פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן סה
שמואל בקראו שעו כבו' אהו' ידנ"פ הרב המאוה"ג חריף ובקי נפלא חיציו שנונים ידיו רב לו בהלכה וסברא וכו' כש"ת מו"ה שמואל ג"ל נ"י אבד"ק שעבעש יע"א:
יקרתו הגיעני ואם אמנם כי בימים הללו הנני מוטרד מאוד בכל זאת לאשר שואל בדבר הלכה למעשה לא אמנע להשיבו, ומד' אשאלה עזר לבל אכשל ח"ו בדבר הלכה, ע"ד השאלה שישראל אחד היה לו שני רחילות מבכרת ומכרם בערלות, אחת בקניין כסף דהיינו שנתנה לו אנגאבע, וילדו שני זכרים, וכאשר נודע למעכ"ה נ"י שלא היה רק קנין כסף לבד אמר לו שעדיין לא נפקע מהם קדושת בכור לאשר צריך קנין כסף ומשיכה, כמבואר בפירוש בש"ע יו"ד סימן ש"כ סעיף ו', ועכ"פ הוי ספק בכור בקנין כסף לבד, ואח"כ בא נכרי אחד שדרכו לקנות כבשים אל הישראל הנ"ל, ורצה לקנות גם אלו שני כבשים הבכורים, ואמר לו הישראל שאלו השנים אין יכול למכור לו שהם בכורים, והשיב לו הגוי הסוחר איך ווייס שאן, והישראל הלך להתפלל והגוי הלך מעצמו וחתך מאלו שני בכורים כל הארבע אזנים, ומעתה מסופק מע"כ נ"י אם הוי זה בכלל כוון להתירו דלא מהני המום להתירו כמבואר בסימן שי"ג שם סעיף ב' דבכוון להתירו לא מהני מה שהעכו"ם עשה מום או דנימא שכיון שעשה שלא מדעת ישראל לא הוי בכלל כוון להתירו ואפילו אם הוי ספק אם כוון להתירו ג"כ אזלינן לקולא כמ"ש הרמ"א שם, והאריך קצת, ורוצה לשמע דעתי בזה:
ונלע"ד דלא מיבעיא לדעת הש"כ שם ס"ק ה' שכתב לחלק בין מעשה דקסדור להך דסעיף ג' דאסור במה שהמשרתת עשתה בו מום משום דהמשרתת וודאי רק לטובת בעה"ב ישראל היתה כוונתה והוי כמו לדעת א"כ הכא בנ"ד כיון שהגוי לא לטובת ישראל כוון ולכל היותר כוון לטובתו שיהיה רשאי למכור לו שכך היה סבור העכו"ם שאם יהיה בהם מום שיהיה רשאי למכור לו מה שאין האמת כן) א"כ לא מקרי לדעת רק אם אפילו לדעת הטו"ז שם ס"ק ב' שמחלק בין מום שהעכו"ם היה יכול לידע אם הוי מום או לא היה יכול לידע ג"ב מותר בנ"ד דכיון שחתך כל השני חזנים ע"כ לא ידע דבחתיכת אזן אחד הוי ג"כ מום דאי הוי ידע דחתיכת אזן אחד הוי מום למה חתך גם האזן השני וע"כ דלא ידע שאזן אחד הוי מום וכיון שלא ידע שבאזן אחד הוי מום א"כ תיכף בחתיכת האזן הראשון כבר הותר דכל שהעכו"ם אינו יודע שהוא מום הרי מקרי לא כוון להתירו וא"כ אפילו נימא דבחתיכת האוזן השני' וודאי ידע שהוא מום והוי כוון להתירו ולא מהני, מ"מ כבר הותר בחתיכת האזן הראשון שלא ידע, וא"כ כבר הותר בחתיכת האזן הראשון ונפקע קדושתו, והגם דבוודאי בכור לא הייתי סומך על הך סברא להתיר דהא אפשר דהכל חשוב כחד מעשה ובכל המעשה עכ"פ כוון להתירו [ועיין מהר"ם שיק ליו"ד סימן שכ"ה], מ"מ כיון שהיא רק ספק בכור כיון שהיה קנין כסף ואע"ג שהערלית לא נתנה כל הכסף רק אנגאבע מ"מ גבי בכור מועיל מקצת כסף ג"כ כיון שעכ"פ יד נכרי באמצע (וכן כתב בספר שדי חמד במערכת בכור סימן נ' אות כ"א עי"ש), וא"כ כיון דבלאו"ה לא הוי רק ספק בכור והגם שגם בספק בכור אין להתיר לעשות מום אפילו ע"י עכו"ם כמ"ש החתס"ו ליו"ד סימן ש"ו, מ"מ הכא שהנכרי עשה מעצמו וגם ישראל לא התחיל עמו לדבר אודות הבכורים רק הנכרי מעצמו, ועיין בספר שערי דעה ליו"ד סימן שי"ג שכתב ג"כ דאם הנכרי שואל מעצמו בלא אמירת ישראל עדיף מאם הישראל התחיל לדבר עמו דאם הישראל מתחיל לדבר עמו נראה טפי כאילו צוה לו לעשות מום יש לצרף ג"כ אף סברא שהנכרי עכ"פ לא ידע בחתיכת האוזן הראשון שיהיה מותר וא"כ מקרי לא כוון להתירו מחתיכת אזן הראשון ויש לסמוך ע"ז בספק בכור וגם על הש"כ שמחלק בין עכו"ם דעלמא לעכו"ם מסיח ודוק היטב. ולא אמרינן דבחתיכת אזן השני כוון רק לצערו דא"כ גם בחתיכת אזן הראשון נימא הני דלא כיון רק לצערו ולא כוון להתיר וא"כ מותר ממילא:
ב') עוד נ"ל דבר חדש בזה דאם מה שהישראל מכר רק בקנין כסף היה משום שלא ידע שצריך משיכה ג"כ עכ"פ כוונתו היה לעשות כתקנת חכמים שבזמן הזה מצוה למכור מבכרת להפקיע מקדושת בכור וגמר ומקנה בכסף לחודא ג"כ, ופקחתי עיני ומצאתי בחידושי הגאון רע"א ביו"ד סימן ש״כ שכתב וז"ל:
בפרישה כתב וז"ל:
יש להסתפק שרוב שמוכרים בכור אינם מוכרים רק במעות ואין מדקדקים להקנות המקום אם י"ל בזה אדעתא דרבנן מקנה ולענ"ד יש להביא ראיה מההוא דלעיל סימן רצ"ד סעיף ט"ו עכ"ל, ושם כתב וז"ל: ויש לחלק דהתם (כלומר גבי בכור) מצוה למכור עכ"ל, הרי דכל שמצוה למכור אמרינן דגמר ומקנה, ומקור הסברא הוא בתוספ' מס' בכורות ח"י ע"ב ד"ה אקנוי קא מקנה בתירוץ הראשון עי"ש, והבאתיו ג"כ בחידושי בסוגיא דאגב אות כ"ג [הנדפס בסוף ספרי שו"ת פרי השדה ח"א] עי"ש, והובא ג"כ בספר שדי חמד מערכת בכור סימן ג' אות ל"ו עי"ש, וא"כ י"ל דוודאי מי שיודע שלכתחלא צריך כסף ומשיכה והוא לא מכר רק בקנין אחד לא שייך לומר גמר ומקנה משא"כ אם לא ידע שצריך כסף ומשיכה והקנה רק בכסף לחודא וסמך ע"ז שהוא קנין המועיל ובפרט כיון דמהני בדיניהם ג"כ ובאמת יש שיטות הפוסקים דכל דמהני בדיניהם ג"כ, הוי קנין דאורייתא, שפיר אמרינן דגמר ומקנה כיון שמצוה למכור, וא"כ בנ"ד שיש לנו כל הני התירים ג"כ דהיינו שהעכו"ם שעשה המום לא עשה ע"י אמירת ישראל וגם אינו משרה של ישראל וגם שמוכח מילתא שלא ידע שמותר ע"י חתיכת אזן אחד ג"כ, וממילא הוי חתיכת אזן הראשון שניתר תיכף בחתיכת הראשון שלא לדעת כיון שלא ידע שניתר עי"ז בכל אלו הצדדים נוכל לומר דהוי עכ"פ רק ספק אם כוון להתירו כה"ג יש לסמוך על כל הני לידים שכבר נפקע קדושת הבכורה, וא"צ שוב מום אחר, וצריך להתירו ע"י ב"ד של ג' כמבואר בסימן ש"ט סעיף ב' עי"ש:
ג') ומה ששאל אם יכול למכור הבכור לעכו"ם אחר השחיטה קודם הבדיקת הריאה כמ"ש החתס"ו סימן ש"ג ליו"ד, ראיתי בספר שדי חמד מערכת בכור סימן א' אות א' שתביא הרבה גדולי אחרונים שאסרו למכור לעכו"ם, ועיין בש"ך סימן ש"ו ס"ק ז', ועי"ש בשדי חמד דדווקא האחורים שאין אנו רגילין לנקר מותר למכור לעכו"ם. והגם שראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"א סוף סימן כ"ה שהתיר בספק בכור למכור לעכו"ם קודם שחיטה עי"ש, מ"מ התם מיירי בגוונא שאין לכהן חלק בו שהספק היא אם היה בכור כלל, משא"כ הכא שהוא בכור והספק היא רק ע"י כסף דאמרינן דגמר והקנה מ"מ כיון שמ"מ לא היה ניתר רק ע"י מום שנעשה בו א"כ החזקנו אותו לבכור ויותר טוב ליתנו לכהן שהרי עיקר המכירה לא היה שיפקיענו מן הכהן רק שלא יצטרך להמתין עד שיפול בו מום שלא יבאו קדשים לידי בזיון כיון שהכהן אין מחוייב לקבלו בזמה"ז כמבואר סימן ש"ו סעיף ד' ברמ"א שם, וא"כ כיון שכבר נפל בו מום אע"ג שמן הדין אין מחוייב ליתנו לכהן כיון דהוי רק ספק בכור מ"מ צריך לנהוג בו קדושה, ועדיף טפי שישחטנו, ואם ימצא טריפה יקבור אותו, כמבואר בש"ע סימן ש"ז סעיף ב' [ועיי' לעיל סימן מ"ד אות ג'] ואם יהיה כשר יוכל אפילו הישראל לאכלו כיון שאין מחוייב ליתנו לכהן והישראל יוכל למכרו לישראל אחר ג"כ, רק שלא ימכרנו במקולין, כמבואר בש"ע סימן ש"ו סעיף ו', והאחורים והחלב ימכרנו לעכו"ם. וכן ראיתי נוהגין בכל הבכורות שניתרין ע"י מום שאין מוכרין לעכו"ם רק החלב והאחורים אם הוא כשר, ולא כהרמ"א סימן ש"ז סעיף ב', ומ"ש בשו"ת שו"מ הנ"ל להתיר בספק בכור למכור לעכו"ם, אין ראיה משם, דשם היה קצת הוכחה שלישראל נולד נקבה ולעכו"ם נולד זכר והחליף העכו"ם שלו בשל ישראל דלא התחיל שום צר קדושת בכורה. אבל בנ"ד שהספק היא משום שלא היה רק קנין כסף עכ"פ יש כאן צד קדושת בכור א"כ אין לנהוג בו מנהג בזיון, וצריך לנהוג בו קדושת בכור בעל מום. רק שא"צ ליתנו לכהן משום דהוי ספק ויוכל לומר לכהן אייתי ראיה, כנ"ל בזה בס״ד:
ד') וע"ד השאלה השניה בצורבא מרבנן שצריך לבשל בשר להאכיל להגוים השותים אצלו מיני משקאות והרבה פעמים לא נמצא בשר כשר ומוכרח לבשל להם בשר טריפה, עיניו שפיר חזו בשו״ת כתב סופר ליו"ד סימן ע"ד, ובשו"ת דברי חיים ח"ב לאו"ח סימן כ"ז, שמתיר ע"י שימכור הכל לשפחה גויה המשרתת והישראל לא יתעסק בזה כלל רק שרשאי להלוות לה מעות שתקנה בשר טריפה רק שמעכ"ה נ"י פקפק בזה ההיתר ג"כ משום דמ"מ איכא חשש שמא יאכל ממנו כיון שמבשלים בביתו, והיטב אשר דבר בזה דאיכא היכרא שאין מתעסק בו כלל ולא יבא לאכול ממנו. ונ"ל דמ"מ להתיר שיבשלו תמיד בשר טריפה וודאי איכא חשש דלמא אתי למיכל מיניה רק אם אין מבשלים טריפות רק כשאין בנמצא בשר כשר על מה שאינו בקביעות לא חיישינן דלמא את למיכל, ויש לי להביא ראיה לזה מדברי הש"כ ביו"ד סימן פ"ח ס"ק ב' שכתב דמותר להעלות על השלחן שאוכל בשר כשר, בשר נבלה, משום דמנבלה מבדל בדיל עי"ש, ולכאורא קשה א"כ אמאי אסור סחורה בדורים אסורים ולרוב פוסקים הטעם משום דלמא אתי למיכל, והא מאיסורים מבדל בדיל, וע"כ צ"ל דכוונת הש"ך דדווקא סחורה שהוא בקביעות חיישינן שמא יאכל אבל לפרקים לא חיישינן והוי כמו נזדמנו דמותר (ועי"ש בפלתי ובפרמ"ג, ודוק). ע"כ נ"ל דגם בנ"ד ינהוג עכ"פ כשיהיה בשר כשר שלא יבשל בשר טריפה ולא יחוש ע"ז מה שבשר כשר היא קצת ביוקר מבשר טריפה, רק כשלא יהיה בנמצא בשר כשר דאז הוי דומה קצת לנזדמנו יקנה בשר טריפה ע"י שפחת עכו"ם וכה"ג היתר ברור לכ"ע בלי שום חשש, וראיתי בשו"ת רמ"צ ליו"ד סימן כ"ב בסוף התשובה שמתיר לעשות בורית מחזיר ג"כ ע"י עכו"ם מ"מ כתב רק משום הנח לישראל מוטב שיהיו שוגגין, והנה לאשר השאלה היא אודות תלמודי הרבני המופלג החריץ וכו' מו"ה יצחק ליכט נ״י ומכיר אני אותו שהוא ירא וחרד לדבר ד' בוודאי לא ירצה לסמוך עצמו על מה שלא התירו רק בדוחק גדול, אמנם כה"ג שלא יקח בשר טריפה רק כשלא יהיה בשר כשר ויקח הבשר טריפה ע"י שפחתו כמ"ש הגאון בדברי חיים ההיתר ברור לכ"ע כמ"ש להביא ראיה מדברי הש"כ סימן פ"ח ס״ק ב' דלפרקים אמרינן דמבדל בדיל מאיסורים, ובעיקר דין דאיסור סחורה בדברים אסורים כבר הארכתי בכמה מקומות בשו"ת שלי בס"ד, ובזה אין להאריך יותר כיון שההיתר ברור כה"ג שאינו קונה בשר טריפה רק כשלא יהיה בנמצא בשר כשר ויבטח בשם ד' כי הקב"ה ישלים לו זאת מה שהבשר כשר ביוקר יותר, ומד' ישא ברכה, ואון להתיר לבשל בשר טריפה רק כשלא יהיה בשר כשר, או שהקצב צריך הבשר כשר לישראלים. עכ"פ כיון שאין מבשל תמיד בשר טריפה, הו"ל לגבי הקינה רק כנזדמנו ומותר לכתחלא ג"כ, ועיין היטב בשו"ת כתב סופר סימן ע"ד בד"ה ונבא לדינו של הט״ז, ודוק היטב ((ועיי' שו"ת יד יצחק ח"ב סימן קי"ג)).
והנני הדו"ש באהבה רבה והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד מוצש"ק לסדר והנה עשו אותה כאשר צוה כ"ח אדר ראשון תרס"ח לפ"ק.
אליעזר דייטש.