פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות תשובות · סימן קכח
בין גאולה לגאולה יהיה לשם ולתפארת ולתהלה כבו' אהו' ידנ"פ הרב הה"ג החריף ובקי נפלא וכו' כש"ת מו"ה יוסף אלימלך כהנא נ"י אב״ד בק"ק זשאדאני והגליל יע"א:
ע"ד המקוה אשר נתיעץ עמי וכפי הבנתי ממכתבו יהיה נעשה באופן זה, לאשר שהמקום אשר טובלין בו כעת יש שם מעט מים ע"כ רוצים לחפור עוד ע"י בארערס בעומק שאח"כ יעלו מים בשפע למעלה אל המקום אשר יטבלו שם וכפי הנראה ממכתבו יפסיקו קרשים בין המים של מעלה למים שלמטה (וכבר הבאתי בשו"ת אחת דברי הפמ"א ק"ב סימן קל"ב דנסרים שאין בעובין טפח לא הוי חזי למדרס ומותר לעמוד עליהם בשעת הטבילה וגם המים שיבאו למעלה יהיה כשר באופן שלא יצטרך החיבור ע"י קטפרס דאם המים שלמעלה נעשה פסולים מה"ת או בכולו שאוב למאן דס"ל כולו שאוב פסול מה"ת והכי קייל"ן ברמ"א סימן ר"א סעיף ג' דאז לא מהני החיבור למעיין של מטה ע"י קטפרס, והארכתי בזה בס"ד, ועי' בשו"ת דברי חיים ח"א יו"ד סימן מ"ג מ"ש בזה, וע"כ הכא מיירי בגוונא דליכא כל הני חששות) ומעכ"ה נ"י חושש כי לאחר עשיית הנקבים יצטרך הפועל לסדר הקרשים ויש חשש שיגביה בידיו או ברגליו המים ויהיה הויה ע"י דבר המקבל טומאה ואולי לוו יהיה אפשר אח"כ לנקות המקוה היטב ע"י שטף מרוצת המים שיגביהו למעלה ורוצה לסמוך ע"ד הרמ"א סימן ר"א סעיף מ' דאין שאובה פוסלת במעיין כך הבנתי ממכתבו ורוצה לשמע דעתי בזה:
הנה לע"ד נראה מאחר שכעת המים פסולים במקוה בוודאי טוב יותר קודם לנקות המקוה מכל וכל ואח"כ כשיחפרו בעומק אפילו אם יבאו קצת מים למקוה ע"י גרמת הפועל אשר יסדר שם הקרשים מ"מ תהיה המקוה כשרה, חדא, דהא דהויה ע"י דבר המקבל טומאה פסול הוא רק כשממשיך בידים המים משא"כ אם רק ע"י גרמא של האדם באים המים לא מקרי הויה ע"י דבר המקבל טומאה וכן משמע בטו"ז שם ס"ק מ"ז, ועי' שו"ת נטע שורק ליו"ד סימן ע"ד, ועוד דהכא כיון שיש מעיין חזק למטה הרי היו באים מאליהם אח"כ למקוה בלא שום סיוע ע"י אדם והפועל לא יצטרך רק לחפור בעומק שיהיו מים בשפע וא"כ כל שיוכל לבא המים למקוה של מעלה בלא סיועת האדם אע"ג שיגביה בידיו או ברגליו ויבאו המים על ידו אינו נפסל בכך וזהו מבואר שם בש"כ ס"ק ק"ג דאם המים ראוין לבא זולתו אינו פוסלת רק בכלי הנעשה לקבלה וא"כ הכא בנ"ד דידעינן שכל שיש מעיין חזק תחת הקרשים והקרשים מנוקבים יוכל לעלות המים מעצמן בלח סיוע שום אדם א"כ אפילו אם הפועל הגביה קלת מים בידיו או ברגליו לא מקרי הויה ע"י דבר המקבל טומאה וא"כ יהיה המקוה כשר כדינו בלא שום פקפוק תיכף כשיבאו שם מים כשיעור, ואם יהיו רוצים לנקות המקוה אח"כ משום נקיון ג"כ לא יהיו חשש שאובין, חדא, כמ"ש מעכ"ה נ"י בשם לחם ושמלה ס"ק ע"ד דהיכא שהמים באים ממטה למעלה וודאי יש לו דין מעיין ומסתברים דבריו שהרי מוצא הדין שהביא בשו"ת מהרי"ט ח״ב יו"ד סוף סימן ח"י דעכשיו אין אנו בקאין מהו נקרא מעיין הוא מהתוספת שהביא שם וז"ל:
החופר בצד הים בצד הנהר בצד הביצים הרי הם כמי תמציות החופר בצד המעיין כל זמן שבאים מחמת המעיין הרי הם כמעיין, וכתב שם המהרי"ט וז"ל:
הרי לך שאעפ"י שמתמצים מן הים ומן הנהר נקראים מי תמצית וצריך שיהיה בהם מ' סאה אם לא כשמושך מן המעיין שהדבר נראה שהוא המעיין עצמו וכו' עכ"ל, עי"ש, וא"כ נראה דדווקא כשבאים מצד הנהר יש לחוש שהוא רק מי תמצית משא"כ כשבאים ממטה למעלה ניכר שהוא מעיין, ועוד דהכא מסתמא יהיו תמיד מ' סאה במעיין חזק והמקוה יהיה תמיד מחובר למעיין ע"י הנקבים בקרשים ועוד הרי לנו רב גדול לסמוך דלא העשה שאובים בכלים נקובים דברי הש"ך בס״ק מ"ו דכיון דשואב המים משם א"כ לא ניחא ליה שיפלו המים לשם ולא נעשו שאובים, אשר ע"כ כפי שהבנתי ממכתב מעכה"ר נ"י שתחת המקוה שיטבלו שם יהיה מעיין חזק בשפע ומקום הטבילה יהיה מחובר אל המעיין שתחתיו ע"י נקבים שבקרשים ומסתמא יהיה החיבור כשיעור שפופרת הנוד ועיקר המים שבמקוה ג"כ יהיו המים שבאו ממטה למעלה [דאם המים במקום שטובלין הוי כולו שאוב רק שמחובר למעיין של מטה יש לדון אם לא מקרי קטפרס גם כה"ג, ובשו"ת אחרת הארכתי בזה] אינן יודע שום חשש על זאת המקוה כפי שהבנתי ממכתב מעכה״ר נ"י אופן עשיית המקוה:
והנני בזה אוה"נ דו"ש באהבה רבה, והנלע״ד כתבתי פק"ק באניהאד ליל מוש"ק לסדר והנה עשו חותה כאשר צוה כ"ג אדר תרס"ג לפ"ק.
אליעזר דייטש.