פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות תשובות · סימן קכד
עוד להגאון הצדיק מפאקש שליט"א
בהא שכתבנו לעיל להלכה כמ"ש המחבר דשאובין שהגלידו אינן חוזרין לפיסולן ראיתי בחידושי הרז"ה להלכות מקואות ס"ק פ"ד דאי הוי ס"ל דמים שיצאו מידי שאובין ע"י שנוי מראה דלאחר שחזרו למראה מים פוסלים המקוה א"כ ה"נ בהגליד כשחזר ונמוח חזר לתורת שאובין, אמנם לבי לא כן ידמה דיש לחלק דבשלמא כשנפק מתורת שאובין רק ע"י שנוי מראה דהמים לא נשתנו ממהותם הראשונה בעצם רק משום שנתערב עם חלב או יין נשתנה מראיתו שפיר י"ל דכשחזרו. למראיתם יש להם שאובין (הנם דגם בזה לא קייל"ן הכי, ועיין היטב בש"ע סעיף כ"ט) משא"כ כשהגליד דגוף המים נעשו לגוף אחר שפיר י"ל דכ"ע מודי דאפילו נמוחי אח"כ שוב אין עליהם תורת שאובין דמכיון שהגליד נעשה גוף אחר משא"כ בשנוי מראה עיקר המים לא נעשה גוף אחר רק ע"י שמעורב עמהם דבר אחר נשתנה מראיתם משו"ה י"ל דכשחזרו למראיתם הרי הם שאובין כמה שהיו, וכבר כתבנו דהא דהרמב"ם לא פסק הך דהתוספתא להכשיר בשאוב שנגלד הי' משום דאיכא עדיין חשש שמא היו טמאים ולענין טומאה ס"ל חזרו לטומאתן ישנה כדאיתא בתוספתא גופא שם א״כ משו"ה לא ס"ל להכשיר שמא היו טמאים פ"א, עכ"פ יהיה איך שיהיה הא וודאי אמת ברור בהגליד מוציא מתורת שאובין לכ"ע ודוק היטב:
והרב הגדול מו"ה מנחס ברייער נ"י מפה עוררנו שמה שתמה בספר לחם ושמלה ס"ק סיג שהבאתי לעיל מ"ט לא הביא הרמב"ם התוספתא דמים טמאים שהגלידו ונמוחי חזרו לטומאתן. שהרמב"ם סמך עצמו על מ"ש פ"ט הלכות פרה אדומה הלכה י"ג וז"ל:
מי חטאת שהגלידו וחזרו ונמוחי כשרים, והנה ידוע דמי חטאת כשרים מטמאים הנוגע בהם כמ"ש ובנוגע במי חטאת יטמא עד הערב, עיין ברמב"ם שם ריש פט"ו, וא"כ כיון שכבר הביא דנמוחי כשרים ממילא דחזרו לטומאתן כדין מי חטאת וזה נכון, אמנם מ"מ אינו מיושב מ״ט לא הביא סיפא דתוספתא דמים שהגלידו נתבטלו מתורת שאובין שהרי בהך תוספת' בפ"ב מס' טהרות איתא בפירוש וז"ל מי חטאת שהגלידו טהורים נמוחי חזרו לטומאתן מקוה שאוב שהגליד טהור משום מים שאובין נמוחי כשר להקוות עליו וא"כ היה לו להביא סיפא דתוספתא ג"כ ודוק: