פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות תשובות · סימן קיב
לכבוד אהו' הרב המופלג הגדול חו"ב וכו' כש"ת מו״ה משה ראטטענבערג נ"י רב לעדתו בעיר קארלסבאד יע"א.
יקרתו הגיענו, וע"ד השאלה שבית הטבילה הוא אצל גוי ואינו מניח לטבול הנשים בלילה שתיכף תחלת הלילה נועלים בית המרחץ וצריכין לטבול סמוך לחשיכה אם מותרת לטבול גם ביום השביעי סמוך לחשיכה באופן שלא תבא אל בעלה עד הלילה, או שאין להתיר אלא דוקא ביום השמיני סמוך ללילה כיון שאי אפשר בענין אחר? נ"ל פשוט דדוקא ביום השמיני מותרת לטבול גם סמוך ללילה כיון דאיכא אונס אבל בשביעי אסור לטבול קודם הלילה אפי' היכא דאיכא אונס כמ"ש בפירוש המחבר בשו"ע יו"ד סימן קצ"ז סעיף ד', ואע"ג דהכא צריכה בכל פעם לעבור עונה אחת וא"כ הי' ראוי' להתיר אפי' בשביעי היכא שלא תבא לביתה עד הלילה כמה שנראה כן מדברי עבודת הגרשוני סי' כ', מ"מ המעיין שם יראה שלא כתב כן רק ללמד זכית על אותו חכם שהורה כו, אבל דעתו נוטה יותר שיש להחמיר שלא לטבול בשביעי כלל קודם הלילה, והנה גם הטו"ז שם ס"ק ח' הרגיש בזה דלדידן כיון שגם נדה סופרת שבעה נקיים כמו זבה ולא שייך חשש שמא תראה ותסתור מ"מ יש להחמיר בשביעי והש"ך שם החמיר אפילו בכלה לטבול ביום השביעי, ובשו"ת יד אפרים שם דחק עצמו להתיר לכלה לטבול ביום השביעי, אמנם ג"כ רק באופן שלא יעמידו החופה עד הלילה ע"ש, וע"ש בדג"מ שהביא שהגם שבס' מנחת יעקב כתב על הש"ך ששגה בזה במ"ש שיש חשש שמא תראה ותסתור כיון שאינן באים אל החתן עד הלילה מ"מ לא מלאו לבו להתיר לטבול ביום השביעי, ועיי"ש בגליון הגאון ר' שלמה איגר ז"ל ובס' סדרי טהרה שם ס"ק ט״ו, ומדברי כולן נלמד שביום השביעי אין להתיר בשום אופן ובפרט לקבוע כן הלכה שינהגו כן תמיד, ודי לנו להתיר ביום השמיני לטבול סמוך ללילה אמנם ג"כ באופן שלא תבאו לביתם עד הלילה ולא להתיר לטבול אפי' ביום השביעי סמוך ללילה, ועיין בחת"ס ליו"ד סי' ר"ב שיותר טוב אפילו להתיר לטבול בנהר ממה שנצטרך להתיר לטבול ביום השביעי ובפרט לקבוע הדבר כן. ע"כ ממני לא יצא היתר בזה, ודי לנו בשנתיר לטבול ביום השמיני סמוך ללילה כיון שאי אפשר באופן אחר, ולא להתיר לטבול ביום השביעי כלל, מ"מ גם ביום השמיני צריכים לראות, שלא יבאו לביתם עד הלילה, [ועיין לקמן סימן קי"ח] ובתשו' א' הארכתי בזה בענין טבילה בשמיני בס"ד, (עיין שו"ת פר' השדה ח"ב סימן מ"ה אות ג') ועיין בס' שערי דעה ליו"ד שם ס"ק ג', ובס' חלקת השדה סימן ל"ג, וגם בס' שדי חמד בחלק הנקרא דברי חכמי ים] סי' קכ"ט, ((ועיין גם לעיל סי' ק״ז מ"ש בענין זה))
ואגב אמרתי לעורר את מעכת"ה נ"י היות שכתב כי המקוה הוא של גוי וא"כ צריך להשגיח שלא יהיו חשש מים שאובין כמבואר בשו"ע יו"ד סימן ר"א סעיף ד', ועיי' בטו"ז שם סק"ה דאפי' אם יש תמיד במקוה כ"א סאה אין להאמין לגוי רק אם אינו יכול להמשיך לתוכו מים שאובין רק דרך המשכה אבל באופן אחר אינו נאמן אפי' אם יש שם תמיד במקוה כ"א סאה, ועייש"ה בש"ך ס"ק י"ז ועיין בס' חלת אהרן דף ל"ו ע"ד] ע"כ יראה שיהי' המקוה תחת השגחת ישראל נאמן וכשר, וכתבתי רק לעורר הגם שהוא דבר פשוט.
והנני בזה הדו"ש, והנעל"ד כתבתי פק"ק בהני האד אור ליום ב' לס' ושמרתם את העבודה הזאת כ"ח טבת תרס"ז לפ"ק.
אליעזר דייטש.