פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן סג
רב ישועה וברכה לאהובי תלמודי הותיק המופלג בתו"י החרוץ חרד לדבר ד' כמו"ה וואלף וויללגר נ"י בישוב פלאווניטץ יע"א.
ע"ד השאלה במקוה שהמים נמשכו אליה דרך צינורות והצנורות יש שמונחים תחת הקרקע ומכוסים בעפר. ושמעת מפי שאני פקפקתי על זה שיש לחוש שמא יתחלחלו הקרסים ויהיה שם נקב ובכלי עץ נעשה בית קבול בנקב כל שהוא כדאיתא בפירוש מס' מקואות פ"ד משנה ג' החיטט בצנור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא, וכתבת לי שמורה אחד רצה להקל בזה, דע שהמורה שפיר ראה ברמ"א יו"ד סימן ר"א סעיף ל"ו שכתב בפירוש דלא מקרי כלי קבול אפילו אם היה בהם גומא הואיל ולא נעשה בכוונה, אמנם בשו"ת מהרי"ק סוף סימן נ״ו כתב בפירוש דבצנורות שמכוסים בקרקע הואיל דלא שליט בהו אוירא יש לחוש שיתהוה שם איזה גומא עי"ש, ובהג"ה מרדכי במס' קידושין יש שם שני דעות אם גומא שנעשה שלא לדעת עשוי לה בית קבול הואיל ואפשר דניחא ליה כדי שיפלו שם הצרורות ואע"ג דמסתמא לא ניחא ליה בהך בית קבול שלא יפסול המקוה מ"מ כבר האריך בזה החתס״ו ליו"ד סימן ר"א דכיון דאם לא היה פוסל המקוה היה ניחא ליה שפיר מקרי ניחא ליה, ובשו"ת אחת הארכתי מאוד בזה בס"ד, וא"כ אין להקל בזה, ועיין בש"ע סעיף כ"ו דכל הצנור נעשה כלי ע"י חקק כ"ש והכל נעשו שאובים לא רק אותם המים שעוברים על הגומא, ובחידושי להלכות מקואות לסוגיא דצינור אות ד' הארכתי בזה בס"ד, ע"כ אין תקנה אם ממשיכים ע"י צנורות רק או שיהיו הצנורות של מתכת דבהני לא שייך רקבון רק סמוך לירידת המים למקוה צריך שיבאו דרך צנור של אבן שלא יבא לתוך המקוה מדבר המקבל טומאה, ועיין בש"ע שם סעיף מ"ח או שהצנורות יהיו מונחים במדרון גדול והמים ילכו בשטף גדול ובמרוצה גדולה שלא יהיה שם עיכוב המים, עי"ש במהרי"ק, אמנם לאשר אי אפשר להשגיח ע"ז שהמים יבאו תמיד בשטף גדול ובמרוצה חזקה ע"כ טוב יותר או שיעשו צנורות של צעמענט, או של מתכות, ולחבר בראשם צנור קטן של אבן שלא יפלו למקוה ע"י דבר המקבל טומאה:
ב') וע"ד ענין השני מה שהערות הנני להעתיק לך מ"ש בזה לכבוד הרב הגאון מו"ה מרדכי פריעד נ"י (בעהמ"ח ספר ברוך מרדכי) אבד"ק מארטינסבערג יצ"ו, ותבין אח"כ הכל היטב, וז"ל:
עתה באתי להשיב לו על מה שפלפל בענין אם צריך זמן בגט שחרור, הנה התוספ' במס' גיטין י"ז ע"א ד"ה מפני מה תקנו זמן כתבו בשם ר"י דמשו"ה צריך זמן בגט שחרור דאי לא יהיה בו זמן פעמים שמוכר עברו ואח"כ יתן לו גט שחרור ויאמר העבד לרבו שני אייתי ראיה ששטר מכר שלך קודם דהעבד מוחזק בעצמו ויפסיד רבו שני שלא כדין עי"ש, הרי דרבותינו בעלי התוספ' גלו לנו הטעם דצריך זמן בגט שחרור, אמנם שלא יהיה ביהמ"ד בלא חידוש אמרתי להעתיק כאן מה שראיתי בספר גרש ירחים (להגאון ז"ל מפלאצק) בסוגיא דשמא יחפה באות מ"ח שהקשה על מ״ש התוספ' דהעבד מוחזק בעצמו, והרי התוספ' כתבו דגבי אשה הוי מוקמינן לה בחזקת אשת איש בגט שאין בו זמן רק משום דהרי גרושה לפניך ליכא חזקת אשת איש וא"כ בעבד בשטר שחרור שאין בו זמן דלא שייך לומר הרי משוחרר לפניך דהא אם נתן לו רבו ראשון השטר שחרור לאחר שמכרו לרבו שני לא חל השחרור כלל, וא"כ הרי היא עדיין בחזקת עבד אפילו לא יהיה בו זמן. וא"כ הדרא הקושיא לדוכתא למה צריך זמן בגט שחרור. ומה מהני מה שהעבד מוחזק בעצמו? והניח בצ"ע, והיא קושיא עצומה לכאורא, ולע"ד נראה לתרץ דהנה ילד"ק בלשון התוספ' שכתבו שם וז"ל: שהעבד היא מוחזק בעצמו והלוקח בא להוציא ממנו השעוביד עכ"ל, והנה אמאי לא סגיא להו לתוספ' במה שכתבו שהעבד מוחזק בעצמו ולמה הוסיפו עוד אלו תיבות והלוקח בא להוציא ממנו השיעבוד. אשר ע"כ נ"ל דכוונת התוספ' היא לתרץ באמת קושיא הנ"ל דמה מהני מה שהעבד מוחזק בעצמו הא אדרבא נימא דמוקמינן אותו בחזקת עבר כמו דמוקמינן בחזקת אשת איש, משו"ה כתבו התוספ' והאריכו קצת בלשונם דוודאי חזקת אשת איש הוי חזקה מעליתא שהרי היתה מוחזקת לפנינו שהיתה אשתו של פלוני משא"כ לרבו שני לא היה עדיין שום חזקה בהך עבר ושפיר אזלינן טפי בתר חזקת העבד שהוא מוחזק בעצמו ממה דנימא דמוקמינן אותו בחזקת עבד דעכ"פ הך רבו שני לא היה לו מעולם חזקה בהך עבד, וזה שדייקו התוספ' בלשונם והלוקח בא להוציא ממנו השעוביד כלומר ולא היה לו בו שום חזקה באותו עבד וא"כ אזלינן טפי בתר חזקת העבד שמוחזק בעצמו להפקיעו מרבו שני שלא היה לו בו שום חזקה כמ"ש התוספ' והלוקח בא להוציא ממנו השעוביד משא"כ בחזקת אשת איש שיש לבעל חזקה עליה שהיתה אשתו שפיר אמרינן דלולא דהרי גרושה לפניך היינו מוקמינן אותה בחזקת אשת איש, ומתורץ שפיר קושיית ספר גרש ירחים, ודוק, ובעיקר סברת התוספ' שכתבו דהרי גרושה לפניך עיין פנ"י שכתב דהרי גרושה לפניך לחודא לא מהני נגד חזקת אשת איש רק בצירוף דחזקת כשרות שמסתמא לא זנתה כשהיתה אשת איש מהני להפקיע מחזקת אשת איש, ובספרי תבואות השדה חלק שני בסוגיא דשמא יחפה אות ד' הארכנו בזה בס"ד:
וגם בספרי ח"א בשער החזקות שער ד' הארכנו בעניין חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא בס"ד, וכאן אין להאריך יותר:
והנני בזה רבך הדו"ש באהבה רבה והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד אור ליום ג' לסדר וכל חכם לב בכם כ"ג אדר ראשון תרס"ח לפ"ק.
אליעזר דייטש.