פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן מו
שלמה שמו ושלמה משנתו, כבוד הרב הגאון הגדול הצדיק הישיש המפורסם וכו' מו"ה שלמה ליפמאן וועלדלער ני"ו, האבד"ק שענלאנקע יצוא"ס:
עתה באתי על דבר השאלה במי שמתו לו שנ' בנים מחמת עילה, והנה א"כ לא היה צריך למול השלישי, ואח"כ נולד לו בן שלישי ועבר ומלו וחי, ועתה נולד לו בן רביעי, ומסופק אם נימא דכיון דהשלישי חי לאחר מילה א"כ נעקר החזקה הראשונה שהיה מוחזק במתו מחמת מילה ומחוייב למול הרביעי, או דכיון דבמילה קייל"ן כרבי דבתרי זימני הוי חזקה בש"ע יו"ד סימן רס"ג, א"כ צריך שני פעמים לעקור החזקה כמו בווסה שהוחזק ג"פ שאינו נעקר ג"כ רק בג"פ, כך ה״א תוכן השאלה, והנה לכאורא יש לדמות זה הדין לרואה דם מחמת תשמיש דהוחזקה בג"פ ומ"מ ס"ל להרמ"א יו"ד סימן קפ"ז סעיף י' דאם עברה ושמשה ולא ראתה מותרת ומשמע דאפילו שמשה רק פ"א ג"כ נעקרה החזקה, וא"כ ה"נ נעקרה החזקה שמתים מחמת מילה בפעם אחת שמלו וחי, ואפילו לדעת האפי רברבי שהביא הש"כ שם בס"ק ל"ג דאינו נעקר רק אם עברה ושמשה ג"פ, התם י"ל דחיישינן שמא ראתה גם בשעת תשמיש רק שחפהו שכבת זרע, כמ"ש שם בדג"מ עי"ש, רק בג"פ לא חיישינן שראתה בכל פעם וחפהו ש"ז, אבל הכא דידעינן בבירור שחי שפיר י"ל דבדבר שאינו בחוק הטבעי שיהיה מתים מחמת מילה שפיר נעקר גם בפ"א, ומשו"ה לא דמי לווסת קבוע דאיני נעקר רק בג"פ משום דווסת קבוע הוי כן בטבע שאשה תהיה לה ווסת ומשו״ה אינו נעקר רק בג"פ, משא"כ הכא שאינו בטבע שיהיה מתים מחמת מילה סגיא גם בפ"א לעקור החזקה, ואפשר שלזה כוון במהרי"ט ליו"ד סימן ל"א במ"ש שם וז"ל ולא דמי לווסתות ולשור המועד דהתם בקביעות ווסת תליא מילתא עכ"ל, כלומר דהתם הוא חק הטבע כך ולא נעקר בפ"א, ודוק], אמנם גם אין להביא ראיה מבדיקת שפופרת דלכ"ע נעקר החזקה בפ"א דהתם שאני שכיון שנמצא הדם מצדדים א"כ אגלאי מילתא למפרע שהדם שראתה מחמת תשמיש לא היה מעולם מן המקור רק מן הצדדים ולא הוחזקה לעולם לראות מחמת תשמיש, ועי"ש סימן קפ"ז בש"כ ס"ק ל"ג בדג"מ שם, והנה ראיתי בשו"ת להגאון ר' יודא אסאד זצ"ל ליו"ד סימן רמ"ח בד"ה אלא אפילו שכתב שם וז"ל:
מ"מ כיון דהוחזקו מתו מחמת מילה לא נעקרה החזקה אא"כ נמולו אח"כ שנים באיסור ולא מתו, עכ"פ הרי דפשיטא ליה שלא כמ"ש וס"ל דבעינן שני פעמים דווקא לעקור החזקה, וי"ל דטעמו דס"ל דכיון דחזינן לענין מילה מחמת סכנת נפשות קייל"ן כרבי בתרי זימני הוי חזקה, ה"נ מחמרינן לענין שלא נעקר החזקה בפ"א, [אח"כ ראיתי בגליון יו"ד סימן רס"ג שהגאון ר' שלמה איגר ז"ל הביא בשם מהרי"ט ז"ל ג"כ להסתפק בזה אם עבר ומל השלישי וחי אם החזקה הראשונה נעקרה), וחיי ראשי שאחר שעלה כל זה בדעתי להביא ראיה לנ"ד מרואה מחמת תשמיש דסגיא לעקור החזקה בפ"א הראה לי חתני הרב מו"ה יוסף הכהן נ"י בשו"ת שאילת שלום סימן ק"א שהביא ג"כ ראיה משם ומסקנתו ג"כ דדבר שאינו בטבע נעקר בפ"א ג"כ. רק אם לא מלו השלישי תיכף רק אחר שהגדיל קצת ונתחזק כחו צריכים להמתין ברביעי ג"כ כל כך זמן שהמתינו עם הילד השלישי עי"ש:
ומעתה נראה על מי לסמוך והנה ברמב"ם סוף פ"א הלכות מילה וכן בש"ע סימן רס"ג כתבו אין מלין אלא וולד שאין בו שום חולי שסכנת נפשות דוחה הכל, ואפשר למול לאחר זמן. ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל עכ"ל, והנה זה רבות בשנים אשר תמהתי על זה דמשמע דרק משום דאפשר למול לאחר זמן משו"ה אין מלין, הא בגוונא שידוע שאי אפשר למולו לעולם צריך למולו אע"ג שיש בו סכנה, ומ"ט, והא פקוח נפש דוחה הכל, חוץ מג' דברים שיהרג ואל יעבור, אח"כ ראיתי בחחס״ו יו"ד סימן רמ"ה שעמד בזה ((ועיין בספר דברי ירמי' על הרמב"ם שעמד ג"כ בזה)), ונ"ל דכוונת הרמב"ם שעכ"פ צריך להשגיח אם יהיו נראים בו סימני בריאות באופן שלפי ראות העין לא יזיק לו המילה מחוייבים למולו, ועיין בנו"ב מהד"ת יו"ד סימן קס"ה שהאריך בזה במ"ש המחבר בסימן רס"ג סעיף ב' דממתינים לו עד שיגדל ויתחזק כחו, דמשמע דאח"כ מחוייבים למולו, וא"כ י"ל דגם כוונת הרמב"ם במ"ש שאפשר למול אחר זמן היא ג"כ לאשמעינן דעכ"פ לאחר זמן אם יהיה נראה בו סימני בריאות שיכולים למול אותו, ואין להאריך בדבר שכבר האריכו בו גאוני עולם הנוב"י והחתס"ו, וא"כ אפשר לומר כיון דבאמת היה ראוי לחוש שלא למול כלל כיון דאיכא מיעוט המתים מחמת מילה ואין הולכים בפק"נ אחר הרוב רק משום דהתורה אמרה למול בשמיני אמרינן דמצוה מגינה ומצלה כמ"ש החתס"ו שם, וא"כ כל שהוחזק שבניו מתים מחמת מילה הרי דחזינן שהוא לא זכה שהמצוה תגן עליו א"כ הדרינן לחשש קמייתא דמיעוט מתים מחמת מילה ואסור למול מה תאמר שהרי כיון שמל בנו השלישי ולא מת א"כ חזינן שגם עליו מגין המצוה, זהו אינו כיון דאפשר עכ"פ שבפ"א לא נעקרה החזקה, וכל שיש רק איזה חשש ג"כ אין מלין, ועל כה"ג הוצרך הרמב"ם והש"ע ליתן טעם שאפשר למול לאחר זמן משום שהקדים אין מלין אלא וולד שאין בו שום חולי, ומשמע אפילו אם הוא רק מיעוטא דמיעוטא שהמילה יזיק לחולי כזה ג"כ אין מלין, וע"ז הוצרך ליתן טעם שהרי אפשר למול לאחר זמן וא"כ שפיר חיישינן אפילו למיעוטא דמיעוטא שלא למולו תיכף עכ"פ, אמנם אם יש חשש גמור למולו פשיטא שאפילו אם לא יהיה אפשר למולו בשום פעם שג"כ אין מלין, שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש, וא"כ נ"ל בנ"ד כיון דעכ"פ יש חשש שמא לא נעקרה עדיין החזקה הראשונה והמצוה לא תבטל לגמרי שכשיראו בו סימני בריאות וחוזק גופו יהיה מותר למולו עדיף טפי להמתין ולחוש שלא נעקרה החזקה ראשונה כמ"ש מו"ר הגאון ר' יודא אסאד ז"ל ועשינו לו סמוכים מלשון הרמב"ם והמחבר ז"ל ממה שכתבו שאין בו שום חשש חולי ובנ"ד שלא נעקר רק פ"א חששא מיהו איכא, ובזה נתנו הטעם שאפשר למול לאחר זמן, ויש לפרש כן גם בלשון הסמ"ג סימן כ"ח במ"ש לאחר שהביא דשלישי לא ימול כתב וז"ל:
וצריך ליזהר בדברים אלו הרבה מפני סכנת נפשות, כוונתו ג"כ דכל שיש אפילו רק איזה חשש שעדיין לא נעקר חזקה הראשונה אין למולו שהרי יהיה אפשר למול אח"כ ולא יתבטל המצוה לגמרי כמ"ש הרמב"ם והמחבר שאפשר למול לאחר זמן. וא"כ לא דמי לעברה ושמשה דהתם משום שלא לאסור אותה על בעלה לעולם תלינן שמשום ששמשה ולא ראתה בוודאי נתרפאת והרי היא ככל הנשים שאינם רואות מחמת תשמיש ובפרט דעיקר חשש ברואה מחמת תשמיש היא רק מחמת ווסת, וא"כ למ"ד ווסתות דרבנן לא הוי דאורייתא, עיין שם בפ"ת ס"ק א', משא"כ הכא למה נכנס לחשש סכנה אפילו בחשש כל דהוא וכשיראו שהתינוק הולך ומתחזק ימולו אותו כמבואר בנו"ב מהד"ת סימן קס"ה, כנ"ל בזה לע"ד:
ונ"ל להביא עוד ראיה דהכא לענין מילה כל שיש רק חשש קצת שלא נעקרה החזקה ראשונה שאין למולו, מדברי השבות יעקב ח"א סימן ע"ט, והובא ג"כ בעקרי הד״ט הלכות מילה אות ט', באיש ואשה שהוחזקו שבניהם מתו מחמת מילה, ואח"כ נתגרשה האשה ונשאת לאחר, והוא ג"כ נשא אחרת, אם כל אחד יוכל אח"כ לתלות הקלקול זה בזה, כלומר שהאשה תתלה הקלקול בבעל, והבעל יתלה הקלקול באשה, ורוצה לדמות לשני כתי עדים המכחישים זא"ז דכל אחת באה ומעידה בפני עצמה, או לדמות לשני שבילין דכל אחד טהור, ומסיים בסוף התשובה להלכה דהכא כיון דאיכא סכנה לא אמדינן פרוקא לסכנתא, ואסורים שניהם למול, אע"ג שכל אחד יכול לתלות הקלקול בחבירו, דמשום סכנה חיישינן, אלמא דבמקום סכנה לא ילפינן מדבר אחר כיוצא בו, וא"כ ה"נ לא ילפינן מרואה מחמת תשמיש ואסור למול כמה שהבאתי ראיה מלשון הרמב"ם והמחבר וסמ"ג דכל שיש רק איזה חשש אין למול ומוטב להמתין עד שיהיה נראה בו סימני בריאות וחוזק הגוף כנ"ל ברור בס"ד [עתה בשעת הדפסה הראה לי חתני הרב מו"ה יוסף הכהן נ"י שו"ת אמרי אש חיו"ד סימן ק"ג ושו"ת בית יצחק אהע"ז ח"א סימן מ"ו אות ד', ג"כ בזה, ואין לי פנאי לעמוד ולעיין כעת בדבריהם ע"כ הנני מראה רק באצבע עליהם]:
והנני דו"ש והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד מוצש"ק אור ליום ב' דחנוכה תרס"ט לפ"ק.
אליעזר דייטש.