פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן פ
יתענג על רב טוב כגוד אהו' ידנ"פ הרב המופלא ומופלג חריף ובקי חיציו שנונים המפואר ונעלה וכו' כמו"ה יודא שווארץ ני"ו אחד ממופלגי תורה בק"ק סד"ה יע"א:
יקרתו הגיעני ואם אמנם כי כעת טרידנא טובא אולם לאשר כי הדבר נחוץ אמרתי להשיב לו תיכף ומיד, ע"ד השאלה באחד עשיר גדול ויש לו פאבריק של יי"ש וגם, טראפיק ובאו בניו לשאול מה יעשו לאחר אריכות ימיו של אביהם אם יצטרכו לשבות מעסקם במשך ימי אבילותם ר"ל יהיה הפסד רב, ומהגם שהטראפיק מוכרח להיות פתוח על פי נמוסי המדינה. ועלה בדעתו שאשתו שיש לה החצי בכל רכושו תמכור כעת טרם יגיעו ימי האבל חלקה לאחר, ונשא ונתן בזה, ומע"כ נ"י מסתפק בזה שהמכירה זאת לא הוי מכירה יפה דהא בידה למחול לבעלה, הנה אי משום הא לא אריא דהגמר' מס' ב"ק פ"ט ע"א קאמר כל לגבי בעלה וודאי מחלה היינו במוכרת לאחרים בטובת הנאה כדי לשלם להנחבל אמרינן דמוטב לה למחול לגבי בעלה כדי שלא יהיה לנחבל ממה לגבות, אמנם הכא שהמכירה הוא לטובתה וכל יום ויום חוששת למיתת בעלה מנא תיתי לומר שתמחול אמנם מטעמים אחרים לא נראה בעיני לעשות כן כמה שאבאר בס"ד, חדא דלעשות הערמה הניכרת כזו שגלוי לכל שאין דעתה למכור כלל אין להתיר אפילו באיסור דרבנן ולענין לבנות בית בשבת בקיבולת אסרו ג"כ אפילו במכירה לעכו"ם ואפילו במכירת חמץ מסקנת רוב גדולי אחרונים שאפילו מי שיש לו בית שלו לא מכור הבית לעכו"ם רק ישכיר ודלא כדעת המקור חיים הלכות פסח סימן ת"מ, והיינו טעמא דבשלמא גוף החמץ שמוכר לעכו"ם אמרינן דניחא ליה למכור כדי שלא יבא לידי איסור ב"י על גוף החמץ, משא"כ בבית דודאי אין מוכר בלב שלם, ומשו"ה מוטב להשכיר מלמכור, ובענין מכירת החמץ דאמרינן דמסתמא הוי בלב שלם עיין בספרי תבואות השדה ח"ג בשער בית המועד שער א' בסוגיא דחמץ של נכרי אות י' עי"ש, ובענין מכירה לבנות בשבת בקבלנות עיין שו"ת שערי צדק או"ח סימן ל"א ולאו כל הערמה מותרת אפילו בדרבנן, עי' בש"ע או"ח סימן שי"ד סעיף י"א ובמג"א שם ס"ק ט"ז ובפרט הערמה ניכרת כזו וודאי אין להקל, הא חדא, ועוד קאמינא דוודאי אסור לעשות שום דבר שידע החולה שמצפים למיתתו, עי' רמ"א יו"ד סימן של"ט, והוא מדברי הריב"ש סימן קי"ד, והמעיין שם יראה שכתב להדיא דבבריא לא איכפת לן אם הוא עושה דברים כאלו שמכין על אחר מיתתו משא"כ בחולה יוכל להטריף דעתו, ואולי עי"ז יכולין לגרום קירוב מיתתו ח"ו, ומזקנים נתבונן בתתס"ו ליו"ד סימן שכ"ד הביא שרבנן קסושאי היו נוהגים אם אחד מקרוביהם גוסס לשלח ע"י נאמני הקהלה שמבטל השותפות, ולמה המתינו עד זמן הגסיסה אלא וודאי שהמתינו עד שעה שלא יוכל להרגיש החולה שעושים איזה דבר מה שמורה על אחר מיתתו, ואפשר דמה"ט נסתרבב ג"כ המוהג שאונן מוכר חנותו מה שהחתס"ו שם מחפש צד היתר אע"ג שאין דעתו נוחה בזה כנראה למעיין שם, ורצו להקל טפי לסמוך על ההיתר שאונן ימכור חנותו מלעשות איזה דבר כל זמן שהוא בחיים אפילו גוסס, משום שחשו דאפשר שמ"מ ירגיש בזה כיון דגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו ויראו שלא יקרבו מיתתו ע"י עגמת נפש ולא גרע ממעמץ עם יציאת הנפש הר"ז שופך דמים, משו"ה לא רצו לעשות שום דברים שכאילו כל זמן שהוא בחיים:
ומעתה נוכל להתבונן שגדולים דברי הראשונים מנהגים ישנים והחדש אסור מה"ת כמ"ש החתס"ו במתק לשונו בשו"ת אחת, לזאת אין לעשות מעשה כזה מה שלא שערו רבותינו הראשונים, ולא מצינו כזה בשום מקום, ועי' ג"כ בספר שדי חמד מערכת אבילות אות קס"ח דאין לעשות שום דבר כל זמן שהוא בחיים מה שנראה כמכין על אחר מיתתו אע"ג שבריא מותר להכין לו תכריכין ולקנות קבר אמנם לחולה אסור עי"ש היטב. ועיין בספר ברכי יוסף או"ח סימן תקמ"ז אות ג' שם, אשר ע"כ נ"ל בנ"ד כיון שהוא הפסד מרובה יותר טוב לעשות ולהתיר בדבר האבד ע"י אחרים כמ"ש ביו"ד סימן ש"פ סעיף ה', וכיון שעכ"פ האבלים במצען לא יצטרכו לישב בחנות הטראפיק טוב יותר שיכתבו על הטבלא מבחוץ כי מחמת אבילות לא נמכר רק טראפיק מחמת נמוסי המדינה ולא שום דבר אחר וכן בית וי"ש כיון שהוא הפסד גדול אם ישבתו ממלאכה מותר לאחרים להתעסק ויש לדמות לשיירות וספינות דמותר בפרקמטיא ע"י אחרים, ואע"ג דהש"כ ביו"ד סימן ש"פ ס"ק ז' כתב דהטעם דמותר בשיירות וספינות הוא רק משום שהוא דבר שאינו מצוי כלומר ולא גזרו בכה"ג ולא משום דהוי הפסד מרובה וא"כ לדעת הש"כ אפילו הפס"מ אין להתיר מ"מ בשעת הדחק יש לסמוך על העט"ז דהטעם דמותר הוא משום הפס"מ וא"כ יש להתיר בבית יי"ש, וגם בשו"ת השיב משה סימן נ״ט נראה ג"כ דעתו דיש להתיר פרקמטיא משום הפסד אפילו בדבר המצוי ע"ש:
ועוד אפשר דבבית היי"ש כיון שיש הרבה פועלים ג"כ ואם ישבתו יצטרכו לשלם לפועלים בחנם הו"ל ג"כ כדבר שאינו מצוי ומותר אפילו לדעת הש"כ ועי' בשו"ת בית שלמה ח״ג ליו"ד סימן רכ"ו דמתיר ג"כ פרקמטיא בהפס"מ, וא"כ ה"נ יכולין להתעסק ע"י אחרים הן בחנות הטראפיק הן בבית היי"ש, ועוד נ"ל דבנ"ד כיון שכל אלו העסקים כפי הנראה מתוך מכתבו אין נקראים עדיין על שם היורשים והכל על שם אביהם רק בשעת מיתתו יפלו כל הנכסים להם שפיר י"ל דאינם רוצים לזכות ערם ישלמו ימי אבלותם דאע"ג דירושה הוי ממילא מ"ע כיון שהוא לחובתם אם יזכו בהם שיוכרתו לשבות ממלאכה מותר להם לסלק מן הירושה עד שיגיע זמן שיהיו יכולים להתעסק במלאכתם, עכ"פ יתיה איך שיהיה יש להקל טפי כיון דכל אלו העסקים לא נקראו עדיין על שם היורשים, רק אפילו בל"ז יש להתיר ע"י אחרים בהפסד מרובה כי האי ובפרט בבית היי"ש שאין יכולים לשבות זמן רב כל כך, ואם יכולים להמתין עד אחר ג' ימים וודאי יותר טוב ובכה"ג יש לסמוך על הפוסקים דגם ביום ג' אמרינן מקצת היום ככלי, וא"כ לא יהיה הפס"מ כל כך להמתין עד יום השלישי אם אפשר בכך דהיינו שלא יפסד כל העסק אם ישבתו זמן מועט:
שוב ראיתי בספר שדי חמד מערכת אבילות אות ו' שהביא ג"כ בשם שו"ת אחרונים דבאבילות דהוי מדברי קבלה לא התירו לעשות הערמה רק אם כבר נתפשט המנהג שנוהגים למכיר עי"ש, [מ"מ כה"ג שהאשה תמכור בחיי בעלה וודאי מחזי כהערמה טפי ובחתס"ו סימן שכ"ד הביא רק בשותף שמסלק עצמו משותפות, ובמקום שכבר נהגו כך שהאונן מוכר חנותו ג"כ מטעמא אחרינא כמ"ש לפי שראו שלא יוכלו לבטל מסחורתם כל שבעה אמנם מכירה כה"ג וודאי אסור, ודוק], ובנ"ד למכור כל זמן שהוא חי וודאי אסור מהטעמים שכתבתי, ויש לנו רב גדול הריב"ש בשו"ת סימן קי"ד שפוסק כן ע"כ טוב יותר להתיר ע"י אחרים בהפס"מ, ועל הטראציק יפרסמו בטבלא שרק משום נמוסי המדינה מוכרים טראפיק ולא דבר אחר וההיתר ע"י פרסום טבלא מצינו ג"כ בשו"ת גדולי האחרונים לענין שבת היכא שיש שותף עכו"ם, ובמקום אחר הבאתי מזה, ועי' בספר נזר ישראל על הלכות שבת כלל ע"ב אות ה' שהביא כן משם הגאון ר' יוסף שאול ז"ל להתיר לפרסם על הכותל שנעשה בהיתר לענין שבת כנ"ל בס"ד, ועכ"פ אם המקום ההוא שייך לאיזה רב מרא דאתרא אל יעשה דבר בזה בלא הסכמת הרב, רק כל זמן שהוא בחיים לא יעשו שום דבר כמ"ש:
והמחיה חיים יתן לו חיים ארוכים ונעימים, כאוו"נ ונפש אוהבו הדו"ש באהבה רבה פק"ק באניהאד א' לסדר וישב תרס"ב לפ"ק. אליעזר דייטש.