פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן קי
בימי הספירה, יזכה להוד תפארת, כבוד אהובי ידידי הרב המאה"ג חו"ב וכו' מו"ה טוביה הכהן פישער נ"י האבדק"ק שוארוואר יצ"ו.
ע"ד מה שעורננו בלוחות שניות. מדברי סופרים אודות השאלה אשר פעם א' אמרה על האיש אשר באת עמו לבית דודה שהוא בעלה ודרו יחד ואח"כ הודו שניהם שאין זה בעלה רק כדי שדודה לא יגרשנה מביתו אמרה שהוא בעלה, וכתבתי שאין זה אמתלא טובה שדי הי' לה שתאמר שהוא משודכתו כיון שהקלי דעה אינם מקפידים על קרבת משודך עם משודכתו וע"ז רצה לדחות דברי שלדור יחד הוא פריצת יתרה ול"ה נתנו אותם לשבת אתם, במחכ״ה נ"י לא הבין יפה אשר כתבתי הוא הדבר אשר דברתי דבאמת לעשות איסור למפרע לדור עם מ' שאינה בעלה אינה נאמנת כמ"ש בשי"ת הקודמת בשם הגאון נוב"י וא"כ צ"ל רק שצרתה שישא אותה באת עמו אל בית דודה ומה שנסעה עמו בצוותא חדא לא מחזי לאינשי לאיסור כ"כ ובפרט בדור הזה בעוה"ר וא"כ יפה שמשום זה לחודא שנסעה עמו ובאו ביחד לבית דודה לא היתה מוכרחת לומר שהוא בעלה רק שהוא משודך שלה דמסתמא לא היה מקפיד כ"כ ע"ז ומה שהוסיפה חטא על פשע שהיתה דרה עמו, בזה נתחזק דבורה שהוא בעלה וממילא נחלש כח האמתלא, כך היה כוונתי בתשובה ק"ג הקודמת:
ומעתה נבא אל שאר דבריו, מש"כ מדברי הב"ש סימן קנ"ב ס"ק י"א דאם לא היה רק ע"א שהיתה אשת איש דנאמנת לומר גרושה, וה"נ ליכא רק ע"א שיודע שהיתה אומרת שהוא בעלה ותהיה נאמנת לחזור מדבורה הראשון. במח״כ כ"ד לא דמי כלל להתם דהתם לא היתה אוסרת עצמה שהרי היתה אומרת עכשיו שהוא גרושה רק אם יש עדים שהיתה אשת איש אינה נאמנת לומר גרושה בזה כתב הב"ש שפיר דאם ליכא רק ע"א שהיתה אשת איש וא"כ שפיר נאמנת לומר גרושה דהא לא היתה בחזקת אשת איש עפ"י ע"א והיא לא אסרה עצמה מעולם שהרי אומרת שנתגרשה ואיזה שויה אנפשה חד"א איכא התם משא"כ הכא נתחזקה עפ"י דבורה ועפ"י מעשה שעשתה לדור עמו שהיא אשת איש ועל זה יש ע"א והיא אינה מכחשת אותה וא"כ מה בכך דליכא רק ע"א וכי אנו באין לאסור אותה עפ"י העד הרי אנו אוסרים אותה רק עפ"י דבורה שהחזיקה עצמה לאשת איש והיא מודית בכך וא"כ אין כ"מ בין ע"א לשני עדים כיון שרק עפ"י מה שהחזיקה עצמה לאשת איש אנו אוסרים אותה. וא"כ גם מ"ש להאמין אותה במגו שהיתה עכשיו מכחשת העד שאומר שהחזיקה עצמה לאשת איש תהיה נאמנת על האמתלא והביא מדברי שו"ת בית אפרים חאה"ע סימן א' שכתב דמגו מהני לומר שהאמתלא אמת, המעיין שם בפנים יראה ג"כ דנ"ד לא דמי להתם דהתם היהי לו מגו לומר שמתה אשתו וא"כ מותר לישא אחרת שפיר מהני להאמינו ג"כ שמעולם לא היה לו אשה משא"כ הכא איזה מגו יש לה רק שהיתה יכולה להכחיש העד ולומר שמעולם לא החזיקה עצמה לאשת איש. זה אינו מגו כלל, חדא דהוי מגו להכחיש העד, ובתומים סימן פ"ב בכללי מגו הביא בזה מחלוקת הפוסקים אי מהני מגו להכחיש העד אפילו במקום שלא יצטרך שבועה להכחיש העד, עי"ש ס"ק פ"ב פ"ג, ודוק (ועיי' בזה בתוס' מס' שבועות דף ל"ב ע"ב ד"ה הו"ל כגזלן):
ועוד דהכא היתה יראה להכחיש העד דכי יודעת בבירור דליכא רק ע"א הא בשעה שהחזיקה עצמה לאשת איש והיתה דרה עמו מסתמא גם אנשים אחרים היו יודעים מזה ולא גרע ממגו להכחיש הקול דלא אמרינן כמ"ש בתומים שם ס"ק ל"ח, ועוד דהיא לא היתה יודעת שלא תהיה נאמנת ע"י האמתלא והוי כמו שהביא שם בתומים ס״ק כ"ח דאין להאמין לעם הארץ במגו דטען טענה דאפשר שלא ידע והכא ג"כ לא היתה יודעת מזה שאם תודה לדברי דודה שלא תהיה נאמנת באמתלא משא"כ בנדון דשו"ת בית אפרים אי אפשר שלא ידע שאם יאמר שאשתו מתה שמותר לישא אשה, עכ"פ יהיה איך שיהיה כיון שעכ"פ שזהו ברור שכבר החזיקה עצמה לאשת איש אין לנו לדון על המגו שלה כלל רק על האמתלא, וכבר כתבתי בשו"ת הקודמת [סימן ק"ג] דכאן הו' אמתלא גרועה ובפרט שעשתה איסור אם היה האמת שאינה בעלה ודרה עמו משא״כ בנדון דשו"ת בית אפרים לא עשה שום איסור במ"ש מקודם שיש לו אשה במדינתו, ועוד הרי בשו"ת ב"א לא סמך להתיר רק משום שעל עצמו נאמן עכ"פ ועל האשה אשר ישא לא חל איסור חרם רגמ"ה עי"ש שהביא ראיה דאיסור שני נשים לא חל רק על האיש ולא על האשה וא"כ הכא אפילו תהיה נאמנת לגבי עצמה מ"מ לגבי הבעל שרוצה לישא אותה אינה נאמנת, ועוד דהתם לא החזיק עצמו ע"י מעשה רק ע"י דבור גרידא משא"כ מי שהחזיק עצמו ע"י מעשה כמו בנ"ד גרע טפי ואפילו לא דרו יחדיו שלשים יום דדווקא לעניין לחייב מיתה הבא עליה בעינן שלשים יום כמ״ש החלקת מחוקק באה"ע סימן י״ט ס"ק ד' עי"ש, ועיין שו"ת מהרי"ט ח״א סימן קמ"ח קמ"ט גבי מי שהוחזק עצמו לכהן דלא מהני אמתלא כיון שנשא כפיו ועשה מעשה ואע"ג ששם היה ט"ו שני' המעשה כך היה אבל באמת דעת הרבה פוסקים דע"י מעשה לא מהני אמתלא, ועיין בחתס"ו ח"א אה"ע סימן ע"ו באחד שהיה מוחזק לבנו ואח"כ נשא אחות אביו ואמר שהוא רק חורגו ונתן אמתלא למה החזיק מותו לבנו דאע"ג שהמגדל יתום כאילו ילדו ושכיח שיקרא לחרגו בנו, מ"מ מסקנתו לאסור, וא"כ הכא דאיכא איסור גמור לדור עם איש אחר שאינו בעלה ודאי אינה נאמנת לומר שלא היה בעלה ובפרט דכיון אם היו דרים יחד שלשים יום בוודאי לא היו מהני אמתל' כיון דאפילו מיתה חייבים עליה כמבואר בש"ע אה"ע סי' י"ט וא"כ אפי' אם עכשיו מחמת אורך הזמן כבר נשכח הדבר אם היו דרים יחד שלמים יום מי יוכל להתיר ערוה החמורה מספק והרי אפילו לקולא אנו מחזיקים אותה שהיא אשתו כגון אם היה הבעל מקדש אחותה היינו אומרים שאין קידושין תופסין בה, עי"ש בפתחי תשובה ס"ק ד' בשם שו"ת הגאון ר' עקיבא איגר, ועי"ש בפנים סימן קכ"א בד"ה אמנם מה שיש לצדד להיתר, וא"כ מכ"ש דלחומרא אמרינן חזקה זאת כמבואר בש"ס ופוסקים, ודו"ק:
ועוד דנ"ד דומה קצת למ"ש החתס"ו שם סימן ע"ו וז"ל:
ועוד מסברא נ"ל דלא שייך אמתלא אלא בשעברה הסבה אבל הכא הא עדיין הסבה קיימת דאי משום בושת החזיקו לבנו איך קם עתה וכו' עי"ש, וא"כ ה"נ אם משום יראה מחמת דודה אמרה שהיא בעלה א"כ למה לא כסתה כלימתה גם אח"כ עכ"פ צריך כה"ג לידע בבירור אם היא אמתלא טובה ובשטמ"ק מס' כתובות כ"ב ע"א ד״ה והא שויה אנפשה כתבו וז"ל:
אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת כלומר בדברים הניכרים לנו אמת, ועוד כתב אח"כ וז"ל:
טענה הניכרת שהוא כדאי לסמוך עליה, וברמב"ם סוף פ"ט מאישות כתב ג"כ אם נתנה אמתלא לדבריה וכו' וראינו בדבריה ממש עי"ש, מוכח דבעינן שנדע שהאמתלא טובה והכא עכ"פ אמתלא טובה לא הוי, וכל זה אם כבר היינו מחליטין דאמתלא מהני היינו צריכין לדון ולשקול במאזני פלס אם האמתלא טובה ובפרט כפי הנראה מהפוסקים לא מהני אמתלא לאחר שהוחזקו כמ"ש בתשובה הקודמת (סימן ק"ג) בשם שב שמעתתא ובשו"ת חו"י סימן קל"ח שרוצה להתיר כעין מעשה דנ"ד עי"ש, התם היו עוד צדדים להתיר דהיא לא אמרה מעולם עליו שהוא בעלה לפי דבריה רק הבעל אמר שהיא אשתו וגם לא הוחזקו במקום אחד לאיש ואשה כי היו עוברי אורח, ומ"מ לא רצה לסמוך ע"ז למעשה, וא"כ אנן בדידן שהיא עצמה היתה אומרת שהוא בעלה והחזיקו במקום אחד ואפשר שהיו דרים יחד שלשים יום מי ימלא לבו לסמוך על אמתלא ובפרט אמתלא חלושה כזו להאמין לה שתעשה איסור לדור עם איש זר שאינו בעלה, ואם כל זאת עשתה שהיתה יראה מדודה מה עלה בלבה אח"כ לגלות האמת אשר ע"כ לא מלאני לבי להתיר בחומר איסור אשת איש, ועיין חתט"ו אה"ע שם סימן ע"ח שכתב בפירוש בראיות מדברי הראשונים דכל שהוחזקה לא מהני אמתלא ושם שהתירה לבעלה לא משום דע"י אמתלא יכולה לחזור רק שי"ל שמתרצת דבריה הראשונים דמה שאמרה שטמאו איתה היינו רק בנשיקת אבר וגם שהיה רגלים לדבר שלא בעל אותה הגזלן כיון שהיו דמים שותתן ממנה, עי"ש היטב בד"ה נחזור לדברי הר"ן ובד"ה ונחזי מאי דקמן, וא"כ בנ"ד דלא שייך כל זה שהרי כאן חוזרת לגמרי מדבריה הראשונים א"כ בוודאי לא מהני אמתלא, ודוק היטב:
והנה הלום ראיתי אחרי רואי בשו"ת בית שלמה לאה"ע סימן ע"ב שכתב לדחות סברת הנוב"י מה שהעלה בכמה מקומות בספרו דהיכא שע"י האמתלא שנותן נמצא שעשה איסור למפרע דאינו נאמן על האמתלא, ממ"ש המחבר בחו"מ סימן מ"ז סעיף א' במי שאמר שטר אמנה היא זה דאינו נאמן אם היה חב לאחרים, וכתב שם המחבר ואם אחר שאמר שטר אמנה פרע לבע"ח ובא לגבות השטר מהלוה רואים אם כשהבע"ח בא לגבות מן השטר אמר שטר אמנה הוא אז וודאי לא היה כוונתו אלא לדחות בע"ח א"כ מוכח דאע"ג דע"י האמתלא שנותן שכוונתו היה רק לדחות הבע"ח וא"כ עשה מעשה רשע שרצה להפקיעו חובו בגזילה ומ"מ נאמן וא"כ נדחים דברי הנוב"י במי״ש דהיכא שע"י האמתלא שנותן נמצא שעשה איסור למפרע דאינו נאמן בהאמתלא, שהרי הכא נאמן שלא אמר שטר אמנה רק להפקיע הבע"ח דג"כ עשה איסור להיות לוה רשע ולא ישלם ומ"מ נאמן, כך הם תוכן דברי הבית שלמה עי"ש, ולענ"ד אינו מוכרח מזה לדחות סברת הנוב"י דוודאי לעשות איסור בידים למפרע אם האמתלא אמת כמו בנדון דהנו"ב מהדו"ק אה"ע סימן ח' שעשתה מעשה להוציא ממון מאחי בעלה שלא כדין אם האמתלא היה אמת דעשתה איסור בידים, וכן בסימן ט"ז בנוב"י להכחיש זרעו וכמה תקלות יצאו מזה אם הוא זרעו ואומר שאינו זרעו לענין חליצה ויבום וקידושין כמ"ש שם הנוב"י בסימן ט"ז, וכן במהדו"ת בסימן ל"ח דג"כ מיירי כה"ג, עי"ש בד"ה ואמנם מה שאני חושש, וודאי מסתבר סברת, הנוב"י דאינו נאמן בהאמלא אם הוא נעשה רשע למפרע אם האמתלא מה שהוא נותן יהיה אמת, משא"כ בהך דש"ע חו"מ סימן מ"ז אע"ג שרצה לדחות בע"ח שלו מ"מ אינו נעשה רשע כ"כ בזה דאפשר שהיה נצרך מאוד למעות והיה בדעתו לשלם לבע"ח ממקום אחר, ומעות השטר היה צריך לעצמו שפיר נאמן דזהו לא מקרי מעשה רשע כל כך שהרי יש לו תקנה לשלם לבע"ח ממקום אחר, ובדעתו היה נן באמת, וא"כ לא נעשה רשע, משא"כ היכא שע"י האמתלא נמצא שעשה מעשה רשע אשר יהיה מעוות לא יוכל לתקון אינו נאמן, וא"כ בנ"ד שאם האמתלא היא אמת ג"כ עשתה מעשה רשע לדור עם איש שזר הוא לה והוא מעוות לא יוכל לתקון כמה ביאות אסורות שפיר אמרינן כסברת הנוב"י דכה"ג לא מהני האמתלא:
וראיתי בחתס"ו שם סימן ע"ו בד"ה ובר מן דין שהביא ראיה דאמתלא מהני אפילו לאחר זמן מיצחק ורבקה שג"כ נתן האמתלא לאחר זמן שהרי כתיב ויהי כי ארכו לו שם הימים ועיין שו"ת רמ"א סימן ב' שהביא הא דיצחק ורבקה עי"ש, ובט"ז יו"ד סימן קפ"ה ס"ק ב' הביא הך מעשה דשו"ת הרמ"א עי"ש, אמנם אמתלא דנ"ד אין לדמות כלל לאמתלא דיצחק ורבקה דהתם לא היה יכול לגלות האמתלא תיכף שהרי הטעם שאמר אחותו כדי שלא יהרגו אותו היה גם אח"כ ולא היה מגלה לעולם שהוא אשתו רק לאחר שאבימלך ראה בעצמו ולא היה יכול להכחיש עוד שהוא אשתו, ואמתלא כי האי אפילו היה נמשך מה שהחזיקה לאחותו כמה שנים ג"כ היה לו תמיד טעם חזק שלא לגלות שהיא אשתו כמו מעיקרא כשאמר אחותו, אמנם בנ"ד שלא מצינו לה טעם יותר מה שגלתה אח"כ שהוא אינו בעלה ממעיקרא שאמרה שהוא בעלה שהרי הבושה היה גם אח"כ כמו מעיקרא וכמ"ש החתס״ו שם סימן ע"ו בד"ה ועוד מסברא נ"ל עי"ש היטב. א"כ לא דעי כלל לאמתלא דיצחק ורבקה שלא היו יכולים לומר מעיקרא האמתלא דכל שעה היו רוצים שיחשבו שהוא אחותו גם אח"כ לולא שהיה אבימלך ראה אותם והרגיש שהיא אטתו, וזה ברור בסברא בס"ד, ודוק היטב, (ועיין חחסי"ו יו"ד סימן ס"ט בשם ספר עצי ארזים ג"כ כדברינו):
וראיתי בפלתי על הלכות נדה סימן קפ"ה סוף ס"ק ב' דלאחר שכבר עשה מעשה כגון גבי הוחזקה נדה וכבר שמש עמה לא מהני אמתלא ועיין בחתס"ו ליו"ד סימן ט' ד״ה עוד פש גבן והנה לדעת הרא"ה בספר החינוך סימן ר"ו דבקידושין גרידא אפילו באיסור עריות שאין תופסין בהם קידושין ג"כ איכא איסור דאורייתא ועיין בספר מנחת חינוך שם (ועיין בתוספ' שס' יבמות י' ע"א ד"ה לר' יהודה שכתבו דאיסור דרבנן איכא בקידושין שמא יבעול, ובחידושי בסוגיא דקידושין תופסין בחייבי לאוין אות ד' הארכנו בזה בס"ד) עכ"פ לדעת הרא"ה דאיסור דאורייתא איכא אפילו בקידושין גרידא ל"ל כסברת הפלתי הנ"ל דלאחר שכבר עשה האיסור אינו נאמן באמתלא דהא מס' כתובות כ"ב ע"א איתא לימים עמדה וקדשה עצמה ומשמע שם מפשטא דלישנא דגמרא דרק אח"כ נתנה האמתלא וא"כ מוכח דאפילו לאחר המעשה ג"כ מהני אמתלא רק אי ס"ל כהפוסקים דבקידושין גרידא ליכא שום איסור בהני עריון דאין קידושין תופסין שפיר י"ל כסברת הפלתי דלאחר שכבר עבר האיסור לא מהני אמתלא להצדיק נפשו ומשו"ה ס"ל שפיר דאם כבר שמש עמה לאחר שהוחזקה נדה תו לא מהני אמתלא אם לא דנדחוק עצמנו דשם במס' כתובות אמר.ה האמתלא מסתמא גם קודם קידושין אע"ג שאינו מבואר בגמרא, ויש לעיין בזה:
והנה המעיין היטב בשו"ת מהריק"ו סימן פ״ז יראה ג"כ שדעתו דכל שהוחזקה אפילו ע"י דבורה גרידא בלא מעשה לא מהני אמתלא, ועי"ש שמחלק בין דיני נפשות למלקות, והנה שם בנדון דמהריק"ו לא היתה עוקרת לגמרי דבורה הראשון שהיתה מוחזקת למקודשת רק שאמרה שנתקדשה לפני פסולי עדות מ״מ פסק שאינה נאמנת כיון שכבר נתחזקה למקודשת וא"כ מכ"ש בנ"ד שע"י האעתלא רוצית לעקור לגמרי דבורה הראשון בוודאי שאינה נאמנת מכיון שנתחזקה ובפרט שכאן היה מעשה שהיו דרים יחד וראיה לדברינו דהיכא שאינו עוקר דבורו הראשון לגמרי טפי נאמן משו"ת מיימוני פ"ג הלכות אישות הובא ג"כ בספר ש"ש שמעתא ו' פ"ג גבי ע"א שהלך לקדש אשה לראובן וטעה ואמר הרי את מקודשת לי ואמר שטעה במה שאמר הרי את מקודשת לי ורצוני היה לקדשה לראובן וס"ל שם כיון דלדברי העד מעולם לא היתה אסורה דהא בטעות אמר מקודשת לי דנאמן ולא אמרינן אין דבר שבערוה פחות משנים רק היכא דלפי דברי העד היתה אסורה עכ"פ עי"ש היטב (והארכתי בזה בחידושי בסוגיא דע"א נאמן באות ליד בס"ד) וא"כ כיון דאפילו בנדון דמהריק"ו שלא עקרה לגמרי דבורה הראשון שהרי טוענת שאמת שנתקדשה רק שהיה לפני פסולי עדות וע"מ אינה נאמנת כיון שנתחזקה למקודשת בסתם, מכ"ש הכא בנ"ד שע"י אמתלא עוקרת לגמרי דבורה הראשון שמעולם לא היתה מקודשת וודאי אינה נאמנת כיון שנתחזקה לאשת איש ועשתה מעשה ג"כ שהיתה דרה עמו ועיין בשו"ת להגאון בעל טוב גיטין סימן ה' שהאריך ג"כ בהך דשו"ת מהריק"ו שהבאתי:
ועוד יש לחוש בנ"ד מה שכבר העירותי בשו"ת הקודמת (סימן ק"ג) דהא גופא מה שהיו דרים ביחד אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה, ועיין בב"ש אה"ע סימן ל"א ס"ק כ"א דאע"ג דהתם מיירי שכבר קדש אותה בפחות משו"פ מ"מ בחמ"ח סימן ל"ג ס"ק ב' משמע דבכל איש ואשה הדרים יחד אמרינן דהוי כעידי יחוד ועידי ביאה ואע"ג דהרמ"א באה"ע סימן כ"ג כתב דאם יש לו אשה אחרת לא חיישינן דשמא בעל לשם קידושין היינו דווקא אם לא נודע לנו שבגד באשת נעוריו ואמרינן דמסתמא לא יעבור על החרם וכזנות בעלמא נתכוין משא"כ הכא הרי גם לדבריה כבר היה מוכן לישא אותה לולא שהיה נתגלה קלונו שיש לו אשה אחרת א״כ חזינן שאינו חש לחר"ג וא"כ מדוע לא נחוש שמא כוון ובעל לשם קידושין ובפרט כיון שהיה בדעתו לישא אותה אפילו לדבריה ואע"ג דמסתמא היתה נדה ג"כ וא"כ ל"ש לומר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כיון דלא חש לאיסור נדה, מ"מ אין זה מוכרח חדא דעכשיו בזמה"ז רואים הרבה שעל ביאת זנות בלא נשואין מקפידים ואיני רוצה לדור בלא חופה וקידושין ועל איסור נדה אע"ג דחמיר טפי אין מקפידים, וכה"ג כתבו התוספ' מס' חולין ק"א ע"ב ד"ה הזיד בשבת לענין שבת ויוהכ"פ עי"ש, ועוד דלאו לכ"ע ס"ל הא דרדב״ז דמי שבועל נדה שג"כ אינו אינו חושש לבעילת זנות, עיין היטב בפתחי תשובה אה"ע סימן קמ"ט ס"ק ב', ועיין באבני מלואים לאה"ע ריש סימן ל"ג שהאריך בזה סוף דבר דבנ"ד כיון דאיכא כל הני חששות וגם האמתלא אינו טובה כל כך מכל הני טעמים שכבר כתבנו, ובפרט דאיכא ספק שהוחזקו שלשים יום וכה"ג וודאי לא מהני אמתלא, ע"כ יש לצרף ג"כ החשש שמה שהיו דרים יחד על זה עצמו יש לחוש לקידושין ובפרט שהיה דעתם שישאו זה את זה אפילו לפי דבריה, ועיין שו"ת חוט השני סימן י"ז שהאריך דכל היכא שעשה איסור לא מהני אמתלא, וה"נ עשתה איסור אם היה האמת כדברי האמתלא שלא היתה נשואה לו והיתה דרה עמו, ואין לומר ג"כ שכיון שעשתה מעשה שאח"כ נשתדכה עמו א"כ רגלים לדבר שלא היתה נשואה לו דזהו אינו דשידוכים גרידא לא הו' מעשה כ"כ ומעשה ממש סידור קידושין לא היה עדיין, ועוד דאין לומר שאם עשתה מעשה הוי אמתלא טובה יותר דא"כ האיך מביא ראיה במס' כתובות כ"ב דאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני דנאמנת באמתלא מהך דאשה שאמרה מקודשת אני ואח"כ קדשה עצמה דנאמנת באמתלא דלמא שאני התם שכבר עשתה מעשה שקבלה קידושין מאחר (אי ס"ל דקידושין גרידא לא הוי איסור) דלמא שאני התם שהאמתלא הוא ע״י מעשה קידושין והוי אמתלא טובה יותר אלא וודאי דאין לחלק בכך סוף דבר כיון דמה שהוחזקה לפנינו שלשים יום הוי חזקה טובה אין להתחכם נגד חקי התורה והיא אשת איש מה"ת, והגע עצמך אשה שבעלה הרחיק ממנה נדוד זה הרבה שנים ונשאת לאחר באיסור דהוולד ממזר ולמ"ד אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אם הוולד זה שאנו מחזיקין אותו לממזר משום חזקת אשה אחת אמרינן וודאי דלא מהני הקידושין ומותרת לאחר למ"ד אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ולא אמרינן שמא כבר מת בעלה וא"כ אין הוולד ממזר והוי קידושין ואיך נתיר אשת איש לעלמא וע"כ דכיון שהיא מה"ת אשת איש הו"ל הוולד ממזר ולא מהני קידושין שכן ואפילו לקולא סמכינן ע"ז שהיא מותרת לאחר משום דחקי התורה כך היא דמכיון שהיתה בחזקת אשת איש אינה ניתרת לעלמא עד שיתברר שיצאה מחזקת אשת איש (ועיין היטב ברשב"א מס' יבמות ל' ע"א ד"ה אשה זו בחזקת היתה לשוק עומדת) וא"כ ה"נ כיון דהך חזקה מה שהוחזקה לפנינו היא ג"כ מה"ת אפילו לענין חיוב מיתה ועיין ב"ש אה"ע סימן י"ט ס"ק א' הרי היא בחזקתה עד שיש לנו דבר ברור שיצאה מחזקתה, ואפילו אם היא רק ספק אם היו דרים ביחד שלשים יום מ"מ כיון דאם היו דרים בוודאי שלשים יום הרי היא אשת איש גמורה אפילו לענין חיוב מיתה א"כ מי יוכל להתיר בספק איסור מיתה ובפרט ע"י אמתלא גרוע כזו ואפילו היכא דמהני אמתלא בעינן אמתלא טובה ועיין בראב"ד פרק י"ח הלכות איסורי ביאה הלכה ט' שכתב שם אמתלא גדולה היא זו ונאמנת והבאתי דבריו בספרי שו"ת פרי השדה ח"א סימן קכ"ה], וגם בנ"ד לא שייך לומר דאדם נאמן על עצמו היכא שטוען בריא אפילו נגד חזקה דמ"מ לגבי הבעל שרוצה לישא אותה לא תהיה נאמנת ולא דמי להא דשו"ת בית אפרים לאה"ע סימן א' דהתם לפי מאי דס״ל דעל האשה לא שייך החרם להנשא למי שיש לו עוד אשה אחרת שפיר כתב דלגבי עצמו הוא נאמן ושם ג"כ לא סמך משום הא לחודא להתיר רק משום עוד טעמים אחרים עי"ש ובנ"ד לא שייך זה וגם על מה שנשמע שהבעל נסע לאמעריקא ונשברה הספינה זה לא הוי אפילו בכלל מים שאין להם סוף לומר שלא תהיה אסורה רק מדרבנן כמ"ש ברמ"א אה"ע סימן י"ז סעיף ל״ד דמי שהעידו עליו שהיה בספינה שנשברה בים אם נשאת תצא ולא אמרינן אם נשאת לא תצא רק אם העידו שנטבע ושהה כדי שתצא נפשו, ואפילו במים שאין להם סוף אע"ג דאינה אסורה רק מדרבנן מ"מ חמיר איסורא שהרי יש לו עיקר מה"ת איסור אשת איש, ובמקום אחר כתבתי הטעם מה שהחמירו חכמים כ"כ לאסור במים שאין להם סוף ולא אזלינן בתר רובא דרוב הנטבעים במים שאין להם סוף אינם ניצולים ובכל התורה אזלינן בתר רובא, משום דבכ"מ דאזלינן בתר רובא אפילו אם יתברר שהיה מן המיעוט מ"מ נא יהיה איסור למפרע דעד עכשיו עשה בהיתר, ועיין חתס"ו ליו"ד סימן רמ"ה ובספרי תבואות השדה חלק רביעי בסוף הספר בשו"ת סימן ב', משא"כ במים שאין להם סוף אם יתברר שהיא מן המיעוט שניצלו הרי עכ"פ בניה מן השני יהיו ממזרים משו"ה החמירו חז"ל שלא לסמוך על הרוב, וכפי הנראה בנ"ד אין כאן שום דבר ברור אפילו שהיה על הספינה שנשברה א"כ לא נשאר לנו שום צד היתר רק מה שנתנה אמתלא לחזור מדבריה הראשונים, וכבר כתבנו די באר דבנ"ד לא מהני אמתלא מכמה טעמים דהאמתלא גרוע וגם אולי הוחזקו שלשים יום דאפילו בספק שלשים יום יש להחמיר בספק אשת איש, ע"כ ממני לא יצא היתר בדבר זה, וד' ירחם על האשה העלובה הזאת לפתוח לה שערי היתר בדבר ברור עפ"י התורה:
והנני הדו"ש באהבה והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד אור ליום ד' ל"ד למב"י תרס"ח לפ"ק.
אליעזר דייטש.