פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · הסימן ע"ח
ישביעהו ד' אורך ימים ושנים בטוב ונעימים לכבוד אהובי חביב נפשי ידיד עליון הרב הגאון האמיתי המפורסם על פני תבל בחבוריו היקרים צדיק נשגב כש"ת מו"ה נתן נטע הלוי נ"י ראב"ד בק"ק אושופעצין יע"א.
יקרת מכתבו ע"ד האברך המופלג מו"ה מרדכי נ"י בן המו"צ מזאגארז שלא מתדר ליה עם אשתו זה ארבעה שנים, וגם העתק כתב היתר מהה"ג נ"י ר' שמואל נאטהען זאהן מק"ק פודקאמין, הגיעני לנכון, והדר"ג נ"י בקש ממני להיות נטפל לעושי מצוה להתיר האיש מכבלי העיגון, הנני להודיעו כי לפי המכתב מהה"ג הנ"ל ראיתי כמה עקולי ופשורי אשר לא אוכל להסכים עדיין כעת, ואציעה תוכן הענין בקיצור, שאשת האברך הנ"ל הפחידו אותה ונפלה לחולי מרה שחורה ר"ל והיא בבית אביה זה ארבעה שנים ואין אביה מניח לשום אדם לראות אותה והקול יוצא כי היא משוגעת ר"ל ועד אחד הלך לשם ע"י תחבולות שונות לראות אותה וראה ממנה מעשי שגעון כי קופצת במטה וצוקעת בשגעון וזהו העיד עד אחד בב"ד, ויצא הרב הנ"ל בכחא דהתירא מחמת קלא דלא פסיק, ועד אחד הנ״ל, לדונה כנשתטית להתיר האיש הנ"ל מכבלי עיגון. כך הוא תוכן הענין כפי אשר הציעו לפני:
והנה יש לעיין בזה מכמה טעמים, האחד כיון שכפי הנראה לא היתה משוגעת בעת אשר נסעה לבית אביה רק חולי ערה שחורה ר"ל ואין זה דבר ברור שחולי מעלאנכמליס יהיה בכלל משוגע, הגם שלא נעלם ממני שבשו"ת עטרת חכמים לאה"ע סימן י"ז כתב דתחת שם מעלנרכאלי הוא ג"כ משוגעים גמורים מ"מ בנ"ד לא העיד עוד שום אדם שהוא משוגעת, ואני מכיר הרבה אנשים שיש להם חולי מרה שחורה ר"ל ובכל זאת לא הגיעו לכלל שוטה ממש, וממילא מובן שגם הקלא דלא פסק שהיא משוגעת אין לסמוך עליו שהרי בכל מקום שנוכל לתלות משום מה יצא הקול אין הקול שום ענין ומצאתי לי סעד מדברי השטע"ק במס' כתובות כ"ו ע"ב בד"ה וז״ל הריטבא שם באמצע הדיבור וז"ל:
וי"ל מעיקרא קודם שבאו עדים פסילנא ליה ע"י הקול לפי שלא ידענו ממי יצא הקול אבל שבאו עדים ופסלוה' אגלאי מילתא שהם הוציאו הקול וכיון שבטלה עדותם נתבטל גם הקול עכ"ל, הרי כדברינו דכל שיש לתלות הקול בסבת איזה טעות אין משגיחין בקול, וא"כ ה"נ ע"י שהיא מרא שחורה יצא קול שהיא משוגעת, וכבר כתבנו דמרה שחורה לא הוי בכלל משוגע רק כשנודע בבירור, ועי' בספר שדי חמד מערכת אישות סימן ב' אות ט' ואות י"א, ובשו"ת עטרת חכמים הנ"ל נמי משמע דמרה שחורה לבד דהיינו שאינו יושב בחברת בני אדם בזה לבד לא יחשב עדיין בכלל שוטה, עי"ש היטב וא"כ אין הקול כלום:
ומעתה כבא מה שהעיד עד אחד שראה שהיא משוגעת ג״כ נפל בבירא, דידוע דרמיונו של אדם כתב לו, א"כ כיון שנכנס אדעתא דהכי לראות שגעונה, נדמה לו כל מה שראה ממנה שהוא מעשי שגעון וצעקתה נדמה לו כצעקת משוגעים ע"י שכבר החליט בדעתו שהיא משונעת, ועוד אפילו אם נחשוב אותו כמעיד באמת ולא מאומד הדעת, הנה בעד אחד במיתה על אשתו אם נאמן יש בזה מבוכה בין האחרונים, והגם שהנוב"י מהד״ת סימן ח' לאה"ע פסק שע"א נאמן להתיר לישא אשה כשמעיד על מיתה אשתו, מ"מ החתס"ו בשו"ת לאה"ע ח"א סימן ב' אין מסכים להתיר, ויש בזה עיון גדול אי ע"א נאמן באיסור דרבנן באתחזק איסורא והיינו ג"כ אם נחליט שהחרם דרגמ"ה היא רק איסור דרבנן כמ"ש הנוב"י, ועי' שדי חמד מערכת אישות סימן ב' הביא הרבה אחרונים בזה אי ע"א נאמן בעדות מיתת אשה:
ועוד נ״ל דבר ברור דאפילו להפוסקים דעד אחד מהני במיתת אשה כמו בעדות אשה להתירא לבעלה מ"מ ע"א לענין נשתטית לא מהני. כמה שאבאר מכמה טעמים, חדא דלהעיד על אחד שמת הוי מילתא דעבידא לאגלוי דאם יבא אח"כ לא יוכל שום אדם להכחישו ואין החי מכחיש את החי, ובמילתא דעבידא לאגלויי חל כך אפש"ל דאפילו מה"ת נאמן ע"א, כמ"ש הרמב"ם סוף הלכות גירושין, ומה"ט ס"ל לכמה פוסקים דע"א במיתה מהני מה"ת והארכתי בזה בחידושי לסוגיא דתרי ותרי בס"ד, משא"כ בנשתטית שהרי יכול להשמיט עצמו ולומר בעת שראיתי אותה היתה משוגעת, ועכשיו נתרפאת, ועוד לפימ"ש התוספ' במס' גיטין ס"ז ע"א ד״ה דבורא ונראה משם דאין נאמנות העדים רק בדבר שהענין נגמר על פיהם, והארכתי בזה בחידושי בס"ד, א"כ יש חילוק בין עד במיתה לנשתטית, דבמיתה יודע העד שעפ"י עדותו מותר תיכף לישא אחרת הוי כנגמר הענין ומידק דייק, משא"כ בנשתטית שאפילו עפ"י עדותו לא נגמר הענין שיהיה מותר לינשא וצריך עוד להיתר מאה רבנים אינו מדקדק כל כך בעדותו ואינו נאמן, ודוק, ובע"א עכ"פ יש לחוש לסברת התוספ' ואפילו אי אמרינן דגם ע"א אינו משקר (עי' בספר מנחת חינוך סימן תקכ"ג) מ"מ היכא שלא נגמר הענין על פיו יש לחוש בע"א עכ"פ שמשקר כסברת התוספ' הנ"ל, ודוק:
והנה לא מצאתי לאיש הזה היתר אחר רק לומר דאם אינה בכלל נשתטית א"כ למה אינה חוזרת לבעלה וע"כ אחת משתי אלה או דנדונה כנשתטית או כמורדת בבעלה, והנה אם נתיר לו לישא אחרת מחמת מורדת צריכה עכ"פ התראה בב"ד כמבואר בש"ע אה"ע סימן ע"ז, לזאת צריכין להתרות בה שתעמוד לדין תורה ע"י שליח ב"ד, ואח"כ אם תעמיד בסרבונה יב"ח נוכל להתיר לו או ע"י היתר מאה רבנים או לגרש בע״כ, ועי' שו״ת חתס״ו אה"ע ח"ב סימן קס"ז, והנה להתיר לו ע"י שהוא מורדת צריכין לזה ב"ד הסמוכין לשם ולהתרות בה או באביה ע"י שליח ב"ד שידע שידונו אותו כמסרב אם לא יתן לשלח ההזמנה לבתו, וכי אין יד ב״ד תקיפה בפרט נגד איש אשר הוא דיין ומו"צ, אמנם בענין כזה צריך ג"כ לדון אם אין ביניהם דבר שבממון ג"כ ואח"כ נוכל לשפוט על הדבר, יותר לא אוכל לכתוב כעת לפי אשר הציעו הדבר לפני ואם אולי יש עוד איזה טענות לזכות האברך הנ"ל אשר על פיהם נוכל להתיר לו אז נעיין בדבר וכעת כתבתי דעתי שלפי זה העדות אין לה דין נשתטית רק מורדת עכ"פ וצריך להתנהג כמו במורדת ובל"ס הב"ד הסמוכים ישפטו ביניהם, וד' ישפות שלומו לנו ולכל ישראל:
והנני בזה אוה"נ מוקירו ומכבדו הכותב בחפזי פק"ק באניהאד ד' לסדר ואשלחה להגיד לאדוני תרס"ב לפ"ק.
אליעזר דייטש.
נ"ב הפרמ"ג במ״ד במשבצות סימן ל"ו ס"ק ט' הקשה במ"ש שאם ניקב סמפון לבשר כשר משמע אפילו ע"י מחט והא בשעה שעברה המחט דרך סמפון לבשר והיה המחט תחוב מסמפון לבשר היה טריפה דמחט וודאי אינו סותם וא"כ איך תחזור לכשרותה כשעברה תוך הבשר. ונ"ל עפ"י מ"ש הר"ן בפרק אלו טריפות לדעת רש"י דאין סרכא בלא נקב א"כ אמאי סרכא בכסדרן כשר הא טריפה אינה חוזרת לכשרותה, ותירץ דיש נקבים שאין מטריפין וכל שהעלה סרכא אגלאי מילתא למפרע שלא היתה מעולם מנקבים המטריפין, וא"כ ה"נ י"ל כל שנתחב מחט לתוך סמפון אילו היה ראוי להטריף לא היה לו כח הרוחה המחט לחוץ והיתה נשארה תוך הסמפין ומאחר שהיה לה כח הדוחה לדחות המחט לחוץ אגלאי מילתא למפרע שמעיקרא לא היה נקב המטריף כיון דחזינן מדברי הר"ן הנ"ל דאפילו באיברים שנקב פוסל בהן מ"מ יוכל להזדמן שלא נטרף ע"י נקב והסרכא מעיד שמעולם לא היה טריפה ה"נ י"ל כיון שנדחה המחט לחוץ אגלאי מילתא למפרע שמעולם לא עשתה המחט נקב המטריף ודוק: