אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי › סימן עט

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן עט

הסימן ע"ח

המחי' חיים, יתן בט"ס בלי דים, לכבוד הרבני המופלג בתורה מו"ה דוד פריעדער נ"י בישוב גיר בעלטעק יע"א.

מכתבו הגיעני ולא ידעתי אכנהו, רק לאשר שאל הלכה למעשה לא אמנע פרי עטי, על דבר שנכרי גנב מפתח הפתח ולקח שומן מהכלי שהיה בה שומן, ונסתפק אם יש לחוש לשומן הנשאר משום בשר שנתעלם מן העין, והוא מכיר הכלי וגם יש לו טב"ע בשומן, ? פשיטא דכה"ג ליכא שום חשש, ובסי' ס"ג ביו"ד סעיף ב' איתא תלה כלי מלא חתיכות ונשבר הכלי ואין לו לא סימן ולא טב"ע הר"ז אסור מדנקט נשבר הכלי משמע הא היכא שיש לו טב"ע בכלי לא חיישינן שהוא בשר אחר ומה שחסר מהשומן לא גרע מהניח עשר ומצא תשע דמסקנת הש"ך שם ס"ק ח' דגם הרשב"א והרא"ה לא אסרו רק בקשורים והכא גבי שומן לא הוי כקשורים וכיון שיש לו סימן וטב"ע אין שום ספק שמותר, וביו"ד סימן קי"ח סעיף ב' פסק הרמ"א דאפילו בחותם מקולקל אין לחוש לחליפין רק כשנהנה בחליפיו ועי' ברמב"ם הלכות מעשר הלכה י"ב, משמע נמי דליכא חשש חליפין רק כשמגיע לו איזה תועלת, ועי' נו"ב מהדו"ק ליו"ד סימן ל"ח דבדבר שאינו נאסר בנגיעה אפילו באיסור דאוריתא לא חיישינן לחליפין אפילו בחותם מקולקל, וא"כ ה"נ למה נחוש שהנכרי לקח כל שומן ישראל מהכלי והניח שם שומן שלו דלמה יעשה כן וע"כ דוודאי נטל מן השומן מה שהיה יכול ליקח והניח השאר, וודאי אם לא היה בכלי סימן ולא טב"ע היה מקום לחוש דלמא לקח כל השומן ומחמת בהלה שכח שם כלי שומן שלו, אמנם מכיון שמכיר שהיא כלי שלו ליכא שום חשש וזהו פשוט עפ"י דעת הפוסקים [ועי' שו"ת נחלת שבעה סימן ע"ה דמשם מוכח דהיכא דאיכא חשש דמרתת ג"כ כמו בנ"ד דמכ"ש דיש להתיר, ודוק]:

ב') מה שהקשה במס' חולין נ"ג ע"ב ברש"י ד"ה מפרחן וצדין אותם ציידין וימכרו לישראל, הא לישראל יהיה מותר מטעם כל דפריש, אינו קושיא דעכ"פ לכתחלא אסור לגרום שיבא לידי ספק, והוי כההוא דאמרינן מס' קידושין נ"ז ע"ב לא אמרה תורה שלח לתקלה והוי כמבטל איסור לכתחלא, ועי' בשעה"מ פרק ט"ו מהלכות מאכלות אסורות הלכה כ"ה ובנוב"י מהד"ת ליו"ד סימן מ"ה, וזה פשוט:

ג') ומה שהקשה עוד מהו פריך שם וליזבנינהו לנכרים אטו לא ידע שיש חשש שמא ימכרנו לישראל, ג"כ לא קשה דבאמת בדבר שאינו אסור מדינא לא חיישינן שמא ימכרנו לישראל, ועי' רמ"א יו"ד סימן נ"ז סעיף כ"א ובש"כ שם ס"ק נ"א, והיה ס"ל לגמרא בס"ד דשמואל רק משום חומרא חייש לספק דרוסה וא"כ לא הוי חיישינן שמא ימכרנו לישראל וע"ז השיב לו התרצן דשמואל מדינא חייש לספק דרוסה וממילא חיישינן לשמא ימכרנו לישראל והא דבאמת חיישינן שמא ימכרנו לישראל ולא אמרינן דהא הוי ספק ספיקא דהאי הני שרקפא לא הוי רק ספק דרוסה ושמא ימכרנו לישראל נמי הוי רק ספק י״ל דהוי כמו ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות דהך ספק שמא ימכרנו לישראל הוי כמו ספק אחד בתערובות ולא חשיב ספק ספיקא, ועוד דהא אין עושין ספק ספיקא בידים, עכ"פ אילו לא היה שמואל חייש לספק דרוסה רק משום חומרא בעלמא היה, מותר למכור לעכו"ם ולא היה חיישינן שמא ימכרנו לישראל דזהו הוי טפי חשש רחוק שימכור לישראל ממה שמניח אותם במקום הפקר להשליך אותם בנהר לכל המוצאו דלהניח במקום הפקר היה ידע דהוי חשש קרוב כמו דאמרינן לא אמרה תורה שלח לתקלה משא"כ חשש שמא ימכור לישראל כיון דהוא לא הניח אותו במקום תקלה דהוא מכרן לעכו"ם ס"ל בס"ד דלא חיישינן משו"ה תירץ לו דספק דרוסה הוי איסורא מדינא וחיישינן לשמא ימכרנו לישראל ג"כ, ועי' בספר שערי תורה ח"ג כלל ב' פרט ו' שהאריך בזה בענין חששא דשמא ימכרנו לישראל, ובמקום אחר הארכתי בזה בסיד וכאן אין להאריך יותר, (ועיי' שו"ת בית נפתלי סימן כ"ב):

והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד ה' לסדר וישלוי תרס"ב לפ"ק, אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה