פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות תשובות · סימן קט
שפעת שלום וחיים וברכה לכבוד אהובי המופלא ומופלג החרוץ ידיו רב לו וכו' כש"ת מו"ה חיים שווארטץ נ"י שו"ב ומו"ץ בישוב עדיעק יע"א.
מכתבו הגיעני, ואם אמנם כי כעת הנני מוטרד גדול (טרם אשום לדרך פעמי למקום הרחצה) בלימוד הישיבה אולם לאשר שואל הלכה למעשה מחוייב אני להשיב לו, ע"ד מקוה שתוכן עשייתה הוא כך. מקור המים הוא שעשו ארטעזישע בריכן ומשם הולך המים למעלה וכל המים נקבצו אל מקום אחד שעשו חפירה מבעטאן סביב, אמנם שם עומד ברזל אחד ובו נקבים אשר המים ילכו דרך שם וגם למטה בברזל זה יש נקב גדול ומשם הולד דרך סילונית בעטאן רארען הקבועים עם הקרקע ומסילונות אלו נופל המים לתוך חפירה מרובע שיש בו שיעור מקוה די והותר, ונפשו בשאלתו אם מותר לטבול שם אם הוא מקוה כשרה כה"ג, ואען ואומר
הנה הא ודאי פשיט' דאלו סילונו' שנעשו מבעטאן שאינו בכלל כל' וכל המים שעובר דרך שם לא נפסלו שהרי לא הוי כלי כלל כמ"ש הרמ"א בסימן ר"א סעיף ז' דחיבור אבנים הרבה לא מקרי כלי, וזהו פשוט באין שום חילוק גם מה שהאריך בעניין הוייתו ע"י טהרה ג"כ בנ"ד ליכא שום חשש כיון שהמים נופלים מאילו הסילונות שאינם בגדר כלי כלל ואפילו אם המים באים דרך צינור המקבל טומאה מ"מ אם מחבר לפי הסילון צינור של עץ שהמים נופלים להמקוה מדבר שאינו מקבל טומאה כשר כמבואר בסעיף מ"ח, ועיין שו"ת מהר״ם שיק ליו"ד סימן קצ"ז, עכ"פ בנ"ד שהמים באים דרך סילונית אלו שאינם בגדר כלי כלל ומשם נופלים אל המקוה אין שום חשש בזה, אולם מה שלבי מהסס בעניין עיקר עשיית המקוה זאת הוא משום שני דברים האחד שעיקר ענין עשיית ארטעזישע ברינן לא נודע לי מהותו, ואפשר שהמים אשר מקלחים למעלה נותנים דרך איזה כלי או ווענטיל העשוי לזה שנקרא ג"כ כלי לדעת קצת פוסקים. וא"כ כל המים נעשו שאובים טרם שהגיעו לסילונות, ולענין שאוב הוי כלי אפילו נעשה מעיקרא לקבעו בקרקע, ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת סימן ק״ט (והארכתי בזה בתשובה אחת למדינת אשכנז, עיין שו"ת פרי השדה ח"א סימן ק') הא חדא, ועוד שהברזל אשר שם לא הודיע לי כלל צורתו ובאיזה אופן נעשה, ואם הוא עשוי כתבנית כלי אע"ג שיש בו נקבים מ"מ לא נתבטל מתורת כלי אם הוא עשוי שהמים יסתננו דרך שם הוי כלי גמור ואין נקבים שבו מצילים אותו מתורת כלי כיון שעשוי לקבל על זה האופן כדי שיסתננו המים העוברים דרך שם הוי כלי העשוי לקבלה, ועיין פ"ב מס' כלים משנה ו' דטיטרוס ג"כ מקרי כלי קבול כל שנעשה לקבלה באיזה אופן שיהיה, ועי"ש בר"ש, וא"כ ה"נ זה הברזל אם עשוי כצורת כלי ועשוי שהמים יעברו דרך שם להסתנן הוי כלי העשוי לקיבול, ועיין פרק ד' מסכת מקואות משנה ג' לענין חוטט בצנור לקבל צרורות, ועיין שו"ת זכרון יוסף ליו"ד סימן י"ג לענין מים העולים דרך פלומפין. רק אם ברור שהמים שבחפירה שטובלין שם יש לו השקה תמיד עם המים שעולים מן הבאר טרם שיגיעו לכלי הברזל אשר עומד שם אז נכשר ע"י השקה, אמנם ג"כ רק אם הם מושקים תמיד שצריך לחוש לדעת רבנו ירוחם המובא בש״ך סימן ר"א ס"ק קי"ב, ועיין שו"ת בית יצחק ליו"ד ח"ב סימן ל' שדעתו ג"כ שכלי שעשוי שיסתנן המים דרך שם אע"ג שאינו מקבל מים מ"מ נקרא כלי קבול ועיי"ש לענין כלי הנקרא שליים בעתעלטער דהמים העוברים דרך שם מקרי כלי קבול ונעשו המים שאובין ע"כ העולה להלכה בנ"ד שאין להכשיר זאת המקוה רק אם ברור לנו שהמים אינם עוברים דרך שום כל לא בבאר גופא מקום שהמים עולים שם שלא נמצא שם שום דבר שיהיה נקרא שם כלי עליו דהיינו כלי קבול ולא חוץ לבאר דהיינו אותו ברזל שאין לו שום מקום קבול רק באופן זה יש להכשיר משא"כ אם יש לנו איזה חשש שהמים עוברים דרך איזה כלי א"כ הוי כולו שאוב ואפילו אם רק יש להסתפק בזה ג"כ יש להחמיר כיון דאנן קייל"ן כשיטת הפוסקים שהביא רמ"א סימן ר״א סעיף ג' דכולו שאוב פסול מה"ת א"כ הו"ל ספיקא דאוריתא ואין להכשיר אם יש חשש שהמים עוברים דרך איזה כלי או בבאר עצמו או חו< לבאר בברזל שעומד שם אם עשוי כתבנית כלי, כנ"ל להלכה ולמעשה בס"ד שזולת זה אין להכשיר:
והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד ב' כ"ג סיון תרס"ה לפ"ק.
אליעזר דייטש.