פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן פו
לעת צאת השנה. תתברך משמי מעונה, אהו' חתן גיסי הרבני המופלג בתו"י וכו' מו"ה יונה ליב שווייד נ"י בישוב פ' סינא יצ"ו:
ע"ד שאלתך בעת שאחותך היתה חולנית ל"ע קבלת עליך להתענות ארבעים תעניתים, ואח"כ כשמתה שלחו לך דעפעשא כי כבר נתרפאת וקבלת עליך עוד עשרה תעניתים, אמנם האמת היה ששבקת לן חיים, ועתה נפשך בשאלתך האיך לנהוג בתעניתים אם מחוייב אתה להתענות אע"ג שמתה? הנה בעשרה תעניתים שקבלת עליך בטעות שהיית סובר שהי' בחיים ובאמת כבר היתה מתה בקבלה השניה מבואר הדין בשו"ע או"ח סימן הקס״ט בסעיף ב' שכה"ג הוי קבלה בטעות. אמנם בארבעים תעניתים שקבלת עליך בעודנה חיה מבואר ג"כ שם סעיף א' דיחיד חייב להשלים, ועי' בטו"ז שם ס"ק א' ובפרמ"ג במשבצות שם. ודעת הטו"ז דביחיד אמרינן דברים שבלב אינם דברים, רק בצבור אמרינן לבם מתנה עליהם, וא"כ התעניתים שקבלת עליך בחיותה מחוייב אתה להתענות אמנם ברמ"א יו"ד סימן ר"ע סעיף ט"ו מבואר דאם אמר בפירוש אם יחיה פלוני אתענה כך וכך אם מת פטור מנדרו דהוי התנה בפירוש ולא בעינן תנאי כפול א"כ משמע דהתנה בפירוש בעי עכ"פ רק דתנאי כפול לא בעינן. וא"כ אם התנית בפירוש שתתענה אם תחיה א"צ להתענות:
אמנם באמת תמיה לי דברי הרמ"א ביו"ד שם למה אינו פטור מלהתענות רק אם התנה בפירוש ולא אמרינן דמסתמא ג"כ כוונתו היה רק אם יחיה כיון דרמ"א עצמו שם כתב וז"ל: דלא גרע דבורו מכוונת הנודר כדלעיל סימן רי"ח וסוף סימן רל"ב עכ"ל, והא בסימן רי"ח אזלינן בתר כוונת הנודר אע"ג דלא התנה בפירוש וא״כ אמאי בעינן הכא התנה בפירוש דווקא, ונ"ל לחלק דוודאי בדבר שאינו ענין מצוה כמו בסימן רי"ח עי"ש, אזלינן בתר אומדנא בעלמא שלא נתכוין רק באופן זה ומשו"ה לא בעינן התנה כלל רק אזלינן בתר סתם כוונתו אע"ג שלא התנה בפירוש כלל משא"כ בסימן ר"כ לענין תענית כיון דהוי מצוה קצת אמרינן דלא הוי אומדנא שלא קבל על עצמו רק אם יחיה ומשו"ה בעינן התנה בפירוש דווקא, רק כשהתנה בפירוש אע"ג דלא התנה בתנאי כפול מ"מ כיון שכבר גלה דעתו בפירוש רק אם יחיה שפיר אמרינן דמכיון שגלה דעתו לא גרע מאומדנא עכ"פ, ולא בעינן תנאי כפול, כנ"ל בכוונת דברי הרמ"א בס"ד, וא"כ בנ"ד אם לא אמרת בפירוש אם תחיה מחוייב אתה להתענות כפי שקבלת עליך בעת שהיתה בחיים, אולם לאשר איש חלש אתה שלא יזיק לך ח"ו תוכל לפדות התעניתים בממון, וסכום הממון בעד כל תענית מבואר ברמ"א או"ח סימן של"ד סעיף כ"ו ובמג"א שם ס"ק ל״ד, ויעלה לרצון לפני ד' ונבחר לד' מזבח עשה משפט וצדקה:
ב) וע״ד ארוכה ועבה (בריאה) שנחלקה לשנים וכל חלק היא קטן מאונא אמצע״ת רק בצירוף שניהם הם גדולים מאיכא אמצעית אם ג"כ כשר בהפס"מ לפי דעה השמ"ח סימן ל״ה סעיף כ"ב, נ"ל דגם מסברא יש להכשיר דאע"ג דהיכא שאונא הסמוכה שאומא נדבקה לאומא ולא נכשר רק ע"י סדק בעינן שהחלק שניכר שהוא האונא יהיה גדולה מהאמצעית כמ"ש לעיל (בסימן פ"ה), התם שאני דבשלמא כשלא ניכר האונא רק ע"י סדק דאין ברור לנו כלל אם יש כאן אונא דסדק לא יוכל להעיד תמיד שהוא אונא בפני עצמה דהרי בריאה שאין לה כ"א היכר סדק ונבדק ולא נמצא לכל סדק סמפון בפני עצמו אינו כשר רק בהפסד גדול ושעת הדחק, עי' בספר ראש אפרים סימן ל"ה סעיף יו"ד, משו"ה בכה"ג אם גם ע"י סדק אינו רק כאונא אמצעית יש לספק טפי לומר שאין כאן אונא כלל דאי הסדק היה מורה על האונא היה צריך להיות כדרך רוב אונות שארוכה ועבה גדולה מאמצעית והוי כעין תרתי לריעותא שאינו ניכר רק ע"י סדק וגם אינה גדולה מאמצעית רק שוה משא"כ כשנחלקה לשנים הנה אם לא היה נחלק והיא גדולה מאמצעית הוי לגמרי כתקנה וא"כ במה שנחלקה ליכא כאן רק הריעותא דנחלקה דאילו היינו חושבין אותם כחדא לגמרי ליכא שום ריעותא כיון דבצירוף שניהם גדולים מאמצעית ואין כאן שום חסרון רק מה שנתפצלה כה"ג שפיר אמרינן כיון דבצירוף שני החלקים הם גדולים מאמצעית אע"ג דכל חלק בפ"ע הי' קטן מ"מ ליכא רק אותה ריעותא מה שנתפצלה ובריעותא דנתפצלה לחודא וודאי מועיל להכשיר במקום הפס"מ לומר דאע"ג דנתפצלו כחדא חשבינן, רק אם גם ע"י צירוף אינו רק כאמצעית הוי ג"כ כמו תרתי לריעותא שנתפצלו וגם אינו רק כאמצעית, משו"ה שפיר הוי טריפה דכיון דגם בצירוף אינה רק כאמצעית יש לחוש שהארוכה ועבה נחסרה לגמרי דאי מה שנתפצלה מורה לנו שהוא הארוכה ועבה היתה צריכה להיות כמו רוב בהמות שהארוכה ועבה גדולה מהאמצעית משא"כ אם בצירוף שניהם באמת גדולים מאמצעית א"כ ליכא ריעותא בבהמה זאת רק מה שנתפצלה ובהאי ריעותא לחודא וודאי יש להכשיר בהפס"מ כיון שאם נחשוב כחדא באמת גדולה מאמצעות, ודוק היטב:
ויהי' לך בזה רב שלום וברכה ושמחה וששון בגבולך כאוונ״פ היקרה ונפש דודך אוהבך הטרוד מאוד פק"ק באניהאד ד' ח' אלול תרס"ב לפ"ק.
אליעזר דייטש.