פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן מח
לכבוד הרב החריף ובקי המופלא ומופלג בתו"י חיציו שנונים ידיו רב לו וכו', כש"ת מו"ה דוד שפערבער נ"י חתן הגאון אבדק"ק פאליאן במחוז מארמאראש יע"א:
היום לעת ערב באתי לביתי שהייתי בעיר פעסט בענין הנוגע לרבים, ומצאתי מכתבו תוך המון מכתבים רבים אשר באו לדרוש בדבר הלכה, ולא ידעתי למה הביא ממרחק לחמו הלא יש לו סמוך למקומו רבנים גדולים ולא ידעתי מה מצא בי למשש את כלי כלים רקים, אולם שלא להשיב פניו ריקם, אמרתי לכתוב לו בקיצור עכ"פ, ע"ד השאלה שבמקומו כשבנו הקהל ביהכנ״ס בנו גם ביהמד"ר והמקומות בביהכנ"ס נמכרו רק מקומות ביהמ"ד לא מכרו והחזיקו כל אחד מהבע"ב בעצמם במקומות, יש שהחזיקו לפי הערך שהיה להם מקומות בביהכנ"ס ואיזה אנשים החזיקו במקום בביהמ"ד הגם שלא היה להם מקומות בביהכנ"ס, ועתה יש הוצאות רבות לחזק בדק הבית ורוצים הרבה מאנשי הקהל שימכרו המקומות בביהמ"ד שיהיה להם מעות להוצאות, והרבה טוענים שכבר החזיקו ואין כח להקהל למכור מקומותיהם מה שכבר החזיקו, ועיניו כבר ראו בחו"מ סימן קמ"ט סעיף ל"א דהמחזיק בשל ביהכנ״ס אין לו חזקה וגם בדברי הנתיבות שם, ורוצה לידע דעתי בזה:
הנה הדבר פשוט דאע"ג שבש"ע שם כתוב דאם יש גזברים ממונים על זה הוי חזקה גם בשל ביהכנ"ס וכפי מ"ש הרמ"א שם דהיינו אם יש לגזברים ג"כ חלק, דהיינו דווקא אם הקהל נתנו רשות להגבאים שיעשו בזה כפי ראות עיניהם, משא"כ הכא כפי מ"ש מע"כ נ"י אין כאן גבאים כלל על זה, ואפילו אם היו גבאים לא נתמנו ע"ז מדעת הקהל שיתנו רשות לכל אחד להחזיק במקום בביהמ"ד א"כ וודאי הו"ל חזקה שאין עמה טענה דלא מהני כלל כמבואר בחו"מ סימן קמ"ו סעיף ט' ועיין במהרי"ט ח"א סימן קל"ב שמחלק כה"ג בין גזברים שיש להם חלק לשאר שותף דבגזברים מיירי שנתנו להם רשות מהקהל לעשות כפי ראות עיניהם בדבר וממילא לא קשה קושיית התומים מה שהביא שם בנתיבות, ועיין בית שלמה לחו"מ סימן מ"ז, ודוק היטב, וא"כ ממילא בנ"ד לא קנה שום אחד מהם שום מקים בביהמ"ד כיון שלא קני לא מהקהל ולא מהגזברים שנתמנו ע"ז מהקהל, ופשיטא דבנ"ד אפילו אם קהל אינם רוצים עוד למכור המקומות מ"מ לא זכה כל אחד שיהיה שלו לגמרי ולחלוטין שיוכל למכור לאחר, ג"כ שמ"ש הרא"ש בשו"ת כלל ה' סימן ג' וז"ל:
אבל מקומות של ביהכנ"ס שאדם מוריש לבניו אטו אדם גדול שישב בראש והוליד בן פרוץ יפנה מקומו ויושיב גדול במקומו לא יעשה כן אלא בנחלתו ידבק עכ"ל, זה מיירי במי שקנה מקום בביהכנ"ס דה״י שלו ממש, משא"כ מי שהחזיק לישב באיזה מקום בלי מחאת הקהל ורוצה למכור אח"כ לאחר בוודאי יכולים הקהל לומר כך רצוני ליתן אותו מקום ולאחר אין רצונינו ליתן, ועיין בספר שדי חמד מערכת ביהכנ"ס סימן א' אות מ"ז שכתב בפירוש בשם הרדב"ז דהרא"ש מיירי רק במקום שמוכרים המקומות בביהכנ"ס, וא"כ בנ"ד כיון שלא מכרו כלל אין לשום אחד זכות גמור אפילו קודם המכירה וא"כ אין שום הו"א שבעולם שלא יהיה כח לקהל למכור המקומות כיון שרואים שצריכים למעות, ודינא דבר מצרא וודאי לא שייך היכא שיש פסידא שהרי אפילו בשוה מנה שנמכר במאתים ג"כ אין המצרן יוכל לסלק ללוקח רק אם הוא נותן ג"כ מאתים כמבואר בחו"מ סימן קע"ה סעיף ט' רק היכא שיש להמצרן טענת ערמה עי"ש, וא"כ הכא אם אלו שיושבים עד עתה יתנו כל כך כמו שאחר רוצה ליתן ולא יהיה מזה פסידא להקהל אז הם קודמים, ועי"ש בחו"מ סעיף נ"ג מדיני מצרנות בביהכנ"ס, אמנם קודם שימכרו המקומות בביהמ"ד פשיטא שכל אחד זכה במקום שהוחזק ואין אחר יכול לדחותו, שהרי ישיבת המקום הוי חזקה כמ"ש בשו"ת משאת בנימין סימן ל"א דלענין מקומות ביהכנ"ס הוי ישיבה במקום חזקה, ועיין שו"ת בית שלמה לחו"מ סימן מ"ז שפסק להלכה כדעת המשאת בנימין, וא"כ כל זמן שהקהל אינם מוכרים המקומות זכה כל אחד במקום ישיבתו ואין אחר יכול לדחותו, ועיין בספר זכור לאברהם לחו"מ בערך חזקה אות ח' בד"ה נשאלתי, משמע דכל זמן שאין כאן מוחה מצד אחר זכה זה שהחזיק בה בישיבה:
ונ"ל להביא ראיה לזה שהרי בש"ע או"ח סימן צ' סעיף י"ט איתא בפירוש שכל אחד צריך שיהיה לו מקום קבוע בביהכנ"ס להתפלל, ואע"ג דהמג"א שם ס"ק ל"ד כתב דתוך ד' אמות חשוב מקום קבוע היינו במקום שאין המקומות חלוקים בפני עצמן משום דא"א לצמצם אבל במקום שהמקומות חלוקים בפני עצמן וכל אחד מכיר מקומו לא שייך אי אפשר לצמצם וא"כ אם נימא דאפילו הוחזק אחד באיזה מקום יכול אח"כ אחר לבא ויאמר לו אנ רוצה לישב בכאן א"כ האיך יוכל להיות לו מקום קבוע וע"כ אם כבר החזיק במקום אחד אין אחר רשאי לדחותו ועוד דאם יהיה רשאי לישב כל הקודם לבא יבאו לידי מריבה וקטטות, וכה"ג וודאי צריך לעשות תקנה, וראיה לדבר ריש פ"ב מס' יומא שעשו תקנה שלא יהיו רצים לכבש לתרומת הדשן ותיקנו פייס ע״ז עי"ש, וה"נ ומכ"ש מי שכבר זכה במקום הזה אין אחר רשאי לדחותו, ע"כ סיומא דמילתא בזה היא דהא וודאי פשיטא דהקהל יכולים למכור כל המקומות בביהמ״ד ואין לשום אחד זכות גמור אם לא יכול לטעון ששלם להקהל, ועיין היטב שו"ת בית שלמה הנ"ל, והובא ג"כ בספר דברי גאונים כלל נ״ו, רק כל זמן שלא נמכרו המקומות לאחר וכל אחד יושב במקומו בחנם אין האחר יכול לדחותו לומר אני אשב בחנם שלענין זה וודאי זכה מי שהוא קודם לישב בחנם כיון שכבר החזיק בישיבה ועוד דכן צריך להיות גם מצד התקנה כמ"ש ראיה מריש פ"ב דמס' יומא:
והנני בזה הדו"ש ושלום חותנו כבוד הרה"ג האב"ד נ"י, והנלע"ד כתבתי בחפזי פק"ק באניהאד אור ליום ו' עש"ק לסדר וישם אותה לחוק ח' טבת תרס"ט לפ"ק.
אליעזר דייטש.