אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי › סימן מז

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן מז

סימן מו

שוי"ר לכבוד אהובי הרבני המופלא ומופלג חו"ב וכו' כש"ת מו"ה יוסף זאב נדאס נ״י בק"ק ווילחאוויטץ הע"א

אודות אותה שנתפטמה קודם פסח בחמץ אם השומן מותר בפסח, ומע"כ נ"י רוצה לצדד לאסור דלא דמי לאפרוח שנולד מביצה טריפה דמותר דהתם משום דבשעה שנוצר האפרוח כבר היה הביצה נסרח לגמרי כדאמרינן במס' תמורה ל"א ע"א אימת גדלה לכי מסרחא והוי עפרא בעלמא, משא"כ גבי חמץ לפימ"ש המג"א ריש סימן תמ"ה לדעת הטור רחמן אינם מהנשרפים א"כ אפרן אסור א"כ גם השומן יהיה אסור, כך היא תוכן דבריו, אמנם לא עיין יפה בזה דהא דבחמץ אפרן אסור (למאן דס"ל הכי) היינו רק, אם כבר שרף החמץ בפסח ועבר על ב"י אז שפיר אמרינן דהאפר ג"כ אסור ועכ"פ מדרבנן. משא"כ מה שלשרף קודם הפסח דאז היה החמץ מותר פשיטא דעל האפר אין חל שם חמץ, ועי"ש בספר מקור חיים, וא"כ הכא באות שנתפטמה קודם פסח בחמץ (דבפסח פשיטא דאסור לפטם בחמץ שאסור בהנאה) וכבר נתעכל קודם הפסח והשומן נתהוה מחמץ שנתעכל כבר והוי אפר בעלמא וא"כ פשיטא שאין לאסור השומן ואפילו לפי"מ שנחלקו גדולי פוסקים האחרונים אם להתיר החלב בפסח מבהמה שאוכלת בפסח חמץ של עכו"ם שיש פוסקים המתירים עיין שו"ת בית אפרים או״ח סימן ל"ה דדעתו להתיר משום דכיון שנתפטמה בהיתר אצל העכו"ם אין לאסור החלב דתורה לא אסרה רק חמץ אבל לא חלב ואם העכו"ם שרף חמצו בפסח מותר לישראל ליהנות מאפרו עי"ש והגם שיש גדולי אחרונים שחולקים עליו ולא ס"ל להתיר החלב מפרה שאוכלת חמץ בפסח ממש, מ"מ במה שהיתה אוכלת קודם פסח פשיטא שמותר דהא שום אדם לא יטעה בזה לומר שאם אחד שרף חמצו קודם פסח שיהיה האפר אסור בפסח אפילו למאן דס"ל דחמץ ג"כ אפרן אסור, ועיין פרמ"ג או"ח ריש סימן תמ"ה, דרק מדרבנן האפר אסור, וא"כ אם שרפו קודם פסח האפר מותר לכ"ע וא"כ איך נוכל לאסור השומן שנתהוה מאפר בעלמא שהאפר היה מותר, רק אם נתפטמה בפסח יש לאסור השומן חוץ ממה שעשה איסור שהיה נהנה בפסח והיינו אם אפילו נתפטמה אצל ישראל אחר שעבר על זה אסורה האות בפסח דנתפטמה באסה"נ, ועיין ספר פרי תואר ליו"ד סימן ס' ס"ק ד' שהאריך בזה, דגבי אסה"נ לא מהני מה שנשתנה לדבר המותר, ולענין החלב מבהמה שאוכלת חמץ בפסח עיין שדי חמד מערכת חמץ סימן ב' אות ד' שהביא בזה דעת הרבה גדולים זה אוסר וזה מסיר [ובקונטרס צפנת פענח אות פ"ב אשר חתני מו' יוסף הכהן נ"י מדפיס כעת קבץ כעמר גורנה כל הספרים שמדברים מזה, ועיי' גם בשו"ת תורת חסד חאו"ח סי' כ"א], אמנם כמו בנ"ד שנתפטמה קודם פסח והחמץ נתעכל קודם פסח ומזה נתהוה השומן אין לאסור לכ"ע וכ"ע מודי דמותר, והנה בגוף הדבר מ"ש המג"א ריש סימן תמ"ה דלרבנן אפרן אסור לאו כ"מ הכי ס"ל, ועיין בשו"ת שבסוף ספר אבני מלואים סימן י״ט שרוצה לומר דגם לרבנן הרי עשה מצוה בשריפה ג"כ שהרי פשיטא שאח"כ אינו עובר על ב"י לאחר ששרפו וא"כ גם לרבנן הו"ל נעשה מצוות' ע"י שריפה ואפרן מותר, ועיין היטב בתוסיו"ט סוף מס' תמורה, ועיין בספרי תבואות השדה חלק ששי שער עדל"ת שער ג' אות נ״ב ואות נ"ג מ"ש בזה, עכ"פ יהיה איך שיהיה כה"ג שנשרף קודם הפסח לא שייך כלל לכ"ע הא דאפרן אסור וא"כ פשיטא שיש להתיר השומן לכל הפוסקים, כנ"ל פשוט בס"ד:

ב') ומה שנסתפק לפימ"ש המג"א סימן שי"ח ס"ק ח' דמה שהוסיף הפרי לגדל בשבת בטל בהפרי שגדל מבעוד יום ומשו"ה מותר בקצץ מן המחובר כשהיה לו חולה מבעוד יום, ונסתפק אם גם בפרה שהיה לה חלב בדדיה מבעוד יום וחלבו אותה בשבת לצורך חולה אם ג"כ אמרינן דמה שניתוסף בשבת בדדי הבהמה שנתבטל בהחלב שהיה בדדיה ערב שבת או דהוי כיבמה שרקקה דם כיון דמעורב מתחלת ברייתו לא בטל ? הנה מה שרוצה לדמות חליבת בהמה בשבת לקוצר מן המחובר בשבת, לא דמי כלל דבחולב בשבת בלאו"ה אסור לבריא כיון דבחולב דחייב משום מפרק חייב בכגרוגרת א"כ שייך שמא ירבה בשבילו כמו במבשל בשבת והא דבקצץ פירות בשבת מן המחובר דלא חיישינן שמא ירבה בשבילו התם מיירי כשהיו כולם בעוקץ אחד כמ"ש הפרמ"ג שם, וא"כ פשיטא דבחולב אסור לבריא כיון שיש שיעור חיוב על כל גרוגרת, והגע עצמך דהרי כל חולב בשבת אפילו לא היה לו חולה ג"כ י"ל דדעתיה עליו שהרי קייל"ן דמשום צער בע"ח מותר לומר לעכו"ם בשבת לחלוב הפרות כמבואר באו"ח סימן ש"ה סעיף כ' וא"כ אמאי אסור החלב בו ביום כמ"ש בש"ע שם ולא אמרינן דלא הוי מוקצה שהרי היה דעתו עליו מבעוד יום שידע שיחלבו הפרה בשבת משום צער בע"ח, וע"כ דבדבר שנעשה ע"י איסור לא שייך להתיר משום דעתו עליו דאע"ג דשרי משום צער בע"ח מ"מ גוף המלאכה אינה מותרת וא"כ הה"ד אם חלבו לצורך חולה בשבת מ"מ כיון דחיוב יש על כל גרוגרות אסור לבריא ג"כ שמא ירבה בשבילו כמו במבשל בסימן שי"ח סעיף ב', והא דבקצץ מן המחובר שמותר לדעת המג"א היינו כשהיו כולם בעוקץ אחד היכא דלא שייך שמא ירבה בשבילו כמ"ש הפרמ"ג שם:

ובעיקר העניין אם החלב שנתהוה אח"כ בדדי הבהמה נגד החלב שהיה מעיקרא אם זה מקרי מעורב מתחלת ברייתו, הנה בש"ע יו"ד סימן י״ד גבי חלב מאבר וצא דאמרינן דהוי כחלב טריפה שנתערב בחלב כשרה, ושם פלפלו האחרונים אמאי לא הוי כדבר מעורב מתחלת ברייתו דלא בטל, ועיין בנוב"י מהדו"ת יו"ד סימן נ"ד מ"ש בזה, אמנם שם בא החלב מכל האיברים בפ"א לדדי הבהמה והוי שפיר מעורב תיכף מתחלת ברייתו משא"כ הכא שכבר היה החלב בדדי הבהמה קודם שבת וודאי לא נוכל לומר שהחלב הנמשך בשבת לתוך דדי הבהמה שיהיה עם החלב דמעיקרא כמעורב מתחלת ברייתו רק לענין שיהיה מותר לבריא בשבת משום שהיה לו חולה מבעוד יום פשיטא דאסור דהא כיון דיש חיוב על כל גרוגרות דומה למבשל דאסור לבריא משום שמא ירבה בשבילו ואע"ג דהכא בלאו"ה צריך לחלוב כל מה שבבהמה משום צער בע"ח, מ"מ משום צעבע"ח אינו מותר רק ע"י גוי ולחולה, מיתר ע"י ישראל ושפיר שייך שמא ירבה בשבילו, ודוק [ועיין שו"ת ברכת רצ"ה סימן קכ"ב בהגה"ה שם מוכח ג"כ דכה"ג לא חשיב מעורב מתחלת ברייתו לעולם ושפיר בטל], ומחמת טרדה לא אוכל להאריך יותר:

והנני בזה הדו"ש והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד כאור בקר ב' לסדר ויגש ד' טבתרס"ט לפ"ק.

אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה