אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי › סימן קט

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן קט

סימן קח

לעת צאת השנה, יתברך משמי מעונה, כבו' הרב החריף ובקי כהן שדעתו יפה מו"ה יואל כ"ע נ"י חתן הגאבד"ק נינפרעשוט יע"א.

מכתבו הגיעני על דבר השאלה שיש שם הרבה ישראלים שיש להם מסחר שמבשלים שזופים שקורין ״טשוועטשקען״ לעשות מהם פאווידיל ובשנה הזאת נתאחרה הבישול ויצטרכו לבשל בשבת ג"כ כדי שלא יתחמצו הטשוועטשקען אם יהיו מונחים צבורים, ועתה נפשו בשאלתו האיך לעשות אם יותר טוב למכור הנושוועטשקען לגוי קודם שבת והוא יבשל לעצמו ואח"כ יקנה ממנו הישראל הפאווידל, או יותר טוב ליתן המלאכה לגוי בקבולת דהיינו שמשלם לגוי מכל מעטער טוועשקען כך וכך והגוי יעשה זאת בביתו לא בבית ישראל דהרי בביתו של ישראל וודאי אסור אפילו בקבולת, ונ"ל דבקבולת יש חשש גמור שהרי כיון שנותן הטשוועטשקען לעכו"ם שיעשה מהם מאווידיל כיון שהעכו"ם יודע שאם לא יבשל בשבת ג"כ יתקלקלו א"כ הו"ל כאילו אמר לו בפירוש שיבשל בשבת וכה"ג היכא שאומר בפירוש להגוי שיעשה בשבת וכן אפילו אם אינו אומר בפירוש שיעשה בשבת רק שהגוי יודע שאי אפשר בעניין אחר הו"ל כאילו אמר לו בפירוש שיעשה בשבת וזהו אסור אפילו בקבילת אע"ג שהעכו"ם גם אדעתא דנפשיה קעביד, וזהו מבואר בטו"ז או"ח סימן ש"ז ס"ק ג', וע"יש בפרמ"ג שמפרש ג"כ בכוונת הטו"ז דאפילו אינו אומר בפירוש שיעשה בשבת רק שהגוי יודע שאי אפשר בעניין אחר דאסור, וע"יש מג"א משמע דהכי ס"ל ועיין בספר מנחת כהן במשמורת שבת פרק רבעי בד"ה והנה לפי מ"ש דאוסר ג"כ כל שנראה כאילו מצוהו לעשות בשבת, ואע"ג דגבי מכס התירו הפוסקים משום פסידא בסוף סימן רמ"ד ועיין בנוב"י מהדו"ת א"ח סימן כ"ט שחקר אם גבי מכס יבא ע"כ לידי איסור דאורייתא, עכ"פ הכא דפשיטא דאיכא איסור דאורייתא מלאכת הבישול (דגבי מכס י"ל לסמוך ג"כ על הפוסקים דס"ל דכתב גלחות היינו כדרך שהגוים כותבין לא מקרי כתב עיין רמ"א או"ח סימן ש"ו סעיף י"א ובמג"א סימן ש"מ ס"ק י' ובפרמ"ג שם, ודוק) אבל הכא הוי וודאי מלאכה דאורייתא לכ"ע מלאכת בישול וכיון דהוי כקובע לו מלאכתו בשבת כיון שהגוי יודע אם לא יבשל אותם בשבת ג"כ יתחמצו ויתקלקלו א"כ אסיר בקבולת ג"כ כמבואר בדברי הפוסקים שהבאתי עי"ש, ודו"ק, ועוד דגבי מכס אין הגוף שלו רק הזכות שקנה מן המלך וא"כ בשבת הוי כאילו הגוי קנה הזכות של המלך בשבת וזהו ג"כ לא התירו רק משום שלא יפסיד לגמרי, ועיין במג"א סוף ס"ק חיי, ועי"ש היטב בפרמ"ג שם, ודוק, משא"כ הכא דהכל היא של ישראל וכששוכר עכו"ם לעשות לו המלאכה בקבולת יהוי כאילו קובע לו מלאכתו בשבת כיון שיודע שיתקלקלו אם לא יבשלם בשבת וזהו אסור לכל הני הפוסקים ע״כ יותר טוב למכור לגוי כל הטשמעטשקען, הגם דגם בזה יש חשש שנראה כמערים מ"מ כיון שמוכר לו במכירה גמורה ויעשה זאת בערכאות של עכו"ם שיהיה מפורס' שהגוי קנה הטושוועטשקען דדבר הנעשה בערכאות הוי פרסום, ועיין במג"א סימן רמ"ו ס"ק ט"ו כה"ג יש להתיר מפי במקום הפסד, ועיין שו"ת פרי השדה ח"א סימן ס"ה לעניין הווירטסהייזער בשבת אם עדיף טפי שימכור המשקאות מע"ש לגוי המוכר בשבת עי"ש, עכ"פ בנ"ד וודאי יש איסור יותר בקבולת המלאכה כיון דהוי כקובע לו מלאכתו בשבת כיון שהגוי יודע שאם יבשלם בשבת שיתקלקלו ע"כ עדיף טפי למכור ושהמכירה יהיה נעשה בפרסים ע"י ערכאות של גויים ופשיטא דבמכירה ג"כ צריך העכו״ם לבשל בביתו ולא ברשותו של ישראל, וזהו פשוט:

ועוד נ"ל בזה דבר חדש דכאן וודאי מהני מכירה ולא שייך כלל חשש ערמה, דעד כאן י"ל דיש חשש ערמה רק כגון במכמת חמץ שנשאר ברשות ישראל והגוי קונה רק ע"י קניינים שתקנו חכמים או שחדשה התורה ולולא שחדשה התירה לא ידענו שיהיה קניין כזה מועיל כגון קניין חצר היכא שלא לקח בידים להכניס לרשותו בקניינים כאלו שייך לומר דהיכא שאין מכוון לקנות או להקנות לרשותו לא קנה משא"כ בקניין כמו בנ"ד שהישראל נותן לו הטשווענושקען מדעתו והעכו"ם לוקח אותם לרשותו לא איכפת לן מידי בכוונתו ותדע לך שהרי אם הגוי רוצה להחזיק בהם באמת וכי יוכל הישראל לטעון הן בדיני ישראל הן בדיני עכו"ם חני לא כוונתי להקנות באמה, הא פשיטא דכה"ג וודאי דברים שבלב אינם דברים. ועיין היטב חתס״ו יו"ד סימן ס"י בד"ה ואי תקשה לך וימצא מבואר כדברינו, וא"כ בקנין כמו בנ"ד שהגוי מכניס לרשותו לא שייך חשש ערמה ודוק היטב. כללו של דבר דלא שייך חשש ערמה רק בקניין שלא היה מועיל לולא תקנ"ח או עפ"י חקי התורה כגון אגב או חצר שנכנס לחצרו שלא מדעתו כה"ג צריך כוונת קניין דווקא ויש בזה חשש ערמה ג"כ, ועיין שו"ת שערי צדק או"ח סימן ל"א לעניין מכירת קרקע לגוי לבנות עליה בשבת במחובר דג"כ לא התיר משום חשש ערמה והתם ג"כ שאני שהרי לא נראה שום דבר שיצא מרשות ישראל לרשות העכו"ם, משא"כ בנ"ד באלו הטשוועטשקען שהעכו"ם מכניס אותם לרשותו ממש, והדבר מפורסם שקנה אותם דלא בשליחות ישראל מבשל אותם, כה"ג לא שייך שום חשש ערמה, וכה"ג לא איכפת לנו כלל בכוונתם דכל שנעשה קניין ממש שקניין כזה מועיל מצד עצעו ג"כ דזהו הקניין המועיל יותר שיצא מרשות המוכר לרשות הקונה מדעת שניהם וזה הקניין היה מועיל אפילו קודם שחדשה תורה דיני קניינים כמבואר בחת״סו שם בקניין כה"ג לא איכפת לנו כלל בכוונתם וכה"ג וודאי אפילו אם היה כוונתו להערים הו"ל דברים שבלב ואינו מועיל להפקיע הקניין שנעשה בפועל ובמעשה ממש, וזהו ברור ופשוט בס"ד, וא"כ וודאי המחוור שימכור המשוועטשקען לגוי והגוי יכניס אותם לרשותו ממש ויהיה מפורסם שהגוי קנה אותם ושלא בשליחות ישראל הוא מבשל אותם כה"ג ההיתר ברור ופשוט כנ"ל ברור בס"ד ודוק היטב, וכה"ג העליתי בס"ד בתבואות השדה ח"ב בסוגיא דהיזק שאינו ניכר דכל דלא בעינן כוונת קניין שהקניין מועיל מצד עצמו לא שייך לצעורי קא מכוון דאי נימא לצעורי הו"ל דברים שבלב ולא מהני לבטל קניין עי"ש אות י' ואות י"א, וה"נ בנ"ד כיון שהגוי עושה קניין ממש לא מהני שום ערמה לבטל הקניין, ועיין תבואות השדה חלק חמישי בסוגיא דרבוצה כתבתי ג"כ כה"ג, ודוק, וכל זה ברור בס"ד, [ואם שייך בפאוויד״ל משום בישול עכו"ם הארכתי במקו"א ואכ"מ],

והנני בזה הדו"ש פק"ק באניהאד אור ליום ראשון דסליחות בעזר עושה נפלאות תער"ב לפ"ק.

אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה