אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי › סימן נט

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן נט

סימן נח

חיים ארוכים ונעימים לכבו' אהובי ידיד עליון הרב הגאון הצדיק העצום עטרת תפארת צבי ישראל המפורס' בעולם וכו' כקש"ת מו"ה צבי שפירא נ', האבד"ק מינקאטש יע"א:

הנני לו בברכת תודה ותשואות חן על המנחה היקרה ההולכת לפני ספרא דמרא טב שו"ת צבי תפארת אשר כבדנו בו אין כבוד אלא תורה, ראיתי בו דברים משמחים לב מאירים עינים אשרי שלו ככה, ומען חבת טהרת הקודש ירשני להציט לפניו מה שעלה ברעיוני לסלסל בדבריו, בסימן א' הקשה כהד"ג נ״י קושיא צומה לפימ"ש בחידושי הרש"ש מס' גיטין ל' ע"א דמוקי רב המשנה דמלוה את הכהן ואת הלוי במכירי, כהונה, ופרש"י שם דשאר כהנים אסוחי אסחי דעתיהו, והקשה בחידושי הרש"ש א"כ למ"ל לאוקמא במכירי כהונת הא אפילו בלא מכירת כהונה כיון שהלוה לזה הכהן א"כ יודעים כל הכהנים כיון שהלוה לזה דלא יתן לכהנים אחרים דמסתמא יעכב התרומות לעצמו על החוב א"כ וודאי אסוחי אסחי דעתיהו אפילו בלא מכירי כהונה, ותירץ שם כיון דשאר כהנים אינם יודעים אם הלוה להם הו"ל יאוש שלא מדעת דקייל"ן דלא הוי יאוש, וצריך לפרש כוונתו דזהו שהם ממכירי כהונה כל הכהנים יודעים אבל אינם יודעים שהלוה להם וא"כ מחמת הלואה גרידא בלא מכירי כהונה הו"ל יאוש שלא מדעת, ועל זה הקשה כהדר"ג נ״י לפימ"ש השטמ"ק שם דהך דיאוש שלא מדעת תלוי אם יש ברירה או אין ברירה, וא"כ כיון דרב ס"ל יש ברירה מס' ביצה ל"ז ע"כ ס"ל ג"כ יאוש שלא מדעת הוי יאוש, א"כ הדרא קושיא לדוכתיה, לרב לשיטתו למ"ל לאוקמא במכירי כהונה, והאריך בדברים ישרים, אמנם באמת להמעיין בשטמ"ק שם לא ס"ל לפי האמת דישל"מ תליא בברירה שהרי מסיים שם משום דקשה ליה דאי הוי תליא פלוגתת דאביי ורבא אם יש ברירה אי אין ברירה ולפלגו בעלמא אלא שיש למבין להפליגו מענין ברירה עכ"ל, רק שסתם הדברים ולא כתב החילוק בפירוש, אמנם אני בעניי בתבואות השדה ח"ג בסוגיא דברירה אות י"ט כתבתי לחלק בין העניינים, ובחידושי לסוגייא דיאוש של"מ אות ט' ואות יו"ד (עיין שו"ת פרי השדה ח"ב) הארכתי יותר במה שנבאר מקצת דברינו לפנינו בס"ד:

ב') והעניין היא כך דוודאי אי הוי ס"ל דבעינן עכ"פ יאוש לבסוף כלומר שיהיה נודע לא עכ"פ שנאבד ממנו ורק כה"ג מותר האבידה דהוי כאילו ידע מעיקרא ונתייאש אז היה שייך לומר דטעמא דרבא משום ברירה, אבל לפי האמת ס"ל לרבא אפילו אם לעולם לא נתייאש כלומר שלא נודע לעולם שנאבד ממנו ג"כ מותר וטעמא דרבא דכל דבר שאין בו סימן רחמנא שריה כמו באבידה ששטפה נהר דמותרת לדברי הכל א"כ אינו ענין כלל לברירה שהרי אין אנו אומרים כאן אפילו לרבא דהוברר הדבר למפרע שנתייאש כיון דלרבא אפילו יאוש לבסוף לא צריך, וכן כתב השטמ"ק שם וז"ל:

כיון דלכי ידע לא סגיא דלא מייאש פירוש ואפילו לא נתיאש לבסוף כלל דכיון דלית בה סימן כאבודה ממנו ומכל אדם דמי עכ"ל, הרי מבואר כדברינו דאינו ענין כלל לברירה, וזהו כוונת השטמ"ק במ"ש שם אלא שיש למבין להפליגו מענין ברירה, ודוק:

ג') ומעתה נבא לקושיית הרש"ש מה שהקשה דאפילו באינו מכירי כהונה ג"כ שאר כהנים מתייאשים כיון שהלוה להם יודעים שלא יתן תרומותיו לכהנים אחרים דכאן הוי באמת יאוש של"מ דאפילו לרבא דס"ל ה' יאוש מ"מ היינו דווקא היכא שהתורה התיר זה לכל אדם כמו דבר שאין בו סימן משא"כ הכא גבי תרומה דאדרבא רצון התורה היה שיהיו לכל הכהנים זכות שוה לא שייך לומר אפילו למ"ז יאוש של"מ הוי יאוש לומר דשאר כהנים אסוחי אסחי דעתיהו דכאן כיון שלכל כהנים יש זכות שוה בתרומת כל ישראל כמו שהתורה ציוה לנו לא מהני כה"ג יאוש של"מ לכ"ע ואדרבא כל כהנים יש להם קנין הגוף בתרומת ישראל והבעלים אין להם חלק בתרומה רק קנין פירות אפילו למאן דס"ל טוה"נ ממון ועיין ספר מקו"ח הלכות פסח סימן תל"א ובחידושי לסוגיא דטובת הנאה הארכתי בזה בס"ד, וכיון דהתרומה הוי ברשות כל כהנים לא מהני יאוש כמו דלא מהני יאוש לדבר שהיא ברשותו כמ"ש השטמ"ק שם בשם הרמב"ן, ובחידושי לסוגיא דיאוש של"מ הארכתי בזה בס"ד:

והנה בחידושי הרש"ש שם כתב וז"ל:

וקשה לי אפילו אינן מכירים נמי אסחי דעתיהו דוודאי לא יתן לכהנים אחרים כיון דהלוה להם ויכול לזכות להם ע"י אחר עכ"ל, וא"כ איהו ג"כ מודה דעכ"פ היה צריך זכוי ע"י אחר באינן מכירים כדי לקיים מצוות נתינה דדווקא במכירים דהוי כמאן דאתא לידיה ומקיים שפיר מצוות נתינה משא"כ באין מכירים אע"ג דשאר כהנים מתיאשים מ"מ לא מקיים מצוות נתינה ומשו"ה הקשה הוא בעצמו רק דיכול לזכות להם ע"י אחר וא"כ ממילא אין התחלה לקושייתו דרב לא ניחא ליה לאוקמא במזכה שהרי הגמ' קאמר בפירוש אליבא דרב במזכה לא קתני ויהיה מאיזה טעם שיהיה עכ"פ ביון דלא ניחא ליה לרב לאוקמא המשנה במזכה א"כ ממילא מוכרח לאוקמ' במכירי כהונה דווקא דבשלמא במכירי כהונה כיון דהוי כמאן דאתא לידיה דמכירי כהונה הוי כמוחזק שהרי אפילו הבכור נוטל פי שנים כדאיתא במס' ב"ב קכ"ג ע"ב ומקיים שפיר מצוות נתינה משא"כ בהלוה לכהן שאינו ממכירי כהונה מה בכך דכהנים אחרים מתיאשים מ"מ אטו ע"י יאוש גרידא נכנס לרשותו של זה הכהן וא"כ לא קיים מצוות נתינה רק במזכה ע"י אחר שפיר מקיים מצוות נתינה ורב לא ניחא ליה לאוקמא במזכה ממילא הוכרח לאוקמא במכירי משום מצוות נתינה ושמואל דמוקי לה במזכה באמת לא הוצרך לאוקמא במכירי כהונה, וא"כ לא קשה כלל קושיית חידושי הרש"ש, וזהו ברור לכל המעיין בסוגיא שם, ודוק:

ה') ולהסביר הענין יותר נ"ל בס"ד עפי"מ שהעליתי בחידושי לסוגיא דטוה"נ אות כ"ה (עדיין הוא בכתובים) דעד כאן ס"ל דמכירי כהונה הוי כמוחזק היינו רק אי ס"ל טוה"ן אינו ממון וא"כ לא הוי כלל ברשות בעה"ב והו"ל במכירי כהונה תיכף ברשות הכהן, ועיין שו"ת בית אפרים יו"ד סימן ס"ו ודוק, משא"כ אי ס"ל טוה"נ ממון א"כ הו"ל עדיין ברשות בעה"ב. וכן כתב ברי"ט אלגאזי מס' בכורות י"ח ע"א דאי ס"ל טוה"ן ממון הו"ל בעה"ב מוחזק וא"כ לא הוי מכירי כהונה הכהן מוחזק וא"ש ג"כ דהרי"ף לא הביא במס' ב"ב הך דבכור נוטל פי שנים במכירי כהונה משום דהרי"ף ס"ל טיה״ן ממון, ועיין ריטב"א מס' קידושין נ"ח ע"א וברא"ש שם, וא"כ לא הוי מכירי כהונה מוחזק, והארכתי בזה בסוגיא דטוה"ן ממון ליישב כמה קושיות בזה, והנה לכאורה קשה האיך יוכל לזכות ע"י אחר הא הו"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לשאר כהנים רק אי ס"ל טוה"נ ממון שפיר יש לו כח לזכות לכל מי שירצה כמו שהלוה יש לו כח להתפיס לאיזה בע"ח שירצה אע"ג שחב לאחרים משא"כ אי טוה"צ אינו ממון א"כ לא הוי ברשותו לזכות לאותו כהן דהא הוי חב לאחרים, ועיין במרדכי במס' ב"מ י"א ע"ב דאי טוה״נ אינו ממון לא מקרי דעת אחרת מקנה וא"כ כיון דלא הו' דע"א מקנה אי טוה"נ אינו ממון א"כ אין לו כח לזכות לכהן שירצה היכא שחב לאחרים דלא חשוב כמו הלוה גופא שיכול להתפיס לאיזה בע"ח שירצה אע"ג שחב לאחרים דכיון דטוה"נ אינו ממון לא הוי ברשותו כל כך, ודוק היטב, ועיין שו"ת קול אריה סימן קכ"ה שכתב ג"כ כה"ג, והארכתי בזה גם בסוגיא דתופס לבע"ח בס"ד, הן אמת שהקצה"ח סימן ק"ה ס"ק ב' רוצה לומו דאפילו אי טוה"נ אינו ממון יש לו כח לזכות לכל מי שירצה אמנם מדברי המרדכי מס' ב"מ שהבאתי דס"ל דאם טוה"נ אינו ממון לא חשוב דעת אחרת מקנה הה"ד דיש לומר דאין לו כח לזכות לאיזה כהן שירצה במקום שחב לאחרים, ודוק היטב:

ו') ומעתה א״ש הכל בס"ד דשמואל דאוקמא למשנה דהעלות את הכהן במזכה וע"כ דס"ל טוה"נ ממון וחשוב כמו הלוה גופא שיכול לזכות לאיזה בע"ח שירצה אפילו חב לאחרים וכיון דס"ל טוה"נ ממון ממילא לא מצי לאוקמא במכירי דכיון דס"ל טוה"נ ממון א"כ גם מכירי כהונה לא הוי מוחזק ולא מקיים מצוות נתינה רק במזכה שפיר מקיים מצוות נתינה מה שנותן ליד האחר לזכות לו. אמנם רב דס"ל המשנה מיירי במכירי כהונה וע״כ דס"ל טוה"נ אינו עמון ולא הוי ליה ברשות הבעלים כלל וא"כ הו"ל ממילא ברשות הכהן וא"כ לא מצי לאוקמא במזכה דאין לו כח לזכות לאותו כהן דווקא כיון דחב לאחרים ואין לומר דיזכה לו עכ"פ ע"י כהן אחר דלא שייך חב לאחרים כיון דיש לו מגו דזכה לנפשיה דזהו אינו דכהן וודאי לא ירצה לזכות בשביל כהן אחר דהא ירצה לזכות לנפשיה, וכן כתוב בספר מעייני חכמה מהדורא בתרא למס' ב"מ פ"ק אות קל"ט עי"ש, וא"כ א"ש סוגיית הגמרא דמאן דמוקי בה במכירי לא ניחא ליה לאוקמא במזכה ומאן דמוקי במזכה לא ניחא ליה לאוקמא במכירי, ועיין תוספ' מס' גיטין שם ד"ה במכירי, ולפימ"ש א"ש הכל בס"ד, זה הנ"ל בסוגיית הגמרא והארכתי קצת להשתעשע באמרותיו למען חבת הקודש ויהיו לרצון לפניו אמרי פי והקב"ה יוסיף לו כהנה וכהנה לעשות חיל בישראל, עד בנין אריאל וביאת הגואל:

והנני מוקירו ומכבדו מאוד כערכו הרם והנשא פק"ק באניהאד כחצות הלילה אור ליום ג' לסדר לעשות ריח ניחח תשעה עשר ימים בחדש שנתנה בו התורה סיון תער"ב לפ"ק.

אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה