פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן עג
תשובה מחתן המחברש
חיים וברכה, מאלקי המערכה. ורב הצלחה, לכבוד ידידי ורב חביבי, רעי מנוער, הרבני המופלג בתוי"ש החרוץ ידיו רב לו וכו' מו"ה ירמי' וואהל בערג נ"י בק"ק האמאנא יצ״ו:
ביום אתמול כ' יעבור הגיעני יקרתך. אולם מו"ח הגאון שליט"א הנה הוא טרוד כעת מאוד בעניינים נחוצים, אבל יען הבטחתי לך על תשובתו, ע"כ הצעתי הדברים לפניו בע"פ, ומה שהשיב עליהם כתבתי על הנייר, ואריץ אותם בזה אליך. עפ"י ציוני אותיות – וראשון תחלה בעניין מראה אדום ויש מכה בדופן כנגדו שאנו נוהגים להטריף כמבואר ברמ"א יו"ד סוף סימן ל"ח, ונסתפקת אם יש מראה אדום על הקמט שדרכו להיות כן על הקמט כמ"ש הפרמ"ג בסימן ל"ז בדיני תרתי לריעותא אות ה', אם נימא דכיון דדרך להיות אדום על הקמט לא תלינן שע"י שחזינן מכה בדופן נגדו שנתקלקלה הריאה? ע"ז י"ל פשוט כיון דדעת הב"ח בשו"ת סימן ק"ל בקמט ומכה בדופן כנגדו דטריפה הגם שאין נוהגים כדעת הב"ח ועי' בפתחי תשובה ס"ק ב' בסימן ל"ח, ועיי' לבושי שרד סימן ל"ט ס"ק ק"ד מה שהאריך שם, מ"מ אם יש ריעותא דאדום ג"כ וודאי אין להתיר דהא גופא דאדום על הקמט דרכו להיות בכך ג"כ אין דבר ברור כל כך, ועי' בדעת קדושים בדיני תרתי לריעותא ס"ק פ' שפקפק קצת בזה, עכ"פ כשיש ריעותא דמכה בדופן כנגדו דאז יש לדון על האודם וגם על הקמט דמיחוש מיהו בע' קצת לדעת הב"ח ג"כ, ע"כ אין להתיר, ולאחר שהעליתי זאת על הנייר מצאתי ראיתי בדרכי תשובה ליו"ד סימן ל"ח ס"ק קי"ד שהביא כן בשם שו"ת דעת הזבח במראה אדום על הקמט וכנגדו מכה בדופן דלא אמרינן בכה"ג כיון דקמט דרכו להיות אדום לא חיישינן לריעותא דמכה בדופן דלא אמרינן כן ומסיק דטריפה, וכן יש להורות עי"ש:
ג') תמהת על השמ"ח סימן ל"ה סעיף י' שפסק דאע"ג דלכל אונא יש סמפון בפ"ע מ"מ אם בדקו אונא ולא מצאו לה סמפון בפ"ע דכשר, הא כיון דקייל"ן אם נקב הסמפון שלא במקום בשר טריפה וא"כ כיון דקייל"ן כל אבר שניקב טריפה הה"ד אם נברא כך חסר טריפה, א"כ אמאי יהי' כשר בלא נמצא סמפון ? ע"ז השיב מו"ח הגאון שליט״א דלא קשה דהמחבר בש"ע סימן נ' לא נקט האי כללא שכל שנקב טריפה הה״ד נברא חסר רק באיברים דווקא שהרי ז"ל שם כל אבר שאמרנו נקט להדיא כל ״אבר" ולא נקט כל ״ומקום״ שאמרנו וכו' וכוונת המחבר דדווקא מה שהוא אבר נפסל אם חסר משא"כ סמפון אין נופל עליו תואר אבר כלל ולא הוי בכלל אם חסר טריפה ומנין אונות לולא שהיה לנו בקבלה מנין אונות כמה צריכים להיות ג"כ לא היה נטרף בחסר אונא רק שיש לנו בקבלה כמה צריכים להיות וא"כ אם יש סדק או היכר המפון דעי"ז אמרינן דהריאה סדורה מבפנים כראוי שתוכל לכלוא את הרוח בקרבה וזה מעיד לנו כשיש היכר סדק או אפילו היכר סמפון ועי' בשמ"ח סימן ל״ה סעיף ג' אמנם להטריף משום חסר סמפון כיון דסמפון אינו חשוב כל כך להיות יתואר בשם אבר לא הוי בכלל חסר אבר להטורף משו"ה, וזהו פשוט:
ג') ומה שהעיר בש"ך יו"ד סי' צ"ט, הנני להעתיק לו מה שיש אתי בכתובי' בזה ממו"ח הגאון שליט"א, ובזה ימצא ישוב לדבריו הנה בש"ך שם ס"ק ט"ו תמה על האו"ה שהביא שם הרמ"א דס"ל דאפילו במקום דאמרינן תענ"ג מ"מ אם ניתוסף היתר עד ששים קודם שנודע לו מנפילת האיסור כיון דעכשיו בשעת ידיעה לא טעם ביה טעם איסור ל"א חענ"נ, הא כיון דס"ל תענ"נ מאי מהני ליה מה שלא נודע לו מן האיסור קודם שנתרבה ההיתר ? ולע"ד נראה להסביר סברת האו"ה דס"ל כמ"ש האחרונים דאיסור דרבנן הוי רק איסור גברא, ומשו"ה פסקינן דאם אכל איסור דרבנן בשוגג חייב לשלם לחבירו, עי' בש"ע חו"מ סימן רל"ד, משום דבאיסור דרבנן בשוגג לא הוי שום איסור כלל, וא"כ ס"ל להאו"ה דכל שלא נודע לו מנפילת האיסור כלל ל״ש לומר על ההיתר שיעשה נבלה, דהא דחנ"נ בשאר איסורים הוא רק מדרבנן, וכשלא נודע לו לא יוכל לחול שם איסור כלל על ההיתר, ומשו"ה כשבשעת ידיעתו כבר יש ששים נגד עיקר האיסור מותר, וא"כ לא קשה נמי מה שהקשה הש"ך ממס' חולין ק"ח ע"א דפריך חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא ומאי פריך דלמא מיירי בלא נודע דהתם בב"ח כיון דהך חלב פורתא שנעשה נבלה הוא מה"ת בוודאי אין חילוק בין נודע או לא, משא"כ האו"ה מיירי בשאר איסורים דחנ״כ הוא רק מדרבנן שפיר ס"ל דאם לא נודע לא חל שום איסור על ההיתר ושפיר מהני מה שניתוסף עד ששים קודם שנודע דכל שלא נודע לא שייך שום איסור על ההיתר (ועי' או"ה כלל כ"ד סי' י') ודוק:
ד') ואשר הקשה עוד שם הש"כ אמאי אמרינן אפילו במקום דלא אמרינן חנ"נ דמ"מ אם נודע לו לא מהני מה שניתוסף אח"כ היתר אפילו בשוגג כיון שנודע לו דמה מעלה או מוריד לנו הידיעה כיון שמ"מ שוגג היה נ"ל פשוט דהאו"ה ס"ל דלא מהני מה שנתרבה בשוגג רק היכא שא"א לו לעשות במזיד כגון קודם הידיעה מנפילת האיסור דבכה"ג לא שייך לגזור שוגג אטו מזיד משא"כ כשנודע לו דאז אפשר להרבות במזיד גזרינן באמת שוגג אטו מזיד, ומ"ש בירושלמי כל האיסורין שרבה עליהן שוגג מותר, היינו דווקא בשוגג כה"ג שהוא קודם ידיעה מנפילת האיסור דא"א לבא לכלל מזיד משא"כ לאחר ידיעה שאז אפשר להרבות במזיד אסור שוגג ג"כ, ועפי"ז יהי' מדוייק לשון המשנה מס' תרומות סוף פרק ה' גבי חולין שרבה על התרומה ורבה עליהם בשוגג מותר ואם במזיד אסור, והנה יל"ד למה נקט ״ואם״ במזיד ולא קאמר מזיד אסור אלא וודאי כוונת התנא ״ואם״ במזיד כלומר אם הוא באופן שיוכל להיות מזיד ג"כ כגון שכבר נודע לו מנפילת האיסור אז אסור בכל גוונא אפילו בשוגג, וכן מתפרש כוונת הירושלמי שהביא הש"כ ג"כ ודוק, [שוב ראיתי בפלתי ס"ק ט' שכתב ג"כ דכל היכא דחנ"נ מה"ת וודאי אין לחלק בין נודע או לא והוא ג"כ כמ"ש בסברת האו"ה דאיהו מיירי רק היכא דלא נעשה נבלה רק מדרבנן דאז בלא נודע ליכא שום איסור כלל על ההיתר שהאיסור נפל בתוכו ובוודאי רק הידיעה גורמת כמ"ש, ודוק:
ה') ומה שתמה על דברי השאג"א סימן צ"ו במ"ש דעשה דעצה לא יוכל לדחות ל"ת דמעשר שני, משום דמעשר שני הוי עשה ול"ת, הא אפשר בשאלה, וכל שישנו בשאלה אמרינן עשה דוחה אפילו עשה ול"ת במס' יבמות ה' ע"א ? נ"ל דלא קשה דאטו לא משכחת כמה גוונא שלא יוכל לשאול עוד, כגון שלא ימצא פתח חרטה, שהרי שאלה אינו מועיל רק אם יש לו איזה פתח חרטה בעיקר ההפרשה, ועי' בטו"ז יו"ד סימן שכ"ב ס"ק בי, ואפילו להחולקים על הט"ז אפשר שמיירי שכבר אכל התבואה שהפריש עליה המע"ש ואם יתשל על המע"ש נמצא שאכל טבלים למפרע, ועוד בלאו"ה אינם יכולים לשאול רק הבעלים שהפרישו וכשהגיע המע"ש ליד אחר אינו בשאלה וא"כ שפיר כתב השאג"א דמשנה דאינן יוצאין במלה של מע"ש שפיר אתיא אליבא דהלכתא דמיירי היכא דאי אפשר בשאלה כלל, אמנם אכתי יש להקשות דהא אפשר לפדותו, דמע"ש יש לו פדיון, אמנם גם זה לא קשה דמיירי בירושלים שאין לו פדיון, ואע"ג שיכול להוציאו חוץ לירשלים ולפדותו, הרי איכא מ"ד דס"ל מחיצה לקלוט דאוריתא, עי' בתוספ' מס' פסחים ל"ו ע"ב ד"ה דאמר ר"א, ובצל"ח שם העלה דבמע"ש שגדל בירושלים לכ"ע מחיצה לקלוט דאוריתא, ועיין בספר מנחת חינוך מצוה תמ"ב:
עכ"פ שפיר משכחת מע"ש שאינו בשאלה וגם אינו בר פדיון, ושפיר כתב השאג"א דבמע"ש כה"ג אינו יוצא במצה דאין עשה דוחה עשה ול"ת, זה הנלע"ד להצדיק הצדיק דמעיקרא הגאון בעל שאג"א ז"ל, על יתר דבריו אשיב לו פעם אחרת, וכעת יסתפק בזה:
והנני בזה ידידו ואוהבו בלונ"ח הדו"ש, פק"ק באניהאד ב' לסדר מטהו יפרח תרס"ח לפ"ק.
יוסף הכהן שווארטץ. חתן הגאון איבד דפה שליט"א: