פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן פט
יתענג על רב טוב כבוד אהובי תלמודי הותיק הרב החריף ובקי נפלא עמק החרוץ מו"ה מנחם פערל נ"י עם כבי' הרבני המופלג בתו"י היקר מי"ה חיים ארי' סאקס נ"י בק"ק דראגמירעשט יצ"ו:
עתה באתי ע"ד השאלה שזה איזה שנים אשר השוחט הזקן שבק כן חיים ונשאר חתנו שהוא ג"כ שוחט וראוי לו החזקה כפי הנהוג שם:
אמנם הרבה אשר לא היו חפצים בו וקבלו שו"ב אחר, לזאת נאספו הקצבים וקבלו ע"ע בשבועה ובנדר שלא לשחוט רק אצל חתנו של השו"ב אשר היה מקדם, וחתמו ע"ז הכתב שלש קצבים, ועתה הלך אחד אשר הוא גיסו של שני הקצבים מהשלש ולמר ג"כ דינו שו"ב, ועתה רוצים שני קצבים מהשלש לשחוט אצל שו"ב החדש, דהיינו גיסם של הנ"ל, לזאת נפשם בשאלתם אם יש איזה היתר לנדרם לפי שהיה רק בכתב, ועוד טענות אחרות כאשר יבא עוד בדברינו בס״ד:
הנה לאשר עיקר השאלה הוא אם השבועה והנדר חל בכתב אשר כבר עמדו בזה רבותינו בעלי תריסין הגדולים וגדול האחרונים החתס״ו בשו"ת יו"ד סימן רכ"ז העמיק והרחיב בזה, נעתיק מקודם נוסח הכתב וז"ל:
אנחנו הח"מ קצבים ומוכרי בשר קבלנו עלינו בח"ח ובשדא"ו ובנדר ע"ד רבים שאין לו הפרה בענין השו"ב אשר רוצים הקהל דפה לקבוע רבו הדעות ע"כ קבלנו עלינו שבל יחתום איש מאתנו את שמו על שום שו"ב בלתי ידיעת והסכמת חברים אתנו פה למטה ובאם יעבור אחד מאתנו ח"ו את האיסור הלז וישחוט אצל שו"ב בלתי הסכמת שאר החתומים אזי מלבד אשר הוא נדון כמנודה וצריך לנהוג בו כל דיני נדוי כמבואר בש"ע יו"ד סימן של"ד מלבד כל זה הוא מודה בהודאה גמורה שהבשר שישחטו אצל שום שו"ב יהי' דינו כנבלה וטריפה וכבשר חזיר וכל אדם נאמן לאסור את שלו על חבירו ועל עצמו ומעתה הוא איסורו הן על עצמו או על אחרים בנדר בח"ח ונשד"א ובנדר ע"ד רבים שאין לו התרה כל זה קבלנו עלינו בביטול מודעה וגם הותנה בינינו ששום אחד מאתנו לא יוכל להתיר הקבלה זאת בלתי ידיעת חבריו החתומים אתנו על הקבלה וע"ז באעה"ח ברצונינו הטוב בלי שום אונס והכרח, ע"כ הכתב הצריך לענינינו והנה השאלה תסוב על כמה דרכים, הדרך האחד כיון שלא נשבעו בפועל רק בכתב אם מהני, הדרך השני אם האיסור חל על הבשר שיוצא עכשיו מתחת ידם כיון שהבשר לא היה אז בעולם ואין אדם אוסר דשלב"ל על חבירו כמ"ש הש"כ ביו"ד סימן ר"ד ס"ק ט' עי"ש, הדרך השלישי אם יש היתר לנדר זו כיון שהוא לתועלת חבירו דהיינו לתועלת חתנו של השוחט הזקן, עי' היטב בסימן רכ"ח סעיף כ' בש"ע שם, הדרך הרבעי כיון שפירשו בפירוש שנודרים ע"ד רבים, והרי בש"ע יו"ד סימן רכ"ח סעיף כ"א מבואר להדיא להלכה דנדר ע"ד רבים אין לו התרה רק לדבר מצוה, והנה בענין אם מהני שבועה בכתב אין לי להאריך במה שכבר האריכו גדולי הפוסקים עי' שו"ת מבי"ט ח"א סימן ר"מ וח"ב סימן ט', והנה בשו"ת חתס״ו ליו"ד סימן רכ"ז מסיק דאפילו בכתב ידי אחר שכתב הרני נשבע והוא חותם בחתימת ידו ג"כ הוי שבועה עי"ש בד"ה מיהו כל זה, והנה הגם שבשו"ת דברי חיים ח"א ליו"ד סימן י"ז מפלפל בדבריו. מ"ע לא מלאו לבו להקל בשבועה בכתב, ועי"ש בסימן ט"ז שהחמיר טפי לענין שוחט, דאפילו אם נימא דשבועה בכתב רק מדרבנן הוי שבועה, מ"מ אין ראוי להיות שוחט ובסמוך נבאר אם גם לענין נאמנות הקצב אם נוכל ג"כ לומר הכי:
אמנם לענין עיקר הדין אם הקצב יוכל לאסור הבשר על אחרים כיון שלא היה עוד בעולם בשעת קבלת האיסור, הנה בשעה"מ הלכות נדרים פ"ג הלכה י' הביא בשם שו"ת ברי יעקב דשוחט שאסור שחיטתו על אחרים הו"ל כדבר שלב"ל ולא חל האיסור אמנם הוא חולק עליו דהוי כמו דקל לפירותיו עי"ש, אמנם לענין קצב שרוצה לאסור על אחרים הבשר אשר ישחוט אצל שו"ב אחר הוי וודאי דבר שלב"ל ולא שייך כאן מה שפרט בכתב דאדם נאמן לאסור את שלו על חבירו דזהו רק במה שיש כבר תחת ידו דהו"ל בעלים ובעלים נאמנים על שלהם משא"כ בדבר שלב"ל דבזהו אין כח נאמנותו אלים יותר לא יוכל לאסור, וכעין זה החילוק שעל להבא לא מהני נאמנות הבעלים לגבי אחרים מצאתי ג"כ בשו"ת נטע שורק ליור"ד סימן צ"ג א"כ אין כאן איסור על אחרים מצד נאמנות הבעלים ולא חל האיסור על אחרים כלל כיון דהוי דבר שלב"ל, ועי' היטב בשעה"מ פ"ג מהלכות נדרים, ודוק, אמנם כן היינו ודווקא לענין שהבשר יהיה אסור מצד מה שהודו מעיקרא שיהיה כנבלה וטריפה לזה אמרינן שאין להם כח לאסור על אחרים דבר שלב"ל אבל לענין עיקר הדבר שיהי' חל עליהם כיון שהרבה גדולי אחרונים מחמירים בנדר ושבועה בכתב א"כ מי ימלא לבו להקל בזה והם קבלו עליהם בפירוש שינהגו עמהם דיני נדוי כמבואר ביו"ד סימן של"ד ושם מבואר להדיא דאסיר לקמת מהמנודה רק כדי פרנסתו ומי יכול לצמצם ולשער בנ"ד עד כמה מקרי כדי פרנסתו, ועוד דבשלמא התם בסימן של"ד שמיירי ממי שמתנדה מאחרים בזה התירו לו כדי ח״ו עכ"פ, משא"כ הכא שהוא עצמו גורם לו הנדוי, מי יחוש על כדי פרנסתו, כיון שמעשיו גרמו לו ונשתרש בחטא והולך. ששוחט אצל אחר, א"כ אסור לקנות ממנו בשר משום שהוא כמנודה, שפך קבלו על עצמו בפירוש, והנה י"ל גם לענין נאמנות הפסיד הנאמנות שלו כמו שוחט שכתב בשו"ת דברי חיים סימן ט"ז לחיו"ד דכמו שהשוחט חיישינן שיבא להקל באותם שאלות סרק מצד חומרא הנהיגו כמו בועה בשפולא עי"ש היטב. ה"נ גבי קצב אם יראה שהשוחט לא הטריף הבהמה בבירור רק מחמת ספק יבא להקל בזה, וא"כ וודאי אין לו נאמנות לענין בשר כשר מי שעובר כל פעם על איסור נדר ושבועה אפילו בכתב שיש לומר שרק מדרבנן אסור, אמנם משום זהו היה מותר עכ"פ לקנות אצלו אם יש לו משגיח במקולין אמנם משום איסור נדוי אסור בכל גוונא, ודוק:
ומעתה נראה אם יש היתר לנדרם, הנה מה שהיה הנדר לתועלת חבירו בזה א"צ דווקא שיהיה ההיתר מרצונו רק בידיעתו אם לא כשקבל טובה ממנו ומשום כך נדר או נשבע לו אז דווקא בעינן שיהי' מרצונו ממש וכל זה מבואר בש"ע יו"ד סימן רכ"ח סעיף כ' עי"ש היטב, וא"כ ה"נ אע"ג, שעיקר הנדר היה לתועלת השוחט חתנו של השוחט הזקן, מ"מ כיון שלא נודע כלל אם קבלו איזה טובה ממנו ושהנדר היה בשביל קבלת הטובה שפיר יש להם התרה בידיעתו עכ"פ אפילו שלא מרצונו (והיינו אם ליכא שום חשש עכ״פ שקבלו איזה טובה מהשוחט ושבשביל הטובה נדרו כן עי' היטב בשו"ת מהר"ם שיק ליו"ד סימן רי"א), אמנם כיון שהזכירו בפירוש שנודרים ע"ד רבים ומבואר בפירוש בש"ע שם סעיף כ"א ברמ"א דאפילו מדעתם אין להתיר רק אם יש מצוה בהתרה וא"כ אינו רואה כאן שום מקום להתרה ומה שטענו שכוונת נדרם היה רק אם יחתמו כל הששה וכאן כיון שלא חתמו רק השלשה הרי הנדר בטל מעיקרא דלאו אדעתא דהכא נדרו, ג"כ אין ממש בדבריהם דהא כפי הנראה עיקר כוונתם היה לתועלת השוחט הנ"ל ואפשר שהם עשו זאת באמת שהיו יודעים שמגיע לו השחיטה מכח חזקת חותנו שהיה שם וא"כ פשיטא שעכ"פ הוא לו לתועלת אם השלשה עכ"פ ישחטו אצלו לזאת אינו רואה שום מקום להתיר הנדר זולת אם יוכל להיות מזה איזה דבר מצוה:
והנה עד כה היו דברינו בענין הקצבים כי בענין השוחטים לא אוכל לדון כלל אם יפה עשו השוחטים מה שנכנסו בתחומו של חבירו שיש לו חזקה כפי מנהג כל המקומות בשם, ובפירוש הביא בשו"ת דברי חיים בכמה שו"ת דשוחט המשיג גבול אסור לאכול משחיטתו, אמנם ע"ז לא אוכל לדון כלל מבחוץ ובפרט להוציא אדם מחזקת כשרות שלא בפניו, ודבר כזה מוטל על הרב מרא דאתרא להכניס עצמו בזה, ואם מחותני הרב הגאון מו"ה שמעלקא נינצלער שליט"א האב"ד דק"ק ווישעווא יצ"ו יראה בעיניו איזהו שוחט להכשיר ואיזהו לפסול אזי ממילא ישבתו כל המחלוקת כי ממנ"פ אם יאמר בדעתו דעת תורה שהשו"ב חתנו של הזקן לו מגיע השחיטה ממילא אסור לאכול משחיטת אחר. ואם בעיניו יראה שאחר יוכל להיות שוחט. ממילא אין לך דבר מצוה יותר מזו שלא לעשות מחלוקת ופירוד לבבות, ואז יוכלו להתיר נדרם, כללו של דבר מה שנוגע לענין השוחטים לא תצא ממנו שום דבר כי בזהו אין יכול לדון רק מי שהוא מבפנים רק מה שנוגע לענין הקצבים נ"ל ברור שאסור לקנות אצלם בשר כיון שעוברים על נדרם ושבועתם ואין להם התרה זולת אם יראו כי יש דבר מצוה בהתרה:
והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד ד' ער"ח שבט תרס"ב לפ"ק.
אליעזר דייטש.