים ונפסלה המקוה כיון שבמקוה העליונה לא נשאר מ' סאה וא"כ המים פסולים תיכף, ועוד חשש הדר"ג נ"י שלאחר שיגמר מלאכת הבארען ויבא האומן להניח הקרשים בהחפירה שטובלים שם פן יזלף מלמעלה למטה בידיו או ברגליו ג' לוגין (היינו להשיטות דע"י אדם פסול אפילו שלא בכוונה) וא"כ יפסלו כמבואר בסעיף ל"ט, ואם לאח״כ ינקו את המקוה מחדש בכלים נקובים (כמבואר במחבר בש"ע סעיף א') עכ"פ מה נעשה במה שכבר נתקבץ שם בעומק הנקבים אשר אי אפשר לנקות ומשו"ה לא מצא הדר"ג נ"י עצה אחרת רק לסמוך בזה דזהו נקרא מעיין ולסמוך על הפוסקים שהביא הרמ"א בסעיף מ' דמעיין אינו נפסל בשאובין, כך הבנתי מתוכן מכתבו. ומאה הבנתי דע"כ לא מיירי באופן שהבארערס נשארו שם בעומק התפירה מעטה דא"כ לפי מה שחשש ה"ג נ"י שהבארערס הם כלי מה מהני שהוא מעיין הרי אפילו אם מעיין עובר בכלי ג"כ נפסל כמבואר בסעיף ח' דאפילו לאחר שיצאו מהכלי פסול וע"כ דהבארערס אינם נשארים שם לאחר פתיחת המעיין ומשו"ה אינו חושש רק להמים שבאים להמקוה העליונה ע"י הבארענס בשעת התפירה:

והנה אומר אני להכשיר המקוה יש כמה וכמה צדדים להתיר, חדא, כיון דהבארערס אינם נעשים כלל לקבל המים בתוכם אין המים בתוכם נעשים שאובים לכ"ע דאע"ג דמקרי כלים לקבלת טומאה מ"מ לענין שאובים אין הדבר תלוי בקבלת טומאת כלל רק אם נעשו לקבלה דהרי כלי גללים וכלי אבנים אע"ג שאינם מקבלים טומאה פוסל משום שאובים א"כ לענין שאובים הכל תלוי רק אם נעשה לקבלה והרי בטבלא שזקפה על צדה באופן שאינה מקבלה אין המים נעשים שאובים על ידי זה אע"ג שמקבלת טומאה מ"מ כיון שאינה ראויה לקבל כמו שהיא עכשיו אין פוסלים משום שאובים תהו מבואר בסעיף ל"ה (יעי' בש"כ ס"ק ע"ו) וא"כ אלו הבארערס מסתמא אינם ראוים לקבל כלל באופן שהם בתוך תפירת הבור וגם אין מכוונים שיבאו בהם המים רק שיגירו על ידיהם כמו בצנור ואינו דומה לכלי שמחזקת מים ע"י שמניחים אצבעו עליה בש"ע או"ח סימן קנ"ט סעיף ה' דמקרי כלי דהתם נעשה לקבל באופן זה משא"כ הכא וא"כ אינו נפסל המים משום שאובים ע"י שבאו מן הבארער ומשום הויה ע"י דבר המקבל טומאה ליכא אע"ג דהבארער מקבל טומאה אם היא של מתכת אפילו אין לו בית קבול כיון שאינו נופל להדיא מן הבארער לתוך המקוה לא מקרי הויה ע"י דבר המקבל טומאה כמבואר בסעיף מיח, ועוד דהויה ע"י דבר המקבל טומאה אינו פוסל בג' לוגין כמו בשאובין דרק שאובין פיסל כל המקוה בג' לוגין משא"כ הו"ה ע"י דבר המק"ט אינו פוסל אם יש רוב מים' כשרים ועי' בטו"ז ס"ק כ"ח שפסק כן בשם הראב"ד לענין זילף בידיו וברגליו והביאו האחרוני' ג"כ וא"כ ממילא אזל ליה ג"כ החשש שכתב הד"ג נ"י דהאומן שיתקן הקרשים יזלף בידיו או ברגליו דהתם נ"כ אינו פסול רק משום שיש בו תפיסת ידי אדם וא"כ כיון דיש פוסקים (שיטת האיכא דאמרי שהביא הב"י) דגם ע"י אדם אינו פוסל רק בכוונה ולא כשניזלף ממילא ונוסף לזה ג"כ שיטת הראב"ד דעד מחצה אינן פוסנין רק מדרבנן ובאמת ים פוסקים דכל הדרשא מה מעיין בידי שמים וכו' הוא אסמכתא בעלמא וא"כ לענין זה וודאי נוכל לסמוך דהוי שפיר מעיין כיון שהולך ממטה למעלה, והמעיין בספר דברי חיים בהלכה י"ב נראה שגם הוא אינו מסכים לגמרי לדברי המהרי"ט שהבאתי בשו"ת הקודמת דאין אנו בקאין מהו מעיין, וראיתי בחידושי הרז"ה למס' מקואות באות נ"ג שהביא ג"כ דברי לחם ושמלה שהביא הדר"ג נ"י במכתב הקודם דכל שהולך ממטה למעלה אין שום ספק שהוי מעיין, ועוד דהכא אין דבר ברור שיושאב ע"י ידי האומן או רגליו ב' לוגין י"ל דלכ"ע יש לסמוך על דעת הראב"ד שהובא בב"י בד"ה כתב עוד הראב"ד בספר בעה"נ דכל שלא נתקבל בכלי אע"ג שבאו מתוך ידיו למקוה מטבילין בו עד מחצה עכ"ל עי"ש, ובאמת יש מקים עיון להדרשא מה מערין בידי שמים וכו' א"כ מ"ט כשר בנזדלפו מים ברגלי הבהמה הא ברגלי בהמה נ"ב אינו בידי שמים, ועיין בדברי חיים הלכות מקואות בסעיף כ"ח שהאריך קצת בזה, והנה י"ל דהטעם הא דפסול בידי אדם הוא ג"כ רק משום הויה ע"י דבר המקבל טומאה ומשו"ה ברגלי בהמה דבהמה אינה מקבלת טומאה מחיים כשר וא"כ לפי"ז יובן היטב מה שכתב בסעיף מ״ט דממשיך ממעיין יוכל להיות ע"י דבר המקבל טומאה היינו משום דהמים כל זמן שהוא מחובר למעיין לא כטמא משו"ה מותר אפילו ע"י דבר המקבל טומאה, וא"ש ג"כ מ"ש הש"כ ס"ק ק"ה בשם הד"מ דבעינן עכ"פ שלא יהא נפסק הקילוח מן המעיין רק אז מהני להמשיך מהמעיין ע"י דבר המקבל טומאה דהיינו כל זמן שלא נפסק הקילוח הוי מחובר למעיין ולא נטמאו המים וכשר למקוה (ועיין בדברי חיים ס"ק מ"ט מ"ש בזה) וא"כ לפי"ז פסול דשאובים ופסול דהויה ע"י דבר המק"ט הם שני עניינים דפסול שאובה למ"ד אפילו בולו שאוב הוא רק דרבנן הוי משום שלא יטבול בכלי עצמו שפסול מה"ת ופסול דבר המק"ט הוא שהמים לא יהיו טמאים ויש סמך לזה מדברי קדמון אחד שהובא בחתס"ו ליו"ד סימן רי"ג ד"ה וראיתי מקדמון אחד עי"ש, [ועי' עוד בחתס"ו סימן קצ"ח באות י"ב ואות י"ג מ"ש שם, ודוק], עכ"פ בנ"ד הנני מסכים עם הדר"ג נ"י שהמקוה כשרה מכל הני טעמים שהמקוה יש לה שפיר דין מעיין וגם הבארערס אינם פוסלים לעשות שאובים שלא נעשו לקבנה, ולענין חשש זילוף בידיו וברגליו יש לסמוך כה"ג ג"כ על דעת הראב"ד שהביא בב"י דאינו פסול רק עד מחצה וא"כ המקוה זו כשרה לע"ד בלי חשש ופקפוק:

והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד כאור הבקר עש"ק כ"ח אדר, אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה