אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי › סימן סז

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן סז

סימן סו

שלום וישע רג לכבוד אהובי ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי חיציו שנונים ידיו רב לו בהלכה וסברא כש"ת מו"ה מנחם יהודא אדלער נ"י אבד"ק סע רעדנא והגליל יע"א:

מכתבו הגיעני והאריך מאוד בענייני כתמים ומפלפל בדברי הפוסקים האחרונים ומתוך כך עלה ונסתפק בנשים שרגילים להרגיש זיבת דבר לח ומקנחת עצמה כקינוח בעלמא ואח"כ נמצא על החלוק הליחה לבנה וגם כתם אדום פחות מכגריס רק הוא יותר ממאכולת זמנינו ואינו כתם אחד שהוא רחיק קצת מהליחה לבנה אם צריך להחמיר שנוכל לומר שכמו שהמראה הטהורה בא מגופה א"כ גם הכתם האדום בא מגופה וטמאה כיון שהוא, יותר ממאכולת זמנינו או דנימא כיון שהכתם האדום הוא במקום אחר שפיר יש לו דין כתם לתלות בפחות מכגריס לטהר ככל כתמים שאנו מטהרים בפאות מכגריס אע"ג שהוא יותר ממאכולת זמנינו משום הטעם דלא גזרו על פחות מכגריס כמ"ש החתס"ו ליו"ד סימן קפ"ב, כך היא תוכן שאלתו, ועיניו שפיר חזי כמעט כי דברי הפוסקים האחרונים בזה, ואני לא הגעתי למדה הזאת להאריך בזה מחמת טרדות בענינים שונים רק שלא להשיב פניו ריקם אמרתי אשנה קצת פרק זה, ונחזי מה דקמן בס"ד:

הנה החילוק בין עד בדוק ובין שאינו בדוק לפי דברי הש"ע היא כך דבעד הבדוק אפילו נמצא עליו רק טפה כחרדל בין עגול בין משוך טמאה דזהו וודאי מגופה אתיא ומשו"ה כל שבדקה אותו תיכף ולא הניחתו תחת הכר או תחת הכסת טמאה אפילו פחות מכגריס אמנם בעד שאינו בדוק אינה טמאה רק אם יש בו כגריס ועוד דזהו השיעור דלא תלינן במאכולת ובעד המלוכלך טהורה אפילו יותר מכגריס כך מבואר בש"ע יו"ד סימן ק"צ סעיף ל"ג וסעיף ל"ו וסעיף ל"ז ועיין בטו"ז שה ס"ק כ"ט, והנה הטעם דבעד שאינו בדוק טהורה עד כגריס היא משום דכיון דמה"ת היא טהורה כיון דלא ארגשה ומה"ת היה לטהר כל כתמים כיון שלא הרגישה כלום רק רבנן גזרו על כתמים וא"כ כל שאינו יותר ממאכולת לא גזרו ולא חיישינן בעד שאינו בדוק דלמא ארגשה ולאו אדעתה דכיון שאינו ברור שהיא מגופה כיון שאין העד בדוק לא חיישינן לשמא ארגשה ולאו אדעתה דחזקת גופה לא איתרע כלל כיון שאין העד בדוק משא"כ בעד הבדוק אפילו נמצא עליו פחות מכגריס כיון דע"כ בא מגופה א"כ איתרע לה חזקת גופה שפיר י"ל דאע"ג דלא הרגישה מ״מ טומאה דלמא ארגשה ולאו אדעתא או כסבורה הרגשת עד רק בעד שאינו בדוק כיון דאפשר דמקמי הכי היה זה הכתם וחזקת גופה לא איתרע כלל שפיר תלינן במאכולת דבעד שאינו בדוק לא מקרי ריעותא לפנינו רק בעד שחזקתו מלוכלך תלינן יותר להקל אפילו ביותר מכגריס אמנם החתס״ו ליו"ד סימן ק"נ יצא להחמיר בזמנינו שדם מאכולת אינו כל כך כגריס שכל שבדקה עצמה אפילו בעד שאינו בדוק ומכ"ש ע"י הרגשת זיבת דבר לח דהרגשה ע"י זיבת דבר לח הוי כ"ש כמה שנבאר בס"ד דאע"ג דגם בכה"ג יש לו דין כתם מ"ע לא נוכל לטהר רק אם אינו גדול יותר ממאכולת זמנינו או פשפש אם מצוי שם עי"ש בד"ה דין השני, ואחריו החזיק תלמודו הגאון במהר"ם שיק סימן קפ"ו עי"ש, והנה מיש החתס"ו דבהרגישה זיבת דבר לח הוי כ"ש לטמא יותר ממאכולת זמנינו הדבר פשוט דגבי עד שאינו בדוק ואפילו בעד בינינו (עי"ש ברמ"א סעיף ל״ו) דכיון דחזקת גופה לא איתרע עדיין כלל שהרי אינו ברור כלל שיצאת איזה דבר מגופה דהא אפשר דמקעיה הכי היה הכתם על העד א"כ היה מקים להקל אפילו במאכולת כבזמן הש"ס ומ"מ לא תלינן לדעת החתס"ו מכ"ש בהרגישה זיבת דבר לח דעכ"פ יצאה איזה דבר מגופה אע"ג שהיא מראה טהור מ"מ הרי אפשר שנתעורר גם דם טמא לצאת מכ"ש שאין לטהר רק כמאכולת זמנינו משו"ה כתב החתס"ו דבהרגש זיבת דבר לח הוי כ"ש לטמא יותר ממאכולת זמנינו, והנה יש עוד סברא לטהר יותר בעד שאינו בדוק מהרגישה זיבת דבר לח דהנה לכאורא קשה אמאי נחמיר בעד שאינו בדוק הא מ"מ לא הרנישה ואע"ג די"ל כסבורה הרגשת עד הוא מ"מ קשה איך אפשר שכל זמן לא הרגישה כלום רק בשעה שבדקה עצמה בעד כוונה הזמן שיצא ממנה דם ותרגיש ותנועה שהיא הרגשת עד (ועיין בספר סדרי טהרה סימן ק"צ ס"ק מ"ז גבי השאלה בדין הכנים הנמצאים באותו מקום בד"ה ותחלה אביא מה דקשה לי טובא שכתב ג"כ כה"ג) ואין לדחות דברינו שהרי בגמרא מס' נדה נ"ז ע"ב אמרינן בפירוש הרגשת עד הוי א"כ מוכח דחיישינן שמא באותה רגע שהכניסה העד נפתח מקורה להרגיש וטעתה שהיא הרגשת עד התם שאני דשם כיון שבמו אי יצא מגופה כדאמרינן שם משוך וודאי מגופה אתא וא"כ איתרע לה חזקת גופה שפיר יש לחוש שמא הרגישה וטעתה שהיא הרגשת עד משא"כ הכא בעד שאינו בדוק שאפשר שלא יצא שום דבר מגופה והיא בחזקתה עומדת וא"כ למה נחוש שממש באותו רגע שהכניסה העד נפתח מקורה כיון שעדיין לא איתרע חזקת טהרתה בשום דבר, אמנם י"ל כיון דלדעת התוספ' שם נ"ח ע"א ד״ה מודה שמואל ס"ל דמדרבנן טמאה אפילו ידענו בבירור שלא הרגישה וא"כ כיון שהכניסה העד (אע"ג שאינו בדוק) לאותו מקום חיישינן שמא משם בא הדם ומשו"ה לא תלינן רק במאכולת זמנינו וכל זהו משום חומרא בעלמא ובאמת חולק עליו בשו"ת אבני צדק ליו"ד סימן פ"ב (כמה שהביא מע"כ נ"י ג"כ במכתבו) עכ"פ יש סברא להקל בעד שאינו בדוק כיון דחזקת גופה לא איתרע כלל, יותר מהרגש זיבת דבר לח דאיתרע עכ"פ חזקת גופה במקצת כיון שיצא עכ"פ איזה דבר מגופה אע"ג דע"י זיבת דבר לח לא אבדה עדיין חזקת טהרתה כמ"ש החתס"ו בעצמו שם סימן ק"נ מ"מ חזקות גופה איתרע קצת יותר מבעד שאינו בדוק כיון דמ"מ יצא איזה דבר מגופה, ודוק:

ב') והנה החתס"ו שם סימן קס"ז יצא עוד לדון בדבר חדש שאם הרגישה ומצאה מראה טהורה דבמראה טהורה אינה טמאה משום הרגשה גרידא כמבואר בסימן קפ"ח סעיף א' (ועיין בחתס"ו שם סימן קס"ח) מ"מ אם מצאה גם מראה טמאה כה"ג אפילו טפת דם כחרדל ג"כ טמא כיון דהרגשה הוי סברא דאורייתא ואפילו בעד שאינו בדוק ג"כ מטמא כה"ג היכא שמצאה על העד מראה טהורה אחר ההרגשה ומראה טמאה אפילו פחות מכגריס ג"כ טמאה, ועיין באמרי א"ש ליו"ד סימן ס"ב מ״ש דלא תקשה עליו מדברי הש"ך ס"ק כ"ד דהחחס"ו מיירי בהרגשה ממש וכן כתב החוו"ד סוף סימן ק"צ דאפילו בעלת חטטין אינה יכולה לתלות במראות טהורות כל שהרגישה שיצא דם ממקורה אע"ג שנמצאו מראות טהורות ג"כ והיינו משום שכיון שנמצא שם גם מראה טמא אמרינן דהוא כתם אחד, וא"כ בעד שאינו בדוק לא נוכל לתלות שאולי היה המראה הטמא מקודם על העד דכיון שהרגישה שנפתח מקורה אמרינן רוב פתיחת המקור היא למראות הטמאות והטו"ז בסוף סימן ק"צ הסכים ג"כ בזה לשו"ת הרמ"א שהביא שם דכל שהיא ניכר שהיא כתם אחד טמאה אפילו מראה האודם פחות מכגריס רק אם לא נפתח מקורה ממש רק הרגשת זיבת דבר לח כה"ג טהור אם אין המראה טמא יותר ממאכולת זמנינו, ומתוך כך נכנס מעכ"ת נ"י לבית הספק האיך יהיה הדין אם הכתם הטמא הוא בפני עצמו ולא תוך המראה הטהור שהרגישה מגופה אם ג"כ נחוש שהיא כתם אחד וכמו שהמראה הטהור יצאה מגופה אמרינן דמראה הטמא היא ג"כ מגופה וא"כ טמאה אפילו בפחות מכגריס או דנימא כיון שהיא בפני עצמו והכתם נמצא על החלוק שהוא גרע יותר אפילו מעד שאינו בדוק כמ"ש החתס"ו שם סוף סימן ק"נ א"כ שפיר נוכל לתלות המראה הטמא שהיה על העד שאינו בדוק מעיקרא ולא תהיה טמאה יותר רק כמו בעד שאינו בדוק דתלינן עד כגריס, כך היא ספקו של מעכ"ת נ"י, והנה מסברא בעלמא וודאי י"ל כיון דבעד שאינו בדוק דתלינן עד כגריס הטעם משום חזקת טהרתה של האשה וא"כ אפילו בהרגישה זיבת דבר לח כיון שמ"מ לא אבדה חזקת טהרתה במה שמצאה מראה טהורה אפילו ע"י הרגשה כמ"ש החתס״ו שם סימן ק"נ בפירוש דאפילו אי הרגשת זיבת דבר לח ג"כ מקרי הרגשה מ"מ לא אבדה משו"ה חזקת טהרתה דמשו"ה ס"ל לתלות המראה הטמא ג"כ במאכולת זמנינו עכ"פ, רק בנפתח פי המקור ממש כיון דאם לא היה נמצא שום מראה היתה טמאה לדעת התה"ד שהביא בש"ע ריש סימן ק"צ שפיר אמרינן דאפילו מצאה מראה טהורה מ"מ אבדה חזקת טהרתה ומשו"ה אם נמצא מראה טמא ג"כ אפילו כחרדל טמאה דהוי כאילו היה ברור לנו שגם אותו מראה הטמא יצאה מגופה משא"כ בזיבת דבר לח שמעולם לא יצאה מחזקת טהרה כיון דאפילו נחשב ג"כ לפתיחת פי המקור מ"מ הרי תיכף קול ושוברו עמו כלומר שכבר רגילה בכך ויודעת שהדבר לח שזב ממנה היא מראה טהור וא"כ אפילו נמצא שם מראה טמא ג"כ מ"מ נוכל לתלות במאכולת זמנינו עכ"פ כמו בעד שאינו בדוק דעלמא דתלינן עכ"פ במאכולת זמנינו אפילו לדעת החתס״ו שם סימן ק"ל, ודוק:

נ') ויש להסביר יותר דבשלמא נפתח פי המקור ממש דרוב פתיחת פי המקור הם למראות טומאות כמ"ש החוו"ד שוף סימן ק"צ משו"ה איתרע לה תיכף חזקת טהרתה לגמרי ואמרינן דאע"ג דאם לא היה נמצא רק מראה טהורה היתה טהורה מ"מ כיון שעכשיו נמצא גם מראה טמא אמרינן דאשה זו לא יצאה מהרוב כיון שלפנינו מראה טמא ג"כ ואמרינן דגם מראה טמא זו היא מן המקור כדרך רוב הנשים ומשו"ה טמאה אפילו בפחות מכגריס, משא"כ באשה שמרגשת זיבת דבר לח ושלא בשעת ווסתה ועפ״י הרוב אינה יוצא ממנה רק מראה לבן א"כ לא אבדה חזקת טהרתה כלל א"כ שפיר אפילו מצאה טמאה ג"כ אמרינן דכל שאינו יותר ממאכולת זמנינו תלינן אותו מראה בעד שאינו בדוק דעד שיעור הזה שכיח למצא על עד שאינו בדוק (ומכ"ש בחלוקה) וא"כ נשארה בחזקת טהרתה כיון שמעולם לא אבדה חזקת טהרה שלה, וראיה ברורה לדברינו דכל שאנו יכולין לאוקמא בחזקת טהרה מוקמינן אותה בחזקת טהרה, דהנה החיו"ד ריש סימן ק"צ הקשה אמאי מטהר שמואל ריש פרק הרואה כתם בבדקה קרקע עולם וישבה עליו ומצאה דם משום שהיא שלא בהרגשה והא בריש מס' נדה ג' ע"א אמרינן להלל דמטמאה למפרע דחיישינן שמא כבר הרגישה וכסבורה הרגשת מי רגלים היא וא"כ ה"נ נחוש שמא הרגישה כבר ג"כ רק שסבורה שהרגשת מי רגלים, ותירץ דבשלמא במס' נדה ג' ע"א דשם מיירי שעכשיו וודאי הרגישה וא"כ עכשיו היא טמאה בוודאי חיישינן על למפרע ג"כ שמא גם מעיקרא הרגישה משא"כ הכא בדשמואל דמשום שלא הרגישה נוכל לומר שעכשיו היא ג"כ עדיין טהורה לא חיישינן על הרגשה למפרע, עי"ש ס"ק א', ודוק, וא"כ ה"נ בהרגשת זיבת דבר לח דעדיין היא בחזקת טהרה ממש שפיר נוכל לתלות המראה טמא בעד שאינו בדוק במאכולת זמנינו כיון ששכיח כשיעור הזה בעד שאינו בדוק (רק כל שהיא יותר ממאכולת זמנינו דלא שכיח שהיה כן מעיקרא על העד שאינו בדוק אז מוכח בוודאי שהיא ג"כ מגופה וטמאה) משא"כ היכא שנפתח מקורה ממש דאז אם לא היתה בודקת עצמה כלל היתה טמאה תיכף משום דרוב פתיחת המקור להוציא דם טמא ואבדה תיכף חזקת טהרתה כה"ג שפיר ס"ל דכל שנמצאה מראה טמא אפילו כחרדל לא תלינן אפילו בעד שאינו בדוק דאשה זו מכיון שנפתח מקורה בחזקת טומאה עומדת משום דרוב פתיחת המקור היא לדמים טמאים ומשו"ה טמאה אפילו בקצת מראה טמא, וא"כ העולה מדברינו היא כך, דבזיבת דבר לח ומצאה על העד שאינו בדוק מראת טמא ג"כ טהורה אם אינו יותר ממאכולת זמנינו, אמנם בפתיחת פי המקור ממש אז כל שנמצא אפילו קצת מראה טמא אפילו פחות ממאכולת זמנינו ג"כ טמא זאת תורת העולה קדש הוא מדברי מרן החתס"ו ז"ל, ועלה בידינו להסביר עפ״י הסברא בס"ד, ועיין היטב במהר"ם שיק סימן קפ"ו, ודוק:

ד') אמנם מ"ש החתס"ו סימן ק"נ אפילו בעד שאינו בדוק בלא הרגשת שום דבר אפילו זיבת דבר לא ג"כ להחמיר שלא תוכל לתלות רק כמאכולת זמנינו היא וודאי חומרא גדולה דכיון שלא הרגישה שום דבר וליכא רק חששא בעלמא שמא סברה שהיא הרגשת עד וזהו חשש רחוק כה"ג לומר שבאותו רגע ממש שהכניסה העד נפתח מקורה, כמ"ש לעיל בשם הסדרי טהרה, א"כ אמאי לא נוקמא אותה בחזקת טהרה כמו בכל כתמים דתלינן עד כגריס שהשיעור היא כמו שהביא בשו"ת מעיל צדקה עיין חתס"ו סימן קפ"ב, וצ"ל רק כמ"ש לעיל דכיון דמדרבנן טמאה אפילו בידעינן בבירור שלא הרגישה לפי דברי התוספ' מס' נדה נ"ח ע"א ד"ה מודה שמואל ולא כמ"ש רש"י שם דהחשש היא דלמא ארגשה ולאו אדעתא משו"ה כל שבדקה עצמה אפילו בעד שאינו בדוק כיון דביותר ממאכולת זמנינו לא שכיח לומר שהיה מקודם על העד שאינו בדוק משו"ה מחמרינן לטמא כל שהיא ביותר ממאכולת זמנינו אמרינן שמא היא מגופה, ויהיה איך שיהיה מי ירום ראש להקל נגד דעת החתס"ו, והנה לדעת החתס"ו הן בעד שאינו בדוק, הן בהרגשת זיבת דבר לח ומצאה מראה טמא ג"כ עד מאכולת זמנינו תלינן ולא יותר, ובפתיחת פי המקור ממש דאז אברה חזקת טהרה כל שנמצא מראה טמא אפילו רק כחרדל דהיא פחות אפילו ממאכולת זמנינו ג"כ טמאה כמ"ש בסימן קס"ז עי"ש, וא"ש עפ"י הסברא שכתבתי בס"ד, אמנם י"ל דעד כאן מחמרינן בהרגשת זיבת דבר לח אפילו לטמא במראה טמא יותר ממאכולת זמנינו היינו דווקא כשהרגישה עכ"פ בפרוזדור שבפנים משא"כ כשלא הרגישה הזיבת דבר לח רק בפרוזדור מבחוץ כה"ג לא מקרי הרגשה כלל ואם מצפה אח"כ בלא בדיקה על חלוקה מראה טמא כל שהיא פחות מכגריס שהיא השיעור המובא בשו"ת מעיל צדקה (ועיין בספר תורת השלמים להגאון בעל מנחת יעקב סימן ק"צ ס"ק ז', ובפתחי תשובה שם ס"ק י') שפיר תלינן וטהורה רק אם בדקה אח"כ באותו מקום פשיטא שלא תלינן יותר ממאכולת זמנינו כיון דאנן קייל"ן כחומרת החחס"ו סימן ק"ב רק בהרגשת זיבת דבר לח גרידא אם הרגישה רק מחוץ לפרוזדור ומצאה מראה טמא ג"כ זהו לא מקרי הרגשה ושפיר תלינן עד כגריס אפילו היא יותר ממאכולת זמנינו, (ואיזה מקרי מפרוזדור ולחוץ עיין בנו"ב מהדו"ת לאה"ע סימן כ"ג בד"ה ואמנם, ודוק היטב) וכן כתב גם בשו"ת מהר"ם שיק סימן קפ"ו דכל שהיא מפרוזדור ולחוץ לא מקרי הרגשה כלל ושפיר טהורה עד כגריס לפי השיעור המובא במעיל צדקה עי"ש, והסברא היא דשפיר מוקמינן אותה בחזקת טהרה וא"כ עכ"פ בהרגישה זיבת דבר לח באופן דהוי הרגשה ובדקה עצמה בחלוקה ונמצא מראה טמא בתוך המראה הטהור או אפילו לא בדקה עצמה רק שנמצא על חלוקה מראה טמא עם מראה טהור כל שנראה שהיא כתם אחד אמרינן כמו דמראה הטהור היא מגופה גם המראה הטמא מגופה ואינו טהורה רק אם אינו יותר ממאכולת זמנינו שאפשר שמעיקרא היה על חלוקה כיון שדרך להמצא כך ומוקמינן לה בחזקת טהרה דכל שאפשר לומר שמראה הטמא היה מעיקרא על העד שאינו בדוק או על החלוק לא איתרע חזקת טהרתה כלל והוי כאילו לא נמצא רק מראה טהור דטהורה היא אע"ג שהרגישה ודוק היטב כי הדברים ברורים בס״ד, אמנם בסתם כתם הנמצא אע"ג שהיא יותר ממאכולת זמנינו כל שאינו יותר מכגריס דהיינו שיעור מאכולת שהיה בימי חכמי הש"ס אע"ג דמאכולת כזה לא שכיח בזמנינו מ"מ כיון דבנמצא ליכא שום חשש הרגשה רק דחז"ל גזרו על כתמים. שפיר גם עכשיו תלינן בכשיעור הזה דכל שהיא פחות משיעור גריס שהיה בזמניתם לא היה בכלל גזירת כתמים וטהורה היא, כמ"ש החתס״ו בסימן ק"נ ובסימן קע"ב, ודוק:

ה') ומעתה נשאר לנו לבאר עוד מה שנסתפק מעכ"ת נ"י אם המראה הטמא לא נמצא סמוך עם הליחה לבנה דהיינו המראה הטהור אם אמרינן דכיון שאינו סמוך ממש עם המראה הטהור א"כ אינו מוכח דזהו ג"כ בא מגופה דאילו היה כתם אחד עם המראה הטהור היה צריך להיות בסמוך לו וא"כ דיינינן ליה ככתם בעני עצמו וממילא השיעור היא כגריס ומאכולת שבזמן חכמי הש"ס או דנימא דכיון שמ"מ איתרע חזקתה ע"י זיבת דבר לח שהיא וודאי מגופה אמרינן דגם הכתם הנמצא ברחוק משם היא מגופה וא"כ אינה טהורה רק אם אינו יותר ממאכולת זמנינו, ואבאר ואומר בס"ד, הנה אם היינו מחזיקין לדבר ברור שכמו שהמראה הטהור היא מגופה המראה הטמאה ג"כ מגופה א"כ היה צריך לטמא אפילו היא פחות ממאכולת זמנינו דכל שהיא וודאי מגופה אין חילוק המעט היא אם רב ואפילו כחרדל טמא, כמ"ש החתס״ו בסימן קס"ז היכא שהיה פתיחת המקור ממש, וע"כ הא דמטהרינן בהרגשת זיבת דבר לח אם היא רק כמאכולת זמנינו היינו כמ"ש דכיון דהיא בחזקת טהרה לעולם א"כ כל שאינו יותר ממאכולת זמנינו אמרינן דהמראה הטמא אינה מגופה כלל רק על העד היה נמצא מעיקרא עכ"פ אין זה ברור שהיא כתם אחד והוא משום דמוקמינן לה בחזקת טהרה רק מספיקא חיישינן שמא היא כתם אחד ומשו"ה כל שאינו יותר ממאכולת זמנינו אמרינן דהוא כתם אחר שהיה על העד מעיקרא וא״כ הה"ד בנמצא רחוק מהליחה לאנה דאיכא רגלים לדבר שהיא כתם אחר שאילו היה כתם אחד מי הפרידם זה מזה וכחדא איבעיא להו לאשכחונהי ועכ"פ רגלים לדבר ליכא שהוא כתם אחד כל שאינו בסמוך ממש וא"כ שפיר נדין אותו כסתם כתם ותולין כמו שאר כתמים רק בנפתח פי המקור ממש דאז היא בחזקת טמאה (אע"ג דהנו"ב מהד"ת סימן קי"ח כתב שהוא רק ספק מ"מ אנו קייל"ן דהוי בחזקת טמאה) וכה"ג אין לתלות להקל וחיישינן שפיר שמא היא כתם אחר:

ומ"מ שלא יהיו דברינו כסברא בעלמא אמרתי להביא ראיה דבכל דבר שאנו מסופקים מאין מקום מוצאו ומאיזה מקום בא לכאן דאזלינן בתר דרך הנחתו דהנה במס' ב"מ כ"ו ע"א אמרינן גבי מצא בגל ובכותל בדבר שאינו ניכר אם היא משל בעה"ב או משל אנשי רה"ר כגון באדרא ונסכא דאמרינן דמחצי ולחוץ של המוצא ולא של בעה"ב אע"ג דהבעה"ב הוי מוחזק טפי מהמוצא, ועיין בסמ"ע חו"מ סימן ר"ס ס"ק ב' ובש"ך שם ס"ק ו' וע"כ משום דכיון דהבעה"ב ג"כ לא מקרי מוחזק ממש משויה אזלינן בתר כדרך הנחתו מאיזה מקום יותר מסתבר שבא לשם וא"כ ה"נ כיון שהכתם אם היה בא ממקום אחד עם המראה הטהור, היה צריך להיות בסמוך לו ממש וא"כ כיון שהוא רחוק משם כל שאינו מוכח שהיא כתם אחד אמרינן דהוא כתם אחר וממילא יש לו הדין ככל הכתמים הנמצאים ויש לתלות לקולא בכה"ג כיון דאשה בחזקת טהרה עומדת דע"י זיבת דבר לח שאשה זו רגילה למצא תמיד רק מראות טהורות לא אבדה חזקת טהרתה כלל ולא דמי כלל לנפתח פי המקור ממש כמ"ש עפ"י דברי קדשו של החתס"ו, רק מ"מ אם אשה זו דרכה לראות תמיד ע"י הרגשת זיבת דבר לח מראות טהורות ומראות טמאים יחדיו א"כ מוכח שאשה זו היא מן הרוב שרואה דמים טמאים אז בוודאי כה"ג אפילו נמצא קצת רחוק המראה הטמא ממראה הטהורה אמרינן דבאו ממקום אחר כיון דעפ"י הרוב נמצאו בה מראות טמאות יחדיו עם מראות טהורות א"כ לעולם לא יצאה אשה זו מרוב נשים דרואות דם טמא ולא מהני חזקת טהרה שלה וחיישינן אפילו נמצא לפעמים רחוק מהליחה לבנה רק בסתם הרגש זיבת דבר לח בלא מראות טמאות רק נמצא ברחוק מקום מראה טמאה ג"כ דאשה זו אינה מוחזקת כלל לראות מראות טהורות וטמאות יחדיו כה"ג אם לא נמצא המראה הטמא רק ברחוק מקום מהליחה לבנה אמרינן דהיא מסתמא כתם אחר ושפיר תלינן כמו בכל כתמים ואם אינו כגריס דהיינו מאכולת שבזמן חכמי הש"ס היא טהורה כיון דיש לה חזקת טהרה רק אם תמצא כך בימי לבונה ובפרט בג' ימים הראשונים וודאי לא נוכל לתלות להקל, [ועיין בספרי שו"ת פרי השדה סי' כ' ועוד הארכתי שם בדיני כתמים בסימן צ"ה], אמנם הא וודאי פשיטא שאם הכתם של מראה טמא שמצאה על חלוקה היא ע"י שבדקה בו פשיטא דאינו טהור רק אם אינו יותר ממאכולת זמנינו דכל שבא ע"י בדיקה כבר נהגו לפסוק כהחתס"ו דאפילו בלא הרגשת שום זיבת דבר לח ג"כ אינו תולה רק עד מאכולת זמנינו וכמ"ש גם בשו"ת מהר״ם שיק שם, ודברינו היא רק אם נמצא סתם על חלוקה ואינו סמוך ממש עם המראה הטהורה דכה"ג לא חיישינן שהיא כתם אחד ויש לו דין ככל כתמים דעלמא דאפילו עד כגריס שבזמן חכמי הש"ס ג"כ טהורה דכיון דלא אבדה חזקת טהרתה כמ"ש החתס"ו ג"כ אזלינן שפיר בתר מקום מציאתו ואמרינן דהיא כתם אחר ועד כגריס דהיינו מאכולת שבזמן חכמי הש"ס היא טהורה כיון דיש לה חזקת טהרה כנ"ל ברור בס"ד, ונדון דידן דמי להא דשו"ת בית שלמה ח"ב סימן ט"ז דהתם היתה מסופקת אולי בדקה שם במקום שמצאה המראה ומא דכה"ג הוא חמור טפי לדעת החתס״ו, וזהו פשוט בס"ד:

והננ' דו"ש באהבה רבה והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאר אור ליום ג' לסדר ככל אשר אני מראה אותך ב' אדר ראשון תרס"ח לפ"ק.

אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה