אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות תשובות › סימן קכה

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות תשובות · סימן קכה

סימן קכד

החיים והשלום וכל טוב אל כבו' אהובי ידנ"פ הרב המאוה"ג חריף ובקי וכו' מו"ה שמואל גאטטליעב נ״י אב"ד בק"ק טאלטשווא יע"א.

מכתבו הגיעני ומחמת רוב טרדות בהרבה עניינים לא יכולתי להשיב לו תיכף והנה תוכן דבריו לאשר רואה שהוא צורך שעה לעשות מקוה חדשה מחמת שבמקוה אשר יש שם כעת צריכים לירד במדריגות הרבה עד שמגיעו להמים מקום שטובלין ועי"ז בעוה"ר נמנעים נשים הרבה מלטבול, ע"כ עלה בלבו לעשות מקוה חדשה ואופן עשיית המקוה היא שיחפרו באר עמוקה ובבאר יושיבו שם גיגית גדולה דהיינו שינקבו השולים כמוציא רמון קודם שיחברו הדפנות אל השולים כמ"ש הגאון בספר תניא בסוף הלכות נדה בתקוני המקוה (ועיין שו"ת פרי השדה ח"ב סימן צ"ד שעשיתי סמוכין לדברי קדשו ממה שהיה נמצא בספר אחד להשיג עליו, ועלה בידי להצדיק הצדיק דמעיקרא בס"ד עי"ש היטב) ואח"כ יעלו המים מן הגיגית שהיא בעומק הבאר דרך קנים חלולים ע"י קיטור ״דאמפף״ לתוך גיגית אחת אשר תהיה על שטח הארץ ומן הגיגית העליונה יורידו המים דרך קנה חלול אל תוך גיגית אשר היא משוקעת בקרקע הבאר דרך בניין ונקב כשפוה"נ ומשם דחקו המים לעלות דרך קנים אל תוך המקוה מקום בית הטבילה והקנים בדעתו לעשות צימענט ראהרען שלא יבאו ע"י דבר המקבל טומאה דקנים של מתכות אפילו לא הוי כלי קבול מ"מ מקבלים טומאה דפשוטי כלי מתכות ג"כ מקבלים טומאה, ע"כ בדעתו לעשות הקנים מצימענט כך היא תוכן מכתבו כפי הצור ששלח לי, והנה מסתמא מה שרוצה לעשות המקוה באופן שיעלו מתחלה אל הגיגית העליונה ואח"כ מן הגיגית העליונה להגיגית התחתונה ומשם יעלו ע"י דרוק מעומק החפירה להמקוה שהיא על שטח האדמה היא בוודאי משום שרוצה שמי המקוה יהיו חמים ע"כ רוצה שהמים יעלו ממטה למעלה ע"י קיטור והנה מע"כ נ"י הביא כמ"פ במכתבו שלא יהיו הווייתן ע"י דבר המקבל טומאה, וכבר ראו עיניו דקיטור הוי רק כח כחו ושפיר חזו בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סימן קצ"ו ובשו"ת נטע שורק יו"ד בד"ה וזה יצא ראשונה עי"ש, והנה לענין שלא יהיה הווייתן ע"י דבר המקבל טומאה יש תקנה ג"כ ע"י שירדו למקוה דרך סילון של עץ או אבן כמ״ש ביו"ד סימן ר"א סעיף מ"ח שאם מחבר לפי הסילון של אבר צינור קטן של עץ או של חרס שהמים מקלחים ממנו למקוה כשר וא"כ התיקון שלא יהיה הויה ע"י דבר המקבל טומאה קל לעשות בתיקון כל דהוא כמה שעושין בכל המקואות שהם ממי גשמים שהמים באים דרך סילונות של מתכות הקבועים בגנים שסמוך לירידת המים למקוה קובעים סילון של עץ או של אבנים שמשם יפלו המים למקוה וא"כ העיקר מה שצריך לראות היא שלא יהיו המים שאובים, והנה הא וודאי פשיטא שהמים שבגיגית המשוקעת בעומק הבאר ונעשה כמה שכתוב בספר תניא וגם מחובר אל המים שבבאר ע"י נקב כשפוה"נ שבאותו הגיגית היה כשר לטבול בו וגם מה שעולים המים דרך הקנים חלולים ע"י הקיטור ג"כ לא נעשו שאובים (זולת אם המים עולים מתחלה לתוך היורה גדולה ששם וודאי נעשו שאובים דהיורה היא וודאי כלי) והנה מעתה נחזי אנן מ"ש מע"כ נ"י בגיגית שהיא על שפת הארץ אם היא כלי א"כ נעשו המים שם שאובין דאע"ג שהכלי אינו מחזיק מים רק ע"י הברזא מ"מ בנר כתב הנו"ב מהדו"ת ליו"ד סימן קמ"ב דמקרי כלי ועיין חתס"ו יו"ד סימן ר"ו ובשו"ת בית אפרים יו"ד סימן כ"ג שהאריך שם ובסוף דבריו כתב שיש לחוש שהיא כלי, וא"כ המים נעשו שם שאובים רק שמע"כ נ"י רוצה לתקן שיצאו מכלל שאובים דהיינו שמהגיגית העליונה ירדו אל המים שבגיגית התחתונה וכיון שהמים שבגיגית התחתונה הם מים כשרים ע"י חיבור המים שבגיגית אל הבאר ממילא נטהרו כל המים גם השאובים שירדו מן הגיגית העליונה ע"י השקה להמים שבגיגית התחתונה ונעשו הכל כשרים וא"כ כשאלו המים יעלו דרך הקנה חלול אל מקום הטבילה יהיו הכל מים כשרים, והנה נראה וודאי דלא נשאר כאן שום חשש דזהו פשוט דאפילו אם המים שהיו בגיגית העליונה היו הכל שאובים מ"מ מכיון שירדו למים שבגיגית התחתונה נטהרו ע"י השקה ואפילו לדעת רבנו ירוחם שהביא הש"כ בס"ק קי"ב דלא מהני ההשקה לטהר השאובים רק כל זמן שהם מחוברים עי"ש, היינו דווקא היכא שעיקר המים במקום הטבילה הם שאובים רק שמחוברים ע"י נקב למים כשרים ס"ל לרבנו ירוחם דכיון שנסתם הנקב המחברם חוזרים לפסולם משא"כ הכא דהמים שהיו בגיגית הם עצמם נטהרו ממש והוי כשופך מים שאובים לתוך מקוה של ארבעים סאה דכל המים הוכשרו ויצאו מתורת שאובים דמכיון שהיו תוך מקוה של ארבעים סאה נטהרו לגמרי ע"י זריעה, (ובחידושי בסוגיא דצנור אות ט"ו ואות כ"א הארכנו בזה בס"ד), וא"כ כ"ע מודי דנפקע מהם תורת שאובין לגמרי וא"כ היכא שעולים, אח"כ אל מקום הטבילה באופן שלא נעשו אח"כ שאובים נשארו כל המים בכשרותם וזהו פשוט:

והנה הא וודאי פשיטא דאפילו אם הגיגית העליונה יהיה כלי אבן מ"מ המים שבתוכו יהיו נעשו שאובים דאפילו בכלי גללים שאינם מקבלים טומאה מ"מ המים שבתוכם נעשו שאובים כל זמן שלא נתבטל מהם תורת כלי ע"י נקב המטהרן או ע"י חיבור בארץ רק חיבור אבנים הרבה לא מקרי כלי כמ"ש הרמ"א סימן ר"א סעיף זיין, ועיין חתס"ו יו"ד סימן ר"ה, עכ"פ בנ"ד אין שום נ"מ כיון שכל המים שבגיגית שהיו שאובים יורדים אל הגיגית שמשוקעת בעומק הבאר ושם נטהרו לגמרי ע"י זריעה בטל מהם תורת שאובין לגמרי וכיון שעולים אח"כ ע"י קנה חלול לתוך המקוה ומקום הטבילה פשיטא שאסור להיות עליו תורת כלי דאם יש עליו תורת כלי הרי נעשו שם שאובים דאפילו אם יש להם איזה חבור עם המים שבבאר לא מהני דהחיבור ממעלה למטה ולטבול בעליון לא מהני כלום דהוי קטפרס ועיין שו"ת דברי חיים ח״א יו"ד סימן מ"ג וע"כ דמקום הטבילה לא הוי כלי רק חפירה בקרקע כמה שעושים עכשיו בצימענט א"כ לא נשאר לנו שום חשש כיון שהמים כשרים מתחלתן רק בגיגית העליונה נעשו שאובים וכיון שאח"כ נטהרו בגיגית התחתונה ששם מים כשרים ע"י השקה באופן שנתבטל מהם לגמרי שם שאובים כמ"ש דלא דמי למ"ש הש"כ בס״ק קי"ב כיון דכאן קודם שבאים השאובים למקום שטובלין שם נטהרו לגמרי בתורת זריעה א"כ כל שעולים אח"כ למקום הטבילה ע"י קנה חלול וגם נפילתם מהקנה אל המקוה אינו ע"י דבר המקבל טומאה ליכא כאן שום חשש וכשר לכל הפוסקים, כנ"ל ברור אם הבנתי היטב אופן עשיית המקוה בהציור ששלח לי:

והאמת אגיד כי אין אני מבין התועלת מהמשכת המים שבגיגית התחתון לתוך הגיגית העליונה ואם כוונתו כדי שבגיגית העליונה יחממו המים א"כ כשירדו אח"כ לגיגית התחתונה הרי יתערבו שם עם המים שבגיגית התחתונה ויצטננו זולת אם כוונתו שירדו הרבה מים מן הגיגית העליונה שלא תפוג תמימותם ע"י ירידתן לגיגית התחתונה וכיון שכבר נהגו לטבול בחמין ג"כ אם אינם שאובים כדאיתא בסוף סימן ר"א ועיין בלחם ושמלה שם ס"ק ק"כ, א"כ לא נשאר כאן שום חשש, הגם שאפשר לומר דעד כאן מותר לטבול בחמין במקוה היינו דווקא להטיל חמין למקוה שכבר היה שם מקוה ואח"כ מחממין משא"כ הכא אם יעלו תיכף מים חמים למקום הטבילה איכא טפי משום גזירת מרחצאות כיון דדרך חמים להיות שאובים וא"כ אם יבאו למקוה שטובלים שם תיכף מים חמים שפיר איכא משום גזירת מרחצאות כך י"ל לכאורא אמנם כיון שלא מצינו בזה לאסור ומסתמא כשהתירו טבילה בחמין התירו בכל גוונא רק שלא יהיו שאובים, ועיין שו"ת פרי השדה ח"א סימן ס"א מ"ש בהך דטבילה בחמין מי איכא ע"כ אם המקוה יהיה נעשה באופן שכתבתי לא נשאר שום חשש והכל כשר ואין לומר שמא לא מהני השקה כלל למים חמין בצונן כמו דלא מהני השקה למין באינו מינו כמ"ש השטמ"ק במס' ביצה י"ז ע"ב במשנה שם בשם הרא"ה דזהו אינו דחמין בצונן הו"ל שפיר מין במינו ומהני להו השקה, ועיין ט"ז ס"ק פ"ח הטעם של האוסרים להטיל חמין משום גזירת מרחצאות משמע דחמים ג"כ נטהרים בהשקה דאל"כ היה מקים לגזור גם משום זה שירצה לטהר אותם בהשקה ודוק היטב, כל זה כתבתי לפי מה שהבנתי סדר ואופן עשיית המקוה עפ"י הציור אשר שלח לי כי העיקר שאח"כ כשיעלו המים שכבר הושקו ונטהרו בגיגית התחתון ומשם יעלו אל מקום הטבילה שלא יהיה שם איזה מקום שנעשו שאובים אח"כ וזולת זה לא השאר שום חשש כמ"ש דכאן נטהרו כל המים שהיו בגיגית העליונה ע"י זריעה למים הכשרים שבגיגית התחתונה ולא דמי למ"ש הש"כ ס"ק קי"ב דבעינן שהיו מחוברים תמיד דהתם לא נטהרו כל המים רק ע"י נקב ההשקה משו"ה ס"ל דכל שנסתם הנקב חוזר לפיסולו, משא"כ הכא נטהרו כל המים ונשארו תמיד בכשרותם לעולם אם אינם באים למקום שיוכלו אח"כ להעשות שאובים, והנה עדיין יש לעיין בזאת המקוה שאם המקוה שטובלים שם, כל המים באים רק מהמים שבגיגית התחתונה דהיינו שירדו השאובים מן הגיגית העליונה להגיגית התחתונה ושם נטהרו בהשקה א״כ לדעת הש"כ בס"ק מ"א היה פסול כה"ג, אמנם בחידושי לסוגיא דצינור אות כ"א העליתי בס"ד דהש"ך לא כתב דאם הלכו למקוה חסר שלא היה בו כלום שיש להחמיר היינו דווקא במעיין כל שהוא אבל במקוה של ארבעים סאה ששפכו לתוכה הרבה מים שאובים והמים הולכים אח"כ אפילו למקום שלא היה שם שום מים ג"כ כשר, דכל המים נטהרו לגמרי במקוה שהיה בתוכה ארבעים סאה מים כשרים, וא"כ ה"נ אפילו אם כל המים שבמקום הטבילה הוא רק מהמים שהיו בגיגית העליונה שנעשו שאובים ונטהרו בגיגית התחתונה ע"י השקה וחיבור ממש ג"כ כשרה המקוה לטבול בו ועיין חתס"ו יו"ד סימן רי"ב, ובחידושי לסוגיא דצנור אות כ"א כתבתי לחלק בין מעיין כל שהוא למקוה שיש בו ארבעים סאה עישר ודוק היטב:

והנני הדו"ש באהבה פק"ק באניהאד כחצות הלילה אור ליום ד' לסדר וכה תעשה להם לטהרם ח"י סיון תרע"א לפ"ק.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה