אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי › סימן סד

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן סד

סימן סג

לכבוד הרבני המופלג החרוץ המפואר וכו' כש"ת מו"ה משה ציזנער נ"י בק"ק קשאנוב מדינת גאליציען יע"א.

מכתבו הגיעני ואנו עמוס הטרדות ואין דרכי להשיב בעניינים שאינם נחוצים, אולם למען לא אשוב פניו ריקם אכתוב לו בקיצור ע"ד השאלה באחד שלקח תפילין של חבירו שלא מדעתו דלכתחלא מותר ליקח כמ"ש הש"ע באו"ח סימן כ"ה מותר לברך על תפלין שאולין (ועי"ש בבאה"ט ס"ק ח"י דהה"ד שואל שלא מדעת מותר בתפלין, ועיין בש"ע סימן י"ד סעיף ד', ובמג"א שם ס"ק ח', דמשו"ה מותר משום דניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממוניה), ואח"כ בא בעל התפלין וכעס על שלקח תפלין שנו והוכרח להסירם ותיכף לקח תפלין אחרים, ונסתפק מע"כ נ"י אם צריך לברך פעם שנית על התפלין השנוים, דהנה הרמ"א או"ח סימן כ"ה סעיף י"ב כתב על מ"ש המחבר דאפילו אם הזיזם ממקומם אדעתא להחזירם מיד צריך לברך, וכתב שם הרמ"א וי"א שלא לברך. וכתב הבאה"ט ס"ק ט"ז וז"ל:

ודע הא דכתב רמ"א וי"א וכו' קאי כמי אהא אם מסירן לגמרי דאין חילוק בין אם הזיזם ממקומם או הסירם לגמרי ועי"ש במחה"ש ס"ק כ"ב (ובפרמ"ג שם באשל ס"ק כ"ב דאפילו לביהכנ"ס שאינו רחוק אין מברכים כדעת המג"א שם ס"ק כ"ב) ומסופק מע"כ בנ"ד כיון שהברכה שברך פעם ראשונה על התפלין היה שלא כדין שכיון שמקפיד בפירוש חזינן דלא ניחא ליה למעבד מצוה בממוניה והוי כמו תפלין גזולין וא"כ צריך לברך שנית. כך היא תוכן דעתו, ואען ואומר, שמ"ש. דכיון שמקפיד בעל התפלין הו"ל למפרע כמו גזולין זהו אינו, דאע"ג דקייל"ן דאם מקפיד בפירוש לא אמרינן ניחא ליה לאינס וכו' (ועיין בזה בספר שדי חמד בקונטרס הכללים בענין ניחא ליה לאינש מכלל ט' עד כלל י"ד שהאריך מאוד, והביא גם איזה קצת פוסקים דאפילו מקפיד בפירוש ג"כ אמרינן ניחא ליה לאינש וכו' עי"ש) מ"מ הא וודאי לכ"ע ס"ל דלמפרע לא הוי כמו גזל וא"כ לא הוי ברכתו לבטלה שהרי לקח התפלין בהיתר מכח חזקה דניחא ליה לאינש וכו' וא"כ נא היה ברכתו לבטלה והוי כמו בכל התורה שסומכין על הרוב דאפילו אם נמצא אח"כ שהיא מן המיעוט מ"מ לא עשה איסור למפרע, ועיין בחתס״ו ליו"ד סימן רמ"ה, ועיין בספרי תבואות השדה חלק רבעי בשו"ת שבגוף הספר סימן ב', והגע עצמך דהאיך יתירו חכמים ניטול תפלין של חבירו ולברך עליהם בש"ע או"ח סימן י"ד סעיף ד' וברמ"א שם ואח"כ יבא בעל התפלין ויקפיד ונמצא ברכתו לבטלה. אלא וודאי דכיון שבשעה שלקח התפלין היה רשאי לו לסמוך על החזקה דניחא ליה לאינש וכו', לא הוי ברכה לבטלה, וכה"ג מצינו בשו"ע חו"מ סימן שנ"ט דבדבר שאין מקפידים עליו מותר ליקח של חבירו שלא מדעתו ואע"ג דפשיטא דאם מקפיד בפירוש אסור מ"מ לא חיישינן שיעבור באיסור גזל למפרע כיון שלקח בהיתר, וא"כ מכ"ש הכח גבי מצוה אמרינן לדעת בעל התפלין שאע"ג שעתה מקפיד מ"מ עד השתא מחל ליה שלא יהיה ברכתו לבטלה וא"כ לכאורא היה סגיא ליה הברכה שברך בפעם ראשון גם על התפלין האחרים, ולא כמ"ש מעלתו נ"י:

אמנם מטעם אחר נ"ל דצריך לברך פעם אחרת על התפלין השניים דאע"ג שהרמ"א בסימן כ"ה חולק על המחבר וס"ל דאפילו אם הסירם לגמרי א"צ לברך כשחוזר ומניחם היינו אם מניח אותם תפלין עצמן משא"כ על תפלין אחרים וודאי צריך לברך פעם אחרת, ומצאתי ראיה לדברי ממ"ש הגאון התניא בש״ע שפו סימן ח' סעיף כ"ג וז"ל:

הפושט טליתו ובשעה שפשט דעתו לחזור וללבוש מיד א"צ לברך וכו' כיון שחוזר ולובש אותו הטלית בעצמו עכ"ל, הרי שס"ל בפירוש דלא מהני מה שהיה דעתו לחזור וללבוש רק באותו טלית עצמו שהרי נתן טעם כיון שחזר ולובש אותו הטלית בעצמו וא"כ הה"ד בתפלין דאם מניח תפלין אחרים הרמ"א ג"כ מודה דצריך לחזור ולברך ועדיף טפי להשוות הפוסקים דלא פליגי כ"כ כיון דהמחבר פסק דאפילו באותם תפלין עצמו צריך לברך מסתיין לומר דהרמ"א דחולק רק באותם תפלין אבל בתפלין אחרים מודה דצריך לברך כמ"ש הגאון התניא בפירוש בסימן ח' לענין טלית וא"כ הה"ד תפלין דמ"ש – ויש לי להביא ראי' לדברי התניא מכמה מקומות, האחד במג"א סימן תרל"ט ס״ק י"ז כתב מי שהולך באמצע סעודתו לסוכת חבירו מסיק שם דצריך לברך ואע"ג שנתן טעם משום דההליכה הוי הפסק עי"ש במחה"ש, דהא דצריך טעם משום דהליכה הוי הפסק היינו דווקא אם היה מעיקרא דעתו שיאכל גם בסוכת חבירי אז א"צ לברך רק משום דהליכה הוי הפסק, משאדכ אם לא היה דעתו בשעת ברכה על סכת חבירו צריך לברך בלאו"ה, וראיה לדבר שהוי במקום קרוב ס"ל להמג"א בסימן כ"ה ס"ק כ"ב דהליכה לא הוי הפסק ושם משמע דבכל גוונא צריך לברך על סכת חבירו אלא וודאי דכל שלא היה דעתו על סכת חבירו אינו נפטר בברכה שברך על סכתו, ודוק:

ועוד יש לי להב״א ראיה דהברכה שברך על תפלין אחת לא מהכי ליה על תפלין אחרים מש"ע או"ח סימן ר"ו סעיף ו' נטל בידו פרי לאכלו וברך עליו וכו' צריך לחזור ולברך, וכתב שם הרע"א וז״מ רק שלא היה בדעתי עליו לאכלו עי"ש, ועיי' בטו"ז ובמג"א ס"ק ח', הרי דכל שנח היה בדעתי בשעת הברכה על אותו דבר צריך לחזור ולברך. ועי"ש היטב במג"א ס"ק ז' ודוק, וכן מצינו בש"ע או"ח סימן ק"מ סעיף ג' לענין מי שקראוהו לעלות לתודה והראו לו מקום אחר שצריך אח״כ לברך שנית ואפילו לדעה הראשונה שם שא"צ לברך היינו משום דאמרינן דמסתמא דעתו על כל התורה כמה שמחלק שם המג"א ס״ק ד' לחלק בין פירות דסימן ר"ו ובין קריאת התורה עי"ש היטב במג"א, וא"כ הכא גבי תפלין דמסתמא בשעת הברכה כא היה דעתו על תפלין אחרים פשיטא שצריך לברך פעם שנית ובפרט דניחא לן טפי לומר הכי שלא יהיה כ"כ פלוגתא רחוקה בין המחבר דס״ל דאפילו באותם תפלין צריך לברך וסגיא לן לומר דהרמ"א אינו חולק על המחבר רק באותם תפלין אבל בתפלין אחרים גם הרמ"א מודה דצריך לחזור ולברך כמ"ש הש"ע בתניא, ומכל הני ראיות שהבאתי בס"ד כנ"ל פשוט. ודוק, [ועיין בספר פרח שושן סימן א' לענין קריאת התורה] ודוק:

ב') ואשר שאל דעתי אודות המצות אשר יש רוצים לשנות מכמו שהיה עד עכשיו שהיו עושים המצות בידים ורוצים לאפות על המאשין? הנה בספר שדי חמד מערכת חמץ סימן י"ג אות י"ב הביא להקת הנביאים אלו אוסרים וחנו מתירין וכל אחד נותן טעם לדבריו ומה מני יהלוך לקבוע הלכה למדינה אחרת במקום שיש בד"ל דיינים ומורים אשר להם דבר המשפט, ואין אני אומר בזה לא איסור ולא היתר, והרוצה לשנות עליו הראיה. [ועיי' לעיל סימן א' מ"ש להגאבד"ק איללאק יצ"ו, ובסי' מ"ש לסלאוואניען] וע"ד פלפולו כבר גליתי לו דעה שאין לי פנאי לזה:

והנני הדו"ש והנלע"ד כתבתי בחפזי פק"ק באניהאד אור ליום ד' כ״ד אדר ראשון תרס"ח לפ"ק אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה