פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן מג
רב שלום לכבו' אהובי ידנ״פ הרבני המופלא ומופלג בתו"י חריף ובקי חיציו שנונים וכו' מו"ה ישראל ברוין נ"י שו"ב מומחה בק"ק ענטש והגליל יע"א:
יקרת מכתבו הגיעני, וע"ד השאלה בתרנגולת ספק ורוסה שהטילה ביצים (ומסתמא מיירי שלא שהתה כ"א ויום מעת שנולד הספק עד זמן הטלת ביצים דאם שהתה כ"א יום גם התרנגולת מותרת כמבואר ביו"ד סימן נ"ז סעיף ח"י) ואח"כ מתה התרנגולת, ולקחו אלו בצים מהתרנגולת שהיתה אסורה משום ספק דרוסה והושיבו עליהם תרנגולת אחרת, ויצאו אפרוחים, והם חיים וקיימים, אם יש להתיר אלו האפרוחים? ועיניו שפיר חזו בדברי הרמ"א יו"ד סימן פ"ו סעיף ז' במ"ש שם ולכתחלא יזהר, וגם במ"ש בשיל"ת יעב"ץ ח״א סימן חנ"א דלכתחלא יש לאסור משום מבטל איסור לכתחלא. ורוצה לידע דעתי בזה ולע"ד נראה דכיון שהש"ך שם ביו"ד ס"ק כ"א מתיר בפשיטות וגם בשיל"ת יעב"ץ שם מ"ש משום מבטל איסור לכתחלא היא רק ליתן טעם לדברי הרמ"א בע"ש ולכתחלא יש ליזהר, אמנם מדינא היטב אשר כתב בזה בספר ערך ש"י ליו"ד שם דכיון דנשתנה לדבר המותר לגמרי לא חשיב כה"ג מבטל איסור לכתחלא, ולכל היותר היה לאסור משום חשש תקלה, אמנם לאסור האפרוחים שהם דבר המותר לגמרי, אין שום טעם, ואעתיק לו לשון הרמב"ן הלכות בכורות (דף ו') במ"ש שם על מה שרצו להוכיח דביצת עוף טהור אינו אסור משום אמה"ח דאם ביצה היה אסור היה לאסור גם העוף היוצא ממנה משום כל היוצא מן הטמא טמא. וז"ל:
והך טעמא לאו דווקא היא דהא אמרינן במס' תמורה אפרוח של טריפה מותר, ע״ט כמה דלא מסרח לא גביל, וכי גביל עפרא בעלמא היא, והאי טעמא אפשר לן למימר נמי דביצת עוף טהור אסורה ועוף היוצא ממנה שרי, עכ"ל הצריך לענינינו, [ובספר ערד ש"י היה לו להביא דברי הרמב"ן אלו], עכ"פ כיון שנשתנה לדבר המותר לגמרי ליכא לאסור משום דבר, ועיין בחק יעקב בהלכות פסח סימן תס"ז דכל שידוע שנשתנה לדבר המותר וודאי ליכא שום איסור רק גבי חלב צריך קרא להתיר דכל דלא ידעינן בבירור דחלב מותר לא מקרי נשתנה לדבר המותר, ועיי"ש במקור חיים להלכות פסח ס"ק ו', וא"כ לא דמי למבטל איסור דאסור דהתם גוף האיסור לא נשתנה רק שאינו ניכר הואיל שנתערב אבל הכא דכל האיסור נשתנה לדבר המותר לגמרי אפילו אם הביצה היה וודאי טריפה ג"כ מותר מכיון שנעשה אפרוח, ומכ"ש הכא בספק דרוסה שאינו רק ספק טריפה דוודאי מכיון שנשתנה לא נשאר שום רושם איסור ושרי לגמרי, ובחידושי כתבתי במ"ש בספר עשרה מאמרות על מ"ש במדרש דלעת"ל יהיה חזיר מותר דאע"ג דהתורה לא תשתנה רק שהקב"ה יעשה לחזיר שני סימני טהרה וממילא יהיה מותר עפ"י התורה בשני סימני טהרה, וראיתי בספר עט סופר כלל ל"ב פרט ד' אות כ"ד דמ"מ קשה אמאי לא יהיה אסור משום כל היוצא מן הטמא טמא, וכתבתי דלא אמרינן כל היוצא מן הטמא טמא רק היכא שלא נעשה בו שום שנוי מעת בריאותו כגון פרה שנולדה מן הגמל משא"כ בדבר שיהיה בו שנוי לאחר שכבר היה טמא שפיר יכול להיות מותר וה"נ לעתיד יחדש הקב"ה שני סימני טהרה בחזיר לאחר שכבר יהיה נולד וכיון שנשתנה שפיר מותר [עיי' שו"ת פרי השדה ח"ג סימן קמ"ה] עכ"פ בנ"ד בדבר שנשתנה לדבר המותר לגמרי ליכא שום איסור ודווקא בדבר שאסור בהנאה ג"כ אפילו בכל שהוא כמו ע"א אסור אפילו נשתנה כגון ע"א שאפילו אפרה אסור ועיין בש"ע יו"ד סימן קמ"ב, ודוק [ועיין פרי תואר יו"ד סימן ס' ס"ק ד' דבאסה"נ לא מהני להתיר ע"י שנשתנה] ועי' שו"ת בית יעקב סימן א' לענין עגל שנולד מן הטריפה ועיין ספר עקרי הד"ט סימן ח' אות ו' מ״ש בזה, עכ"פ כפי הנראה מדברי הפוסקים אין לאסור אפרוח אפילו מביצה וודאי טריפה ומכ"ש באפרוח מביצה ספק טריפה כמו בנ"ד דאין לאסור, והגע עצמך דאמרינן דכל הנשרפין אפרן מור״ר ואמאי לא אמרינן דלמי ששרף יהיה האפר אסור משום מבטל איסור לכתחלא ויהיה מדרבנן אסור עכ"פ, וע"כ דכל שנשתנה לדבר המותר לגמרי לא שייך לאסור אח"כ משום מבטל איסור לכתחלא, רק להשהות לכתחלא הבצים להושיב עליהם תרנגולת שפיר י"ל דאסור משום חשש תקלה כמ"ש הטו"ז סימן פ"ו ס"ק י״ד. ומה שהניח בצ"ע אמאי לא אסור דיעבד נ"כ משום האי טעמא כבר כתב שם הפרמ"ג דבדבר דלא שכיחא כ"כ כמו גדולי תרומה לא גזרו, וי"ל עוד דלא רצו לאסור לגמרי משום חשש תקלה משא"כ בגדולי תרומה עכ"פ לא נאסר לגמרי, עכ"פ כפי המבואר מדברי הפוסקים מותר ובפרט כמו בנ"ד שלא היה רק חשש ספק טריפה, כנ"ל ברור בס"ד:
והנני בזה הדו"ש באהבה וכתבתי פק"ק באניהאד מוש"ק לס' ולהחיות לכם ג' טבת תרס"ט לפ"ק. אליעזר דייטש.