אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי › סימן מד

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן מד

סימן מג

בימי אורה ושמחה, יגיע חיים שלום וברכה, לכבוד אהוב בני הבן יקיר לי הרב המאוה"ג חו"ב המפואר וכו' כש"ת מו"ה משה נ"י אב"ד בק"ק לעמעש והגליל יע"א:

על דבר השאלה שהיו שני כלובים עשויים דרך בנין (דהיינו שלא היה באופן שהדורס עמד אצל הכלוב ולא היה יכול ליכנס דכה"ג יש להחמיר טפי כמבואר ביו״ד סימן נ״ז סעיף י') ובכל כלוב היו ט"ו עופות, ובבקר ראו שמכלוב אחד חסר ג' עופות דהיינו שאחד נעלם לגמרי, ואחד היה נקטע הראש, ואחד היה נקרע סביב הצוואר ונמצץ דמו כדרך הדורסים ושאר עופות בכלוב הזה לא ניכר בהם שום פצע או איזה רושם, ומכלוב השני לא היה חסר כלום, והנה העופות שבכלוב השני היינו יכולים להתיר בפשיטות דלענין כלוב השני הוי כספק על כמ"ש בשו"ת הב"ח סימן קמ"ח, אמנם אח"כ נתערבו אלו י"ב עופות שיש עליהם חשש דרוסה עם העופות שהיו בכלוב האחר ואין יכולים להכיר איזה מהם שהיו בכלוב שהיה שם הדורס, ושאלת מה משפט אלו העופות? ועינך שפיר חזו בדברי הטו"ז סימן נ"ז ס"ק ט"ז דאפילו הרג שניים ג"כ אמרינן נח רוגזיה, וכאן מסתמא גם אותו העוף שמצץ דמו כבר היה מת בפני הדורס (ועיין שו"ת צ"צ סימן ק"ה, ובחידושי לספק דרוסה אות כ"ג הארכתי בזה קצת) רק כיון שהט"ז הביא שם דברי המשאת בנימין דלדעת האו"ה כשהרג שניים לא אמרינן נח רוגזיה, אמנם בנ"ד י"ל שהיו שני דורסים כיון שלא נהרגו באופן אחד דהיינו שהאחד היה נקטע ראשו, והשני רק נמצץ דמו, ומסתמא היו שני דורסים והבאת ראיה מדברי החתס״ו יו"ד סימן ס"ג שכתב ג"כ כה"ג דיש לתלות בשני דורסים, כך הוא תוכן מכתבך, ורוצה אתה לידע דעתי בזה:

הנה להכריע בזה לומר גם בהרג שניים נח רוגזיה הנם שיפה כתבת דגם מדברי הרמ"א שם סעיף ט' שכתב אבל אם ״דרס״ אחרים הרי ראינו שלא נח רוגזיה דמשמע דווקא אם רק דרס אחרים אבל בהרג דהיינו באופן שיש לידע שלפני הדורס כבר היה נהרג לגמרי אמרינן דנח רוגזיה אפילו אם הרג כמה, מ"מ כיון דחזינן דבספק דרוסה מחמרינן טפי קשה להכריע בזה, ועוד דאין זה דבר ברור כ"כ דנימא שאותו שנמצא שדמו נמצן כבר היה נהרג בפני הדורס דמ"מ אפשר שרק אח"כ מת וממילא לא נח רוגזיה וקודם שזה העוף מת דרס אחרים, ועיין שו"ת מהר"ם מלובלין סימן ק"ד, ע"כ אין לתלות לקולא רק לומר שהיו דורסים יותר מאחד, מ"מ בזה ג"כ עדיין אין ההיתר ברור דאם יש לחוש שאותו העוף שנמצץ דמו ממנו לא היה מת בפני הדורס אכתי יש לחוש שמא דרס עוד יותר מזה אפילו אם נימא שאותו הדורס שקטע הראש נח רוגזיה והלך לו אכתי יש לומר שהאחר נשאר כאן ומצץ דמו של עוף אחר ולא מת ודרס גם אחרים או אולי דרס אחרים קודם שהרג זה, הגם דהר"ן שהביא הטו"ז כתב דלזה לא חיישינן דאמרינן דתיכף הרג את זה עי"ש, מ"מ בדברי הר"ן אינו מבואר בפירוש דגם בהרג יותר מאחד דאמרינן נח רוגזיה ובפרט דהר"ן נתן טעם לדבריו דמה שאין חוששין שמא דרס אחרים קודם שהרג את זה דכיון שהן עומדין במקום שיכול לדרוס איזה שירצה מסתמא הרג תיכף וא"כ הכא שהמקום צר בכלוב אפשר שלא היה יכול תיכף להרוג את זה ודרס אחרים, והנה ראיתי בספר משאת בנימין בפנים שס"ל בפשיטות דבהרג שנים או יותר ג"כ אמרינן נח רוגזיה מ"מ הוא בעצמו כתב שהאו״ה לא ס"ל הכי, ומהגם שבנ"ד יש לחוש שאותו שנמצץ דמו לא היה מת בפני הדורס ולא שייך נח רוגזיה א"כ הגם שיותר נוטה להקל מכל הני טעמים דהיינו שמא היו שני דורסים כיון שלא נהרגו באופן אחד וגם שהרי הטו"ז ג"כ ס"ל כהמשאת בנימין דאפילו בשניים אמרינן נא רוגזיה ולחוש שמא לא היה מת בפני הדורס יש ג"כ סברא כיון דמת לפנינו מסתמא מעיקרא בפני הדורס כבר היה מת ואע"ג דהצ״צ חייש לזה, והארכתי בזה בחידושי הנ"ל, מ"מ בנוצץ דמו אפשר דהצ"צ ג"כ מודה דמסתמא מעיקרא ג"כ היה מת, מ"מ לא יצאנו מידי חשש ספק דרוסה כיון דחזינן דבספק דרוסה החמירו יותר, מ"מ נ"ל כיון שכבר נתערבו ברוב שהיו בכלוב האחר ואע"ג רבע"ח אינם בטלים מ"מ מה"ת שפיר בטל וליכא רק איסורא דרבנן וכל שיש צדדים להתיר אפילו באכילה כתב הרמ"א בסוף סימן נ"ז דכה"ג מותר למכרו לעכו"ם ולא חיישינן שיחזור וימכרנו לישראל, ועי"ש בש"כ, אמנם הא פשיטא דלעכו"ם שדרכו למכור עופות וודאי אסור למכור, אמנם מ"מ להשהותו מותר כה"ג ובפרט דלא יצטרכו להשהות י"ב חדש רק עד שיטילו בצים דעכשיו מסתמא אין מטילין בצים בימי החרף וא"כ אם יטילו בצים לאחר שעברו כ"א יום משעה שנולד הספק וודאי יהיו מותרים ואם לא יטילו בצים אז יהיה אגלאי מילתא למפרע שנדרסו, ע"כ לדעתי אי אפשר באופן אחר רק או שימכרו לעכו"ם שאין דרכו למכור עופות כגון מי שיש לו פונדק וכיוצא או שימתינו עד שיתחילו להטיל בצים וזה מותר להשהות כיון שא"צ יב"ח ואע"ג דהש״ך בס"ק מ״ז כתב דהיכא שא"צ להשהות רק כ"א יום לא חיישינן לתקלה דמשמע הא יותר חיישינן לתקלה מ"מ כ"א יום לאו דווקא ואפילו יותר קצת מותר, ובחידושי לספק דרוסה הארכתי איזה עדיף יותר אם למכור לגוי או להשהות, וגם בשו"ת אחת כתבתי מזה, (ועיי' לעיל סימן ל"א) עכ"פ בנ"ד אם אי אפשר למכור לעכו"ם שאין דרכו למכור עופות יכולים להשהות עד זמן הטלת בצים אפילו יותר מכ"א יום ובפרט בנ"ד שיש צדדים להתיר לגמרי וליכא לכ"ע רק איסור דרבנן כיון שכבר נתערבו כמ"ש, ע"כ נ"ל פשוט שיש להתיר להורות אותם עד זמן שדרך להטיל בצים כיון שעכ"פ לא יצטרכו להמתין יב"ח רק הא וודאי צריכים שיהיו כ"א יום בלא טעינה שלא נוכל לומר שהבצים הם מטעינה ראשונה והיינו אם יתחילו להטיל בצים כ"א יום מעת שנולד הספק, ודוק:

ב') יעל דבר שאחד בקש מסרסור סינצ"א לו איזה ווירטסהויז, והמציא לו. ומבקש הסרסור שכר סרסרות גם מן המוכר, והמוכר טוען כיון שהוא לא צוה לו ולא אמר לו כלום א"צ ליתן לו, מהו הדין בזה? נ"ל פשוט דאם הדרך שגם המוכר נותן שכר סרסרות א"כ הוי הסרסור לגבי המוכר כמו מי שעושה איזה פעולה לחבירו דחייב ליתן לו שכר אע"ג שלא פירש לו כלום (כן כתוב בספר זכור לאברהם לחו"מ אות ש' בענין שכר פעולה) אמנם אם אין הדרך שהמוכר ישלם מעסק מם וודאי יוכל לטעון המוכר אולי הייתי יודע שאצטרך לשלם שכר סרסור לא הייתי מוכרו בעד זה הסכום, והייתי מבקש יותר, דבכל עניינים כאלו אזלינן בתר המנהג, ועיין בדברי גאונים כלל ע"ב בדיני סרסור, ובכלל ק"ו בענין שדכנות, מבואר שם מש"ע ופוסקים דבכל אלו עניינים אזלינן בתר המנהג, וא"כ אם המנהג שגם המוכר נותן שכר סרסרות אינו יכול לטעון לא שלחתי אותך ולא אמרתי לך להיות סוסור, דכיון שדרך שגם המוכר נותן שכר סרסור לא גרע ממי שעושה איזה פעולה לחבירו חייב לשלם לו אם צריך לאותה הפעולה דלא גרע מיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות ונטעה דאומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה, עיין בחו"מ סימן שע"ה, וברמ"א שם העושה טובה לחבירו שלא ברשות, ועיין בסימן רס"ד לעניין הצלת אבידה, וא"כ ה"נ אם הדרך שגם המוכר נותן שכר סרסור פשיטא שחייב לשלם לו שכר סרסרות אע"ג שלא אמר כלום להסרסו, אמנם אם אין הדרך שהמוכר ישלם ג"כ שכר סרסרות וודאי פטור וכל זהו פשוט:

ג') וע"ד בכור שמת שמבואר ביו"ד סימן ש"ז סעיף ב' שצריך לקוברו, יפה כתבת מדברי התוספ' מס' ע"א ס"ב ע"ב ד"ה ולקברונה שא"צ לקוברו בביה"ק דווקא, רק בעומק שלא יבאו לחטט אחריו, אמנם יוכל לקברו במקום אחר ג"כ בעומק שיהיה מקום המשתמר, וכן כתוב בספר כרם שלמה שם, רק שצריך לקברו בסדין, ונוהגים לשים אותו בשק ולקברו, אבל בביה"ק לא בעינן רק מותר לקברו בכל מקום המשתמר ובעומק, ולא מצינו שצריך לקברו בביה"ק דווקא רק בס"ת שבלה ותוב בש"ע יו"ד סי' רפ"ב סעיף יו״ד דנותנין אותו בכלי חרס וקוברין אותו אצל ת"ח, ומזה ג"ב ראיה דבכור א"צ לקברו בביה"ק מדכתב המחבר בסימן ש״ז רק סתם טעון קבורה ולא ציין באיזה מקום. וגבי ס"ת שבלה כתב דקוברין אותו אצל ת"ח משמע דבכור נקבר בכל מקום שהוא רק שיהיה במקום עמוק כמ"ש התוספי, ותו לא מידי (ועיי' לקמן סימן ס"ד אות ג'):

והנני בזה אביך הדו"ש באהבה רבה וחותם ברכה צלח ורכב ע"ד אמת ותזכה להיות כמעיין המתגבר בתוה"ק מוסיף והולך מעלה מעלה במעלות חכמים משמן תורק שמך ושמן הטוב היורד על הזקן שימצא בך דעת זקנים מסוד חכמים ונבונים כאוונ״פ היקרה ונפש אביך המעתיר בעדך, פה ק"ק באניהאד אור ליום ב' אורה ושמחה ג' דחנוכה שמחה ויקר לפ"ק אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה