אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות תשובות › סימן קי

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות תשובות · סימן קי

סימן קט

בימי אורה ושמחה יגיעו לשלום ולברכה לכבוד אהובי הרב המאוה"ג חיציו שנונים עיניו כיונים על אפיקי התלמוד והפוסקים המפואר וכו' כש"ת מו"ה מנחם יהודא אדלער נ"י אב"ד בק"ק סערעדנא והגליל יע"א.

ע"ד אשר עלה ונסתפק במקוה שעושין תפירה בקרקע והמים יבאו שם ע"י גידי הקרקע שהוא סמיך לנהר רק כדי שלא יפלו מדפנות הקרקע לתוך המקוה מניחים שם קורות גדולות וכדי שיהיה חיזוק לקורות אלו בארבעה זויות המקוה מניחים תחת קורות אלו עצים שיהיו מונחים בקרקע המקוה ועושים בעצים אלו בית קבול גמור כמו צנור שיש לו ארבע דפנות ובחריצים אלו מעמידים שם הקורות שיהיה להם חיזוק כמו טהיר שטאק ואח"כ מחברים נסרים על אלו הקורות בחל ארבע דפנות המקוה במסמרים חדשים שלא נשתמשו בהם עוד מעולם בתלוש (עיין בנוב"י מהדו"ת יו"ד סימן קל"ז בד"ה ונחזור לראשונות, ודוק), ומסופק מעכ"ה נ"י כיון שבקורות אלו שמניחים על הארץ ותוחבין בהם הקורות יש שם בית קבול גמור א"כ הו"ל כלי, ואע"ג דמשום חשש שאובין אין כאן כלל שמימי המקוה אינם באים שם לתוך אלו החריצין לעולם, מ"מ כיון שזהו מעמיד ומחזק דפנות המקוה דהיינו הנסרים שקובעים ע"י אלו הקורות בדפנות הבור ולולא אלו הנסרים היו דפנות הבור נופלים לתוך המקוה וא"כ כיון שאלו הקורות נעשו כלי בתלוש הו"ל הויה ע"י דבר המקבל טומאה כיון שאלו הקורות שנעשו בהם אלו החריצים יש להם בית קבול גמור ונעשה כלי בתלוש והו"ל כצנור שחקקו ולבסוף קבעו, וא"כ הו"ל הויה ע"י דבר המקבל טומאה, ומע"כ נ"י מצדד להתיר מכמה טעמים, האחר כיון שאלו הקורות נעשו מעיקרא לקבעם בקרקע ואינו מקבל טומאה, ומביא ראיה ממשנה מס' כלים פי"א משנה ב' ועוד מצדד להתיר משום דלא הוי בית קבול ממש כיון דהו"ל בית קבול העשוי למלאות דהיינו שבית קבול זה עשוי רק לתחוב בו הקורה שמעמידין בזויות דפנות המקוה, אמנם גם בזה יש לפלפל אם קייל"ן הכי דבית קבול העשוי למלאות לא שמיה בית קבול, ועיניו שפיר חזו גם בשו"ת ריב"א להגאון ז"ל מפאקש סימן ס"ח ועי"ש עוד סימן ס"ה, ורוצה לידע דעתי ג"כ בזה:

נ"ל פשוט בזה דלא שייך כאן היה ע"י דבר המקבל טומאה מכמה טעמים, חדא דהכא עכשיו אכתי לא היו נופלים תיכף דפטת החפירה לתוך המקוה אפילו אם לא היו מחזקים אותם בנסרים רק אפשר שבמשך הזמן היו הדפנות החפירה נופלים לתוך המקוה והיה נפסק המקוה, כה"ג לא מקרי הויה ע"י דבר המקבל טומאה דלא דמי למ"ש בחת"ס יו"ד סימן קצ"ט בד"ה ומה שציוה שיעשו סילון של עץ בסופו עי"ש דהתם ודאי אם זה הסילון של עץ שממנו נופלים המים למקוה לא יהיה לו חיזוק רק ע"י סילון של מתכת שמקבל טומאה א"כ הרי הדבר המקבל טומאה גורם הויית המים משא"כ הכא אין הכלי (כלומר אפילו אם נימא דאותה הקורה שעשו בה חריץ הוי כלי) גורם להויית המים רק שבמשך הזמן לא יתקלקלו דפנות המקוה וא"כ אין זה בכלל הויתו על ידי טומאה ולא מיבעיא לדעת הש"ך סימן ר"א ס"ק פ"ו שפסק דלפקוק נקבי הנביעה מותר אפילו בדבר המק"ט אפילו לדעת הפוסקים בסעיף כ' דמניעת הזחילה שלא יזחלו לחוץ אסיר ע"י דבר המקבל טומאה מ"מ לפקוק נקבי הנביעה לא מקרי משו"ה הויה ע"י דבר המקב"ט א"כ פשיטא דהכא ג"כ לא מקרי הויה ע"י דבר המקב"ט, רק אפילו לדעת הטו"ז שם ס"ק מ"ח דפקיקת נקבי הנביעה ג"כ מקרי הויה ע"י דבר המק"ט התם שאני שהרי לולא שהיה סותם נקבי הנביעה לא היה לו מים כשרים למקוה שהרי כל המים שהיו שם נפסלו משא"כ הכא אפילו בלא הכסרי' היה ג"כ מים רק שבמשך הזמן היה נתקלקל ע״י נפילת דפנות החפירה על קרקע החפירה וא"כ אין זה מהוה המים רק גורם שלא יתקלקלו המים אח"כ כה"ג גם לדעת הט"ז לא מקרי הויה ע"י דבר המק"ט, וזה דומה טפי למ"ש הנוב"י במהד"ת סימן קל"ז היכא שהמקוה לא נפרץ אלא שחושש שמא ע"י שנבלעים המים בקרקע יחסר השיעור והוי רק מניעת הפסול שעתיד לבא אח"כ לא מקרי הויה ע"י דבר המק"ט, עי"ש היטב, וא"כ ה"נ דכוותיה כיון שאין אלו הנסרים גורמים הויית המים רק שבמשך הזמן לא יתקלקלו הדפנות כמ"ש מע"כ נ"י באמצע מכתבו וזיל כי איתן הקורות מחזיקים הנסרים שבתוך המקוה ומחזיקים גם הדפנות מקרקע הבור שלא יפלו לתוך המים וברבות הימים יתבטל המקוה עכ"ל, א"כ כה"ג הוי רק מניעת הפסול שלאח"כ וכ"ע מידי דכה"ג לא מקרי הויה ע"י דבר המק"ט כמ"ש הנוב"י שם, ועיין פ"ת ס"ק כ"ב, הא חדא:

ב') ועוד דהכא ודאי כיון שמעיקרא נעשה לחברו בקרקע אפילו אם נימא דכיון שהיה עליו שם כלי בתלוש קודם שנקבע בקרקע היה אז מקבל טומאה מ"מ לאחר שנקבע בקרקע כיון שנעשה אדעת' דהכי שוב אין לו תורת קבלת טומאה, ועיין בשו"ת שבסוף ספר גדולי טהרה סימן ה' בד"ה ויצא לדינא שאפילו אם היה פסול לטבול בו מ"מ לפסול המקוה אינו פסול, ובחידושי בסוגיא דצנור (אות ח') כתבתי מ"ש צנור שחקקו ולבסוף קבעו נקט הלשון ״לבסוף״ כלומר שבשעת חקיקה לא היה דעתו כלל לקבעו רק אח"כ נתיישב שיקבענו בקרקע כה"ג פוסל משא"כ היכא שמעיקרא נעשה לכך לקבעו בקרקע כמ"ש מע"כ נ"י ג"כ ממשנה פי"א מס' כלים ודאי אינו פוסל, והנה הכא פשיטא דאפילו אם נימא דקורה שנחרץ בה מקום קבול הוי כלי ושל המים שעוברים שם היו נעשו שאובים עיין בש"ך ס"ק ע"ז מ"מ אין כל הדופן נעשה כלי וא"כ כיון שהנסרים עצמן ג"כ היו יכולים להגן שלא יפיל דופן הקרקע לתוך החפירה רק אלו הקורות מחזקים הנסרים יותר [שבלא אלו הקורות לא היו הנסרים מתקיימים שם זמן רב כל כך] ודאי לא מקרי משו"ה הויה ע"י דבר המק"ט וזהו ודאי דבר פשוט דלא כל הדופן נעשה כלי, ועיין היטב בפרק כ"ב מס' שלים משנה ד' גבי כסא שקבעו בעריבה ובתוספ' יו"ט שם [ובחידושי להלכות מקואות בסוגיא דתלוש ולבסוף חברו אות כ"ו הארכתי בזה בס"ד] עכ"פ כיון דאותה הקורה שנחרץ בה מקום קבול פעולתה רק לחזק הנסרים שבדופן שיעמדו זמן רב יותר, משו"ה אכתי לא הוי בגדר הויה ע"י דבר המק"ט כיון שלפי שעה היה אפשר בלא זה ג"כ והנסרים שבדופן ודאי לא הוי כלי ובפרט שהנסרים נקבעו מסתמא לאחר שהקורות קבועים שם בקרקע ואפילו בלא"ה ג"כ לא הוי כלי, ודו"ק היטב:

ג') ועוד בה שלשיה מה שהעיר מע"כ נ"י דלא מקרי חריץ זה בית קבול כיון שהוא בית קבול העשוי למלאות, ועיין בזה שו"ת ריב"א סימן ס"ה וסימן ס"ח, ושם העיר בזה מסתירת התוספ' מס' סוכה י"ב ע"ב ד"ה מהו דתימא דס"ל בית קבול העשוי למלאות שמה בית קבול ובמס' שבת נ"ב ע"ב ד"ה היא של אלמוג כתבו בפירוש דב"ק העשוי למלאות לא שמה קבול, וכבר העירו בזה בגליון הש"ס, ועיין שו"ת הרשב"א סימן קצ"ה, והנה מה שהתוספ' במסכת סוכה שם הביאו ראיה מתפלין דהוי כלי אע"ג דעשוי למלאות וז"ל שם ואין לך עשוי למלאות יותר מתפלין עכ"ל, לכאורה יש לחלק דתפלין לא הוי עשוי למלאות לעולם שהרי מסתמא בדעתו לבדוק הפרשיות לפרקים משו"ה לא הוי ב"ק העשוי למלאות לעולם כיון שדעתו להוציא הפרשיות לבודקן ועיין תוספ' יו"ט מס' מקואות פ"י משנה ב' ד"ה והתפלה, ודוק היטב. והנה דעת הרמב"ם פ"ב הלכות כלים הלכה ג' דב"ק העשוי למלאות אינו בית קבול וכתב שם וז"ל:

שאעפ"י שיש בה בית קבול לא נעשה אלא למלאותו, אמנם בהלכות סוכה פרק ה' הלכה ה' כתב בפירוש סככה בחיצים בנקבות פסולה אעפ"י שהוא עשוי להמלאות, וכבר העיר בזה המל"מ בהלכות סוכה ובהלכות כלים בסתירת דברי הרמב"ם, אולם ראיתי בשו"ת שבות יעקב א"א סימן ל"ג שכתב לחלק דודאי בדבר שלא נעשה רק למלאות שלא לשום תכלית אחר זהו לא מקרי ב"ק ובהכי מיירי הרמב"ם בהלכות כלים והרי שם נקט באמת לא נעשה אלא למלאותו כלומר ולא לשום צורך אחר, משא"כ בהלכות סוכה אפשר דהיה ידוע שלח רק להתמלאות נעשו רק לצורך אחר ג"כ משו"ה שפיר מקרי כלי קבול עיי"ש, ועיין גם בספר דברי ירמיה על הרמב"ם הלכות סוכה, וא"כ בנ"ד שפשיטא שאין דרך כלל לעשות צנור בקורה. על זה האופן ובודאי לא נעשה רק לתחוב בו קורה אחרת הו"ל שפיר ב"ק העשוי להתמלאות ולא נקרא בית קבול, [וגם לדעת ר"ת בתוספ' מס' שבת י"ז ע"א ד"ה ועל שאר אדם שהביא מת"כ נ"י ג"כ שכתב שם דהיכא שלפעמים מניחין ולפעמים מסירין לא מקרי ב"ק העשוי למלאות, וא"כ בנ"ד שאין דרך כלל להסיר הקורה התחתונה שם בהחריץ א"כ הוי ודאי ב"ק העשוי למלאות, וא"כ יש לנו לתלות באשלי רברבי דעת הרמב"ם לפי מה שמתרץ דבריו בשבות יעקב ודעת הר"ת בתוספ' שם דבנ"ד ודאי מקרי ב"ק העשוי להתמלאות. ודוק היטב] וא"כ מכל הני שלש טעמים אין שום חשש לפסול מקוה זאת, ומע"כ נ״י יפה הורה להכשיר המקוה כי המקוה הזאת כשרה בלי שום חשש ופקפוק כמ"ש בס"ד:

והנני בזה הדו"ש פק"ק באניהאד אור ליום ו' עש"ק כ"ב כסליו תרע"א לפ"ק. אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה