פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן מט
כבוד אהובי הרב המופלג החריף ובקי כהן שדעתו יפה וכו' מו"ה מרדכי העללער נ"י בק״ק נ' עלווער יע"א [כעת גב' טאסאר הי"ו].
מכתבו הגיעני והגם שהנני כעת טרוד גדול לא אמנע להשיב לו בקיצור עכ"פ, מה שהקשה על מ"ש בשמי בקונטרס ״וילקט יוסף״ דכוונת הרמ"א ביו"ד סימן ל"ה במ"ש וז"ל ויש לסמוך עלייהו אם יש הפס"ע להטריף דהיינו דווקא אם היה הפס"מ תיכף בשעה שבא השאלה משא"כ אם בשעה שנשאל לא היה הפס"מ רק אח"כ נתערב באחרים ונעשה הפס"מ ע"י תערובות אין מכשירים כיון שכבר יצא באיסור לא נוכל להכשיר ע"י שנעשה הפס"מ אח"כ, ועל זה תמה מדברי דעת קדושים סימן מ"ה ס"ק א' שפסק גבי בצים קרושים להכשיר משום שרגיל הרבה להיות כן הו"ל הפס"מ אלמא דאנן מכשירים מטעם הפס"מ אע"ג דבחדא ליכא הפס"מ, כך הוא תוכן הערתו, ואחר העיון קצת לק"מ דבשלמא התם תיכף כשבא השאלה לענין בצים קרושים. אע"ג דבחדא ליכא הפס"מ מ"מ תיכף ידעינן שקיום ולמחר ג"כ יזדמן שאלה כזו ויהיה הפס"מ משו"ה מכשירים תיכף דאי אפשר לומר היום טריפה ולמחר נצטרך לפסוק שהוא כשר, וכן אם אירע שאלה כזו בכמה בהמות בפעם אחת אע"ג דבבהמה אחת לא הוי הפס"מ והיינו מטריפין מ"ע כיון שיש תיכף לפנינו כמה בהמות והוי הפס"מ נוכל להכשיר תיכף משום הפס"מ ועיין שו"ת הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל סימן מ"ג והובא ג"כ בפתחי תשובה יו"ד סוף סימן ל"א עי"ש, משא"כ היכא שבשעה שהיה השאלה לא היה הפס"מ והיינו מוכרחין לפסוק שאסור אע"ג שאח"כ נתערב אותה חתיכה או אותה בהמה בכמה בהמות ונעשה הפס"מ זהו הוי רק מקרה בעלמא הו"ל שפיר כשאר איסור שנתערב לא נוכל לחזור מההוראה הראשונה שהיה כדין להטריף משום איזה מקרה שאירע אח"כ, וזהו החילוק ברור לכל מעיין בצדק, ופשיטא דלא דמי למ"ש הר"ן לענין נקב שהעלה סרכא דאגלאי מילתא למפרע שלא היה מנקבים המטריפים דהתם מיד כשבא לפנינו נודע בבירור שלא היה שום טריפות מעולם כיון שהנקב העלה סתימה, משא"כ הכא כיון שכבר הטרפנו כדין מחמת שלא היה הפס"מ האיך נוכל להכשיר ע"י מקרה בעלמא שאירע שנתערב אח"כ ונעשה הפס"מ ויהיה מילי דרבנן כחוכא עכשיו טריפה ולאח"כ באותו דבר גופא יהיה כשר זהו אי אפשר, ודוק היטב כי חילוק גדול יש בין אם אירע אח"כ הפס"מ או שנוכל לדון תיכף להתיר משום הפס"מ וא"צ להאריך בזה כי החילוק מובן ממילא:
ב') ועל דבר כבד אם יכולין לשרות במים מעל"ע אע"ג דהפר"ח בסימן ע"ג ס"ק ט' רוצה להתיר מ"מ כיון שבפתחי תשובה שם ס"ק ד' הביא דעת הפוסקים לאסור, וכן בספר כרם שלמה שם הביא לאסור, ואפילו החוו"ד שמתיר שם היינו דווקא אם היה במים ששים עי"ש ס״ק ו', וא"כ פשיטא שיש לאסור לכתחלא לעשות כן. וגם בדיעבד קשה להתיר דהוי כחתיכה שנתבשלה בלא מליחה דלדעת רמ"א סימן ס"ט סעיף י"א אסורה אותה החתיכה אפילו יש ששים, וא"כ מי יכניס עצמו להכריע בין הפוסקים ולכתחלא אסור לכ"ע, והכלי ג"כ לכ"ע אסור, ואם שהתה ג' ימים בלא שריה ובלא מליחה פשיטא ג"כ דאינו מותר רק לצלי גרידא בלא בישול אח"כ וכיון דדרך כבד לבשל אחר צליה פשיטא שאסור לכתחלא להשהות נ"י שמא יבשלנו אח"כ כמ"ש רמ"א סימן ס"ט סעיף י"ב, ומה שהביא שם בפתחי תשובה ס"ק כ"ה להתיר בכבד היינו אם מעיקרא אין דעתו לבשל אבל כשיודע בוודאי שיבשלנו ורוצה לבשלו פשיטא שאסור ואין להקל במה שהפוסקים מחמירים ע"כ אין לשהות ג' ימים בלא מליחה וגם אין לשרות במים מעל"ע, וזהו פשוט, ועיין עקרי הד"ט בדיני מליחה אות י"ט:
ג') ומ"ש בענין לבישת בגדי צבעונים לאשה, שהביא הרמ"א ביו"ד סימן ק"ל סעיף י' שאשה תלבש בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים, וכבר ראו עיניו מ"ש החתס״ו ליו"ד סימן קס"א דהיינו דווקא בבגד העליון, אבל בבגד הסמוך לבשר כגון חלוק או כתונת לא שמענו, הנה סברתו דבאמת היכא שיש לומר ששכיח יותר שהיה הדם מגופה וודאי לא תלינן בבגדי צבעונין שבא מן הצבע והנה בשעה שמעיינה פתוח וודאי הוי כמו לעשות ספק בידים ואפילו ספק דרבנן אין עושין בידים וא"כ אע"ג דכתמים דרבנן כיון דלא ארגשה מ"מ היכא שיש לתלות יותר שהיא מגופה כגון ביעים שהיא עלולה לראות דם או אשה שעלולה בכך לראות בכל פעם וודאי לא תלבש בגדי צבעונין, משו"ה כתב החתס"ו דמ"ש הרמ"א שתלבש בגדי צבעונין קאי על בגד העליון. דשם לא שכיח שיהיה הדמים מגופה, ומ"מ יוכל להזדמן שתמצא דם ולא יהיה לה במה לתלות משו"ה להציל אותה שלא תהיה אסורה לבעלה בחנם כתב הרמ"א שתלבש בגד צבוע משא"כ בחלוק וכתונת הסמוך לבשר ששכיח יותר שהדם מגופה וודאי לא נתיר לה להתירה שלא כדין ועיין בספר שערי דעה שם סוף ס"ק ד' שכתב ג"כ לחלק בין ג' ימים הראשונים לספירת שבעה נקיים דאסורה ללבוש צבעונין רק לאחר ג' ימים לספירת נקיים כיון שכבר היא בחזקת טהרה לענין זה עכ"פ שמעיינה סתום יכולה ללבוש צבעונין, ועיין שו"ת נהרי אפרסמון ליו"ד סימן קנ"ח שג"כ מסיק להסיר לאחר ג' ימים לספירתה ומכ"ש בימי טהרתה משא"כ כשכבר הגיעה זמן שצריכה לראות פשיטא שאסורה ללבוש צבעונין (וכן מסיק בשו"ת קול אריה סימן ס' וקצר שם קצת) ועיין ב"י שהקשה על הרמב"ם שכתב שתקנו לאשה שתלבש צבעונין ומאי תקנה יש כאן, וכתב שם, משום שרצו לגזור בפולמס של אספסיינות שלא ללבוש צבעונין אמרו הא עדיפא עי"ש, ועיין בספר תורת השלמים ס"ק י"ד ומתורץ ג"כ מה שהקשה מע"כ נ״י דבסימן קע"ח איתא דאסור ללבוש בגדים ארומים משום חקות הגוי, ובהכי ניחא דגבי אשה כיון שהתירו לה להציל אותה מכתמים (דבבגד עליון נמי שייך הצלת כתמים כגון אם תהיה לה איזה מכה בפניה או בידיה באופן שיש ספק אם מוציאה דם ולא נוכל לתלות במכה) לא שייך חקות הגוי, עכ"פ סיומא דמילתא דכל ששכיח בה דמים וטפי יש מקום לומר שהיא מגופה לא מהני לה בגדי צבעונין ומכ"ש היכא שיש לתלות שהיה הרגשת עד או הרגשת שמש פשיטא שאין לתלות בבגדי צבעונין דכה"ג היכא שיש חשש שמא ארגשה ולאו אדעתה הוי דאורייתא, ודוק היטב, [ועי"ש בספר ברכי יוסף, ואין להאריך בזה כי פשוט שכל שיש חשש מדינא לא מהני לבישת צבעונין כמ"ש הדג"מ שם וגם דעת חתס״ו מה"ט לחלק בין בגד עליון לבגד התחתון, ומשו"ה א"ש דעת השערי דעה שלא להקל רק לאחר ג' ימים ראשונים מימי ספירתה ודו"ק]:
והנני דו"ש בלונ"ח ומתאוה לו כט"ס.
אליעזר דייטש.