פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות תשובות · סימן קיד
חדות ימים ושנות חיים לכבוד הרבני החו"ב ידיו רב לו בתורה ויראת ה' וכו' מו"ה ישראל קליין נ"י בישוב יאס ק' יענע יצ"ו.
עתה באתי ע"ד המקוה שעשו באר גדולה ומשם ממשיכים המים ע"י פלומפא לבאר אחרת עד שהבאר נתמלא ומן הבאר ההוא הולך המים לתוך המקוה שטובלין שם ע"י המשכה בלי צנור רק שנבנה שם הקרקע בסיד וגפסית, וכתב מע"כ נ״י וז"ל:
והנה מה שנוגע למה שממשיכים המים ע"י פלומפא מן הבאר הראשין לבאר השני פשוט דאין בזה שום חשש לא משום שבאים ע"י כלים ולא משום הויית המים ע"י אדם דהרי המים נמשכים למקוה ע"ג קרקע ולא הוי הויה ע"י דבר המקבל טומאה וגם לא הוי ע"י אדם דכה"ג לא הוי אפילו כח כחו, עכ"ל במכתבו.
הנה מע"כ נ"י לא ביאר היטב מהות הבאר השניה אשר שואבים בתוכה מים ע"י הפלומפא מהבאר הראשון דאם שם ליכא עם אחרים רק אותו המים הבאים שם ע"י הפלומפא מהבאר הראשון כה"ג פשיטא דכל המים שבאו ע"י הפלומפא נעשו שאובים דפלומפא הוי כלי דבר המקבל טומאה, ועיין בשו"ת אמרי אש ליו"ד סי' פ"ו האריך מאוד בזה, וכל גדולי האחרונים ס"ל כן להלכה, דפלומפא הוי כלי, וא"כ כיון שהמים שבאו מהבאר הראשון ע"י הפלומפא נעשו הכל שאובים מה מהני שהולכים למקוה מהבאר השני ע"י המשכה, הא אנן קייל"ן דכל דליכא רוב מים כשרים במקוה, לא מהני המשכה להכשיר השאובים כמבואר להדיא בסעיף מ"ד, ואפילו אם יש בבאר השניה כ"א סאה מים כשרים ג"כ לא מהני עד שנודע שיש במקוה קודם שתומשכו לתוכה כ"א סאה מים כשרים, וע"כ מע"כ מיירי שכבר היו בבאר השניה שיעור מקוה כשרה רק כדי שיהיו יכולין המים לילך משם אל המקוה ממשיכין לתוכה ע"י הפלומפא מים שיעלו המים עד החור העליון שנעשה שילכו דרך שם אל המקוה וכה"ג ודאי כשר דהרי אפילו אם שפכו להדיא מים שאובין למקום שיש שם שיעור מקוה כשרה נטהרו כל המים אפילו הם אלף סאה דכל המים שבאים אל תוך המקוה נטהרו בהשקה או דנעשו כזרועים וא״כ כאן שבאים המים ע"י פלומפא לא גרע עכ"פ מסתם מים שאובים דנטהרו תיכף כשבאים תוך שיעור ארבעים סאה, ועיין חתס"ו יו"ד סי' ר"ג, ועיין עוד שם סימן רי"ב. ושם כתב דלית מאן דחש להא דכתב הש"ך בס"ק מ"א בשם הרבינו ירוחם שיש פוסלין אם המים הלכו למקום אחר, ועיין בש"ך ס"ק קי"ב שם, ובשו״ת בית שלמה ח"ג ליו"ד סי' ס"ג האריך ג"כ בזה דכל שהמים נתחברו אל שיעור מקוה מים כשרים פשיטא דכשרים אפי' נמשכו למקום אחר, ולענ"ד דאם הלכו ע"י המשכה כה"ג לית מאן דפוסל דכיון שיש דעות דכולה ע"י המשכה ג"כ כשר. ועיין ישועות יעקב שם ס"ק ט"ו דאפילו לדידן דקייל"ן דהמשכה אינו כשר רק ברוב מים כשרים מ"מ מודי דרק מדרבנן פסול והארכתי בזה בחידושי להלכות מקואות בסוגי' דהמשכה וא"כ עכ"פ כל שהמים נטהרו ע"י השקה או ע"י זריעה במקוה כשרה פשיטא דמהני ההמשכה אחר כך למקום אחר למקוה, ועל זה לא יחלוק שום אדם, וא"כ בנ"ד שמסתמא מיירי שיש בבאר השניה ארבעים סאה מים כשרים פשיטא דכל המים שבאים שם אח"כ נטהרו ויכולים להמשיך אותם למקוה כשרה, אמנם אם בהבאר השניה ליכא ארבעים סאה מים כשרים לא מהני מה שהולכים המים משם למקוה ע"י המשכה דכיון שכל המים נשאבו בתוכם ע"י הפלומפא כבר נעשים שאובים ואפי' אם יהי' רק ספק אם הפלומפא היא כלי, ועיין שו״ת מהר"ם שיק יו"ד סי' קצ"ה וסי' שפ"ה, הנה אנן קייל"ן דכלו שאוב דאורייתא פסול כמ"ש הרמ"א סימן ר' סעיף ג', וא"כ הו"ל ספיקא דאורייתא אם נעשו שאובין ע"י הפלומפא ולא מהני המשכה ואפי' אם כלו בהמשכה הוי רק דרבנן פסיל מ"מ אין לומר כאן ספיקא דרבנן לקולא, דהספק חם הפלומפא הוי כלי לא נוכל לחשבו לספק, חדא, דזהו הוי כספק חסרון ידועה, ועוד דרוב הפוסקים ס״ל דפלומפא הו"ל כלי ודאי, וא"כ אינו כשר רק אם יש בהבאר השניה ארבעים סאה מים כשרים דכה"ג גם המים שבאים שם ע"י הפלומפא נטהרו או ע"י השקה או ע"י זריעה ואז יכולים להמשיך משם למקוה ע"י המשכה, וכל זהו פשוט בס"ד.
והנה אחר העיון קצת י"ל דהכא בנ"ד שכל המים שבאו ע"י הפלומפא נטהרו ע"י המים שבבאר השניה יש להכשיר טפי במקום אחר ג"כ דהיינו מה שנמשכים אח"כ למקוה וכשר יותר ממקוה שאוב שהושק פ"א למקוה כשרה ואח"כ נפסק ההשקה שכתב בש"ע ס"ק קי"ב דלא מהני אח"כ כשנפסק השקתן דהכא כיון שכל המים נטהרו ע"י השקה וזריעה שבאו ממש תוך באר השניה נכשרו כל המים ושפיר יכולין להמשיך המים אח"כ למקוה כשרה, והנה אם יש בבאר השניה ארבעים סאה מים כשרים לא היה צריך להביא ראי' מהמקוה שבק"ק אונגוואר שהובא בספר לחם ושמלה דזהו פשיטא שכשר כמבואר בחתס״ו סימן ר"ג וסימן רי"ד. ופשיטא דגם במקוה המובא בספר לחם ושמלה טעם ההכשר משום שהמים שנשאבו ע"י הפלומפא נטהרו בהשקה למעיין רק שם לא הי' יכולין להמשיכם למקוה רק ע"י תחבולה ע"י קנים חלולים כמבואר שם ואין זה ענין כלל לנ"ד דבנ"ד כיון שהמים מבאר השניה כשנגבהים ע"י שבא שם מים מבאר הראשונה הולכים מעצמן דרך המשכה למקוה איזה פסול יש כאן, ובאונגוואר ג"כ היו המים שנשאבו ע"י הפלומפא נטהרו בהשקה למעיין שהרי כתב שם בפירוש וז"ל: ואז פותחין את הברזא והמים יורדין עד המעיין עכ"ל, דאלא"ה לא היה הסכים רבינו הגאון ר' מאיר א״ש ז"ל להכשיר דלא כשמעתיה בשו"ת אמרי א"ש. סימן פ"ו דהפלומפא הוי כלי ונעשו המים שאובין, ודו"ק היטב.
ג) אמנם בנ"ד כתב מע"כ נ"י שיש לו מקום ספק לאשר כשצריך לחמם המקוה צריך בכל פעם לשאוב מן המקוה עד שנשאר רק שיעור מקוה ואח״כ שופכים שם החמין השאובין וחייש שאם שואבין איזה פעמים הוי השאובין רוב וא"כ יש לחוש לדעת הפוסקים המחמירים בשאובין ג"כ דנתן סאה ונטל סאה לא כשר רק עד רובו, ועיניו ראו שפיר דברי החתס"ו סימן רייד ד"ה ומה דקמן דאם באו החמין ע"י המשכה דודאי כשר, אמנם בעירו הי' צריך לעשות באמצע הצנור שהחמין נמשכים על ידי שלי שעל ומסתפק אם הצנור לא נעשה כלי עי"ז, ורוצה מע"כ נ"י לומר כיון שהצמר היא תחת הקרקע לא נעשה כלי על ידי השליססעל, הנה לבי לא כן ידמה, ועיין שו"ת פרי השדה ח"א סי' ק' שהבאתי ראיה דכל שהי' כלי בתלוש אע"ג שנעשה לחבר לקרקע מ"מ מקרי כלי לפסול המים שבו משום שאובין, ועיין בנוב"י מהדו"ה סימן ק"ט בד"ה ומה שהוקשה לך, ודוק, מ"מ בנ"ד יש להכשיר דכיון דכבר כתב הדג"מ על הש"ך ביו"ד סי' ר' ס"ק ס"ג דאפילו מאן דס"ל בשאובין ג"כ להכשיר רק עד רובו בנתן סאה ונטל סאה מ"מ הפסול היא רק משים מראית עין שלא יבאו להכשיר כולו שאוב עיי"ש, וא"כ כל שנעשה רק איזה היכר שאינם שאובין ממש שאין שופכים לתוך המקוה להדיח יש להכשיר, ועיין בשו"ת בית שלמה ח"ג סי' נ"ט שמקיל ג"כ בזה, ובשו"ת השיב משה סימן מ"ה מכשיר לגמרי במים שאובין בנתן סאה ונטל סאה בכל גוונא, וא"כ עכ"פ היכא שיש שנוי קצת שאינם שופכין החמין לתוך המקוה להדיא דלא נראה כשאובין ממש תו ליכא מראית העין ויש להכשיר בדבר שכבר נהגו להתיר סיומא דמלתא דאם יש בבאר השניה ארבעים סאה מים כשרים באופן שהמים שבאים מבאר הראשונה ע"י הפלומפא נטהרו שם ע"י השקה וזריעה ומשם הולכין ע"י המשכה למקוה, המקוה זו כשרה בלי שום חשש ופקפוק והוא מבואר עפ"י שיטות הפוסקים בס"ד.
והנני הדו"ש פק"ק באניהאד א' לסדר אלה המשפטים עת"ר לפ"ק.
אליעזר דייטש.