פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן פח
לכבוד הרב הגדול המפואר חריף יובקי עמק החרוץ החכם השלם כש"ת מו"ה אלעזר הלוי גרינהוט נ"י בשבת תחכמוני בתוככי ירושלים תובב"א:
מעשי אצבעותיו אשר כוננו ידיו בעט סופר מהיר בענין נאמנות הרופאים לסמוך עליהם בעניני איסורים הגיענו, וראשית דבריו במ"ש הנוב"י מהדו"ק יו"ד סימן מ"ט דדווקא לענין פקוח נפש שיהיה מותר לחלל שבת בחולי שיש בו סכנה ר"ל נאמנים, דאפילו אם יהיה רק ספק אם הוא כדבריהם ג"כ מותר לחלל שבת אפילו בספק פקוח נפש, דהא אין הולכין בפקוח נפש אפילו אחר הרוב, משא"כ לסמוך עליהם לענין איסור נדה שהוא בכרת ולומו שאין זהו דם נדה רק מחולי גולדענ"י אד"ר לא תמכינן, ומעכה"ר נ"י האריך בענין זה, וראיתי שהקשה על הד"מ ביו"ד סימן קצ"א ס"ק ד' שתמה שם על הב"י שכתב שם הד"מ וז"ל:
ותמהני עליו בזו דהא אמרינן בגמ' בהדיא דלא סמכינן ארברי רופאים לחוד (במס' נדה כ"ב ע"ב באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות) אלא בעינן ג"כ בדיקה במים פושרין, עכ"ל הד"מ שם, וע"ז תמה מע"כ נ"י הא בסימן קצ"ט סעיף ב' ס"ל דחפיפה ביין שפיר דמי כדברי מהריק״ו סימן קנ"ט והאריך בזה, ולע"ד לא קשה דהא וודאי פשיטא דיותר יש להאמין בדבר שיוכל להתברר דוודאי אומר שמת מבדבר שאין יוכל להתברר רק ע"י פיו וכמ"ש הש"כ יו"ד סימן צ"ח ס"ק ב' דבדבר שיוכל להתברר מסלפ"ת נאמן אפילו באיסור תורה עי"ש, והנה בחפיפה ביין הביא שם המהריק"ו דהאשה תנסה בעצמה ג"כ אם היין אינו מסבך השערות, ואע"ג דאפשר דאינה בקיאה כ"כ מ"מ מדכתב שתנסה בעצמה וכן הביא הרמ"א שם ג"כ שתנסה בעצמה אם אינו מסבך בשערות, ועי"ש בש"ך ס"ק ה', וא"כ עכ"פ נ"ל שיש באפשר המציאות לעמוד על בירור הדבר אם הרופא אומר אמת כה"ג וודאי סמכינן על דברי הרופא, משא"כ בסימן קצ"א מי יוכל לברר הדבר אם זה הדם בא מן המקור או שהיא מן הכליות ומי יוכל לדון, בדבר שהיא סגור בפנים כעצמים בבטן המלאה משו"ה שפיר כתב הד"מ דעל עדות הרופאים לחודא לא היינו יכולין לסמוך משו"ה שפיר הוצרך הר"ן בתשובה להתיר רק מטעם שאין דרך דם נדות לבא בכה"ג שיהיה כמו חלץ אדום וע"כ אשה זו יש לה מכה בכליות ובאמת גם הרמ"א בסוף סימן קצ"א פסק להלכה הך דשו"ת הר"ן, אמנם לעניין נאמנות הרופאים אין שום סתירה בדברי הרמ"א דוודאי יש לחלק בין דבר שיש באפשר המציאות לעמוד עליו בלא הרופא ג"כ ובין דבר שאי אפשר לעמוד עליו כלל וכל הסמיכת היא רק על דברי הרופא, וזהו ברור לע"ד. ודוק [ועיי' לקמן סימן ק']:
ב') האמנם יש לעיין בדברי הד"מ מה שתמה על הב"י מדבעינן בדיקה גבי קליעות אדומות במים פושרין דלא סמכינן על דברי רופאים דלמא באמת סמכינן שפיר אדברי הרופאים והא דאמרינן שם גבי קליפות אדומות תטיל למים שמא הרופאים עצמם חמרו כן שאם נמוחו הוא דם ואם לא נמוחו לא הוי דם וא"כ מנ"ל להד"מ להוכיח מזה דאין הרופאים נאמנים. אמנם בזה יש לומר דכוונת הד"מ היא דמ"מ יש חילוק בין הך דשו"ת הר״ן שאי אפשר לבא על הבירור שהרי אותו חצץ אדום נעשה אח"כ כמו דם משא"כ בהני קליפות אפשר לבא על הבירור שחזינן שלא נמוחי, שוב ראיתי בשו"ת עבודת הגרשוני סימן כ"ב שכתב שם במוסגר וז"ל:
גם י"ל שהב"י מפרש מה שאמרו בגמרא תטיל למים היינו שהרופאים בעצמם אמרו כן שהם היו מסופקים עכ"ל, וברוך שכוונתי לדעתו הגדולה, מ"מ א"ש דברי הד"מ שמ"מ יש חילוק בין קליפות אדומות שאפשר לבא על הבירור ובין הך דשו"ת הר"ן שאי אפשר לבא על הבירור, ועיי"ש בשו"ת עבוה"ג בד"ה והקושיא מפורסמת ודוק, (ובקרטין שאי אפשר לבדוק אותם הארכתי מאוד בתשובה אחת בס"ד), והנה מדברי הנוב"י עצמו שם יש ללמוד מדבריו הקדושים לענין נאמנות הרופאים דהיכא שיש רגלים לדבר להאמינו כמו הך דשו"ת הר"ן שמצד עצמו יש הוכחה שהאמת כדברי הרופא כיון שאין דרך הדם לבא על זה האופן כמ"ש הב"י שם בשם הר"ן דנאמן וז"ל אבל בנדון זה שהדבר ידוע ומפורסם שאותם עצמים כמין חצץ אדום רגילים תמיד להולד בכריות ואינם יוצאים מדם הבדות וכו' אין היתר זה מצד המראה אלא מצד עצמות' הדברים שהם מובדלים ונחלקים עכ"ל, ועי"ש היטב. וא"כ כה"ג שהענין בעצמו מוכיח שהאמת כדברי הרופא וודאי נאמן משא"כ בעובדא דהנוב"י שהענין בעצמו לא הוכיח על אמיתות דברי הרופא והרי שהנוב"י עצמו כתב שם ששאל לרופא אחר ואמר היפוך מדברי הרופא שרצה לומר שאין זה דם נדות כה"ג וודאי אינו נאמן עי"ש היטב בנוב"י, וא"כ מכל האמור בנ"ד יש לנו שני אופנים לחזק נאמנות הרופא או היכא שהענין עצמו מוכיח שהאמת כדבריו והוא הך דשו"ת הר"ן, והרמ"א פוסק כוותיה להלכה בסוף סימן קצ"א, כה"ג נאמן אפילו אם אי אפשר לנו לברר כלל אם האמת כדבריו, מ"מ כיון שהענין מורה שהיא כן סמכינן, או היכא שיש אפשר המציאות לעמוד על הדבר אם האמת כן כהך דהמריק״ו לענין חפיפה ביין שע"כ עכ"פ יש באפשר המציאות לידע אם הוא מסבך היין מדכתב הרמ"א בעצמו יש לאשה לנסות בעצמה עי"ש סימן קצ"ט סעיף ב', כה"ג אפילו אם אינה בקיאה כ"כ מ"מ יש לצרף דברי הרופא ג"כ דהרופא וודאי אומר אמת כיון שיש באפשר המציאות לבא על אמיתת הדברים וא״צ לחלק בין חשש דאורייתא לחשש דרבנן דאפילו בדאורייתא יש להאמין כה"ג, וקצת סניף לדברינו מדברי הש"כ יו"ד סימן צ"ח ס"ק ב' שהבאתי לעיל, ודוק:
ג') והנה בדבר שאין מוכיח מתוך הענין עצמו שהוא כדברי הרופא נ"ל דבלאו"ה אין לסמוך עליו דאפילו אם לא היינו מסופקים כלל בנאמנותו כגון שהוא ישראל כשר מ"מ יש לחוש שמא הוא עצמו טועה בדבר ולא עדיף מע"א כשר אפילו היכא דנאמן ואפילו בעדות אשה דנאמן מה"ת לדעת הרמב"ם סוף הלכות גירושין, ועיין נוב"י כובי' מהדו"ק אה"ע סימן כ"ג, ובתבואות השדה חלק חמישי בסוגיא דתרי והרי הבאתי סמוכין לדברי הנוב"י דהרמב"ם ס"ל ע"א מה"ס נאמן בעדות אשה ומ"מ היכא דשייך לומר בדדמי שקיל וטרי הגמרא במס' יבמות אם ע"א במלחמה נאמן משום בדדמי עי"ש במס' יבמות קט"ו ע"א, ושיטת הרי"ף שם דאפילו בשני עדים יש חשש בדדמי וא"כ אפילו להפוסקים דס"ל דלא חיישינן בדדמי גבי עדות היינו דווקא היכא שיש מליאות להכיר ולידע בירור הדבר ג"כ כמו בע"א במלחמה שהרי אפשר מ"מ לידע בבירור שמת ולא רק בדדמי משו"ה לא חיישינן, ובסוגיא דע״א במלחמה הארכתי בזה בס"ד, משא"כ הכא מה שהרופא מעיד שדם זה היא מן הכליות או ממכה מן הצדדים וכיוצא דכה"ג יש חשש שמא בעצמו היא טועה כה"ג וודאי אינו נאמן לא רק משום חשש משקר רק משום שמא הוא טועה ומשו"ה בהך דשו"ת הר"ן לולא שהענין בעצמו מוכח שהדם אינו דם נדה רק מן הכליות כמ"ש הר״ן בשו"ת עי"ש סוף סימן מ״ט לא היינו יכולין לסמוך על דברי הרופא דשמא טועה בדמיונו וכמו דמצינו לענין עדות אשה דחיישינן לבדדמי וזהו ברור בס״ד:
ובזה יש להמתיק גם דברי החתס"ו ליו"ד סימן קע"ג שכתב שם איך האמינו חז"ל בכלל הטבע להעיד שיש מציאות בעולם שתפיל אשה שומא ושערות וכו' אבל על גוף ידוע אינו נאמן אלא לעשות ספק פ"נ עי"ש, כוונתו דוודאי לחוש שטועים לגמרי באמירתם דהיינו לומר שאין מציאות בעולם שתפיל שערות כ"כ אין אנו חוששין לטעות שמסתמא חקרו היטב חכמי הטבע שיש מציאות כזה והם קבלו ג"כ מה שלמדו בספרי הרופאים הקודמים שעמדו על המחקר מ"מ אינו בוודאי שאשה זאת שאנו דנין עליה שאצלה היא ג"כ רק מן השומא ומה שהרופאים אמרו שהוא מן השומא הוא רק בדדמי שסומכים על מציאות הטבע וסבורים שבאשה זו היא ג"כ כך והוי כמו עדות בדדמי ומשו"ה לא מהני גבי קליפות אדומות רק היכא דחזינן שלא נמיחו דאז הענין מוכיח בגוף האשה זאת שזהו אינו דם נדות, ודוק:
ד') וראיה ברורה לדברינו במ"ש לחלק דמ"ש הנו"ב בסימן מ"ט שאין הרופא נאמן היא משום שהענין אינו מוכיח כלל שהאמת כדבריו משו"ה לא נוכל לסמוך עליו והיכא שהענין מוכיח מתוך עצמו שהאמת כדברי הרופא שפיר סומכין עליו כמו בהך דשו"ת הרי"ן סימן מ"ט, מדברי הנו"ב עצמו, שהרי בסוף סימן נ"ה כתב שם שהיכא שיש רגלים לדבר שהוא כדברי הרופא סומכין עליו הרי להדיא כדברינו דכל שיש רגלים לדבר שהוא כדברי הרופא שפיר נאמן, ועיין שו"ת בית שלמה ח״ב ליו״ד סימן כ"ח מחלק ג"כ כה"ג וגם מ"ש שם שהיכא שיש לברר שהוא כדברי הרופא כגון שאומר שתחב ידיו ומצא מכה שנאמן, אמנם היכא שאמר שהוא חתך המכה שהיה שם אינו נאמן, והחילוק מבואר דהיכא שאומר שעדיין יש לה מכה שהוא דבר שיוכל להתברר ע"י רופא אחר או ע"י מילדת בקיאה שפיר נאמן, אמנם היכא שאמר שהיתה לה מכה והוא חתך המכה שאי אפשר עוד להתברר אינו נאמן עי"ש היטב, וא"כ היא ממש כדברינו דכל שיוכל להתברר שפיר נאמן. וא"ש בהך דיין אם מסבך השער כיון שיש אפשר המציאות לברר כמ"ש שפיר נאמן עכ"פ מצינו שיש תרי גווני שלא להאמין הרופא או שאנו מסופקים על עיקר נאמנותו ובדבר שאי אפשר להתברר איכו נאמן או אפילו אם אין לנו שום ספק בנאמנותו כגון שהוא רופא ישראל כשר מ"מ אם יש לחוש שהוא עצמו טועה בדמיונו והו"ל בדדמי. וא"כ ממילא לא שייך ג"כ הסברא דלא מרע אומנתו כיון שאפשר שטועה, כה"ג אינו נאמן, ודוק היטב בכל זה, כי הם דברים אמותים מסברא, וגם יש לנו ראיות משיטות הפוסקים בס"ד, וא"כ מ"ש בשו"ת בית שלמה שם דרופא יש לו נאמנות מטעם דלא מרע אומנתו עי"ש, זה לא שייך רק היכא שיש להתברר הדבר כמו גבי קפילא דנאמן מה"ט משא"כ אם הדבר אי אפשר להתברר דתו לא שייך לא מרע אומנתו, וכן אם יש לחוש שהוא עצמו טועה בדמיונו דג"כ לא שייך לא מרע אומנתו והוי כמו בדדמי דאפילו מגו שהוא סברא חזקה לא מהני בדדמי א"כ ה"נ הא דלא מרע אומנתו לא עדיפא ממגו וא"כ היכא שיש לחוש שטועה והוי כמו בדדמי לא מהני סברת לא מרע אומנתו ודוק היטב כי הוא ברור בס"ד, [ועיין שו"ת שב יעקב יו"ד סימן מ' שם ג"כ רעתו לסמוך על הרופא, ושם היה רופא מומחה ישראל, מ"מ ישראל כשר ג"כ לא מהני היכא שיש לחוש שהוא עצמו טועה, רק התם ג"כ היה רגלים לדבר להאמין לרופא עי"ש היטב]:
ה') ומ"ש מעכ"ה נ"י לדקדק בלשון המהריק"ו שכתב שתשאל לאותן הרופאים דמשמע דמה שהרופא מעיד בסתם אינו נאמן ומשו"ה צריך שיעיד על האשה הזאת בעצמה, הנה הדבר פשוט שלענין אם היין מסבך השערות לא מהני מה שהרופא יאמר בסתם שאין טבע היין לסבך השערות דהא אין כל טבע השערות שוים כמ"ש הש"כ בפירוש ביו"ד סימן קצ"ט ס"ק ה' ומשו"ה צריך הרופא להעיד על אותה אשה בעצמה משא"כ בעדות הרופאים לענין אם דם נדות אפשר לבא ג"כ בחצץ אדים כגוונא שהביא הר"ן בתשובה סימן מ"ט וודאי פשיטא אם היינו יכולין לומר שזהו הטבע כולל כל הנשים שבעולם לא היה צריך להעיד על אשה זאת דווקא רק כיון שיש לחוש שאע"ג שהטבע אינו מוליד דם נדה על זה האופן מ"מ באשה זאת הטבע מוליד דם נדות על זה האופן ג"כ, בזה צדקו דברי החתס"ו דעל זה אין הרופאים נאמנים וכמ"ש להסביר דבריו הקדושים שאפשר שהוא טועה שמשום שיודע שאין הטבע מוליד דם נדות על זה האופן סובר היא שבאשה זאת ג"כ אינו דם נדה ומ"מ אפשר שבאשה זו נתהוה דם נדות על זה האופן ג"כ משו"ה צריך להיות רגלים לדבר שהוא כדברי הרופא גם בזאת האשה ואז נאמן אפילו בגוף פרטי ג"כ וכמ"ש הנוב"י ג"כ סוף סימן נ"ה דברגלים לדבר וודאי נאמן, והיא כעין שו"ת הר"ן הנ"ל, שהיה רגלים לדבר ג"כ כדברי הרופא, ואדרבא יש ראיה לסברת החתס״ו מדברי מהריק"ו שכתב שתשאל להרופא ואמאי לא מהני סתם אם הרופא יעיד שטבע היין אינו מסבך הבשר, וע"כ דעדות הרופא לא מהני על גוף פרטי ומשו"ה בעינן שתשאל היא בעצמה, אמנם מ"מ יש לחלק דבהא דהמריק"ו שאני משום שאין כל טבע השערות שוים משו"ה צריכים עדות הרופא על גוף זאת האשה, עכ"פ יהיה איך שיהיה, יש לחלק בין עדות הרופא בדבר שיוכל להתברר וגם אין מצוי לטעות כ"כ כמו לענין יין חם מסבך השערות שהיא דבר שנראה לעין והרופא וודאי לא יטעה בזה משא"כ דבר שהוא סגור בחדרי בין האשה כמו דם נרות שמצוי יותר לטעות, ובזה וודאי צריך הוכחה מתוך הענין גופא שהוא כדברי הרופא, ורק בכה"ג נאמן וממילא ליכא סתירה מדברי הרמ"א סימן קנ"ט למ"ש בד"מ סימן קצ"א דיש חילוק גדול בין שצריך לידע אם מסבך היין ובין היכא שצריך לידע אם הוא דם נדה כמ"ש, ודוק היטב, ועיין במהרי"ט ח"ח ריש סימן י"ב כתב ג"כ לענין גבינות דהיכא דשייך לא מרע אומנתו לא חיישינן שזייף החותם עי"ש, וא"כ גבי רופא ג"כ היכא דשייך לא מרע אומנתו והוא דבר שיוכל להתברר דנאמן, עיין שו"ת בית שלמה ח"ב יו"ד סימן כ"ח, וא"כ ממילא בדבר שלא יוכל להתברר או שאפשר שהרופא עצמו טעה וודאי דאינו נאמן כיון דכה"ג לא שייך לא מרע אומנתו, ודוק היטב:
ז') והעולה מדברינו היא דבענין נאמנות הרופאים יש כמה חילוקים ונבאר אותם אחד לאחד, האחד) במקום שיש חשש סכנה נאמן אפילו לענין חילול שבת דאפילו אם יש ספק בדבריו ג"כ נאמן במקום סכנה דאפילו ספק פקוח נפש ג"כ דוחה שבת כמ"ש הנוב"י מהדו"ק יו"ד סימן מ"ט וזהו פשוט, ב') היכא שאין חשש סכנה היא כך דהיכא שיוכל להתברר ויש להתברר באותה אשה עצמה כמו לענין יין אם מסבך השערות כהא דמהריק"ו ג"כ נאמן, ג') היכא שהדבר לא יוכל להתברר כלל וודאי אינו נאמן ובפרט באיסור דאורייתא, ד') אפילו היכא שיוכל להתברר מ"מ אם יש חשש שהרופא עצמו טועה דאז לא שייך כלל לא מרע אומנתו כיון דהוי בדדמי כמ"ש דחזקה לא מרע אומנתו לא עדיף ממגו אינו נאמן ואפילו אם אין לספק על נאמנותו כגון שהוא אדם כשר מ"מ היכא שאפשר שהוא טועה אינו נאמן, ה') הא דאינו נאמן כה"ג דווקא היכא שאין רגלים לדבר שהוא כדברי הרופא משא"כ היכא שיש רגלים לדבר שהוא כדברי הרופא כמו בהך דשו"ת הר"ן שראתה תמיד רק סמוך להשתנה או באשה זקנה שכבר פסק ווסתה כהך דשו"ת בית שלמה שם סימן כ"ח או כהך דהנוב"י סימן נ"ה שפיר נאמן וגם היכא שאומר שיש לה מכה במקור שהדבר יוכל להתברר ע"י מילדת ישראלית בקיאה ואין הטעות מצוי בזה ג"כ נאמן, ו') היכא שלא יוכל להתברר כגון שאומר שחתך המכה אין הרופא נלמן דלא שייך לא מרע אומנתו כיון שהדבר לא יוכל עוד להתברר זולת אם הוא אדם כשר ואין מצו' לטעות כה"ג נאמן אפילו היכא שלא יוכל להתברר כין שיש לו נאמנות מצד עצמו אפילו בלא הסברא דלא מרע אומנתו וא"צ להיות דומה לקפילא שיוכל להתברר דווקא, ועיין היטב שו"ת בית שלמה שם. כ"ז נ"ל ברור עפ"י שיטות הפוסקים בס"ד, והקב"ה יצילנו משגיאות:
והנני דו"ש פק"ק באניהאד האד אור ליום ו' עש"ק לסדר והיה לך לאות ז' ימים בחדש שבט תער"ב לפ"ק.
אליעזר דייטש.