אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי › סימן מא

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן מא

סימן מ

שלמא רבא, לגברא רבא, כבוד אהובי חביבי ידנ"פ הרב הגאון הגדול הצדיק המפורסם וכו' כש"ת מו"ה יוסף יהודא סופר נ"י אב"ד דק"ק פאקש יע"א:

על דבר אשר נתייעץ עמי' לאשר העולם נוהגים שמתפללים תפלת מנחה ומעריב כסדר בלא הפסק בנתים ומשו"ה אין אומרים עלינו אחר תפלת מנחה, ועי"ז אם יש אבל או יא"צ שאינו מתפלל לפני העמוד אינו אומר שום קדיש בתפלת מנחה, ע"כ רוצה להנהיג לומר עלינו גם אחר תפלת מנחה, וכהדר"ג נ"י הביא בזה כל דעות הפוסקים האחרונים אם לומר עלינו אחר תפלת המנחה או לא, ונחזי מה דקיון בס"ד:

הנה המג"א בסימן קל"א ס"ק א' הביא בשם תולעת יעקב שאין לומר אחר מנחה, וראיתי בספר תולעת יעקב בפנים שכתב כן. אמנם לא הביא שום טעם על זה, רק כתב סתם, ואין לומר אותו אלא בבקר ובערב. אבל לא במנחה, אמנם בספר סדר היום הביא טעם ואלו שנוהגים שלא לומר משום שבמנחה אין אומרים ק"ש אין מקום לומר עלינו שהיא ג"כ יחוד מלכות שמים, ודחה זה הטעם דאיפכא מסתברא דכיון שלא אמרו יחוד מלכות שמים בק"ש א"כ יותר ראוי ליחד מלכות שמים באמירת עלינו, ע"כ מסיים שראוי לומר עלינו אחר מנחה, עי"ש בסדר תפלת מנחה, אמנם ראיתי במנהגים להר"א מטוירנא (שהיה בימי מהר"ם הלוי) שהביא שם לאחר חזרת השמ"ע של מנחה אומרים קדיש תתקבל והוא רחום שמ"ע בלחש קדיש שלם עלינו לשבח משמע בפירוש דאחר מנחה אין אומרים עלינו, ובכתבי האר"י בשער קריאת ס"ת פ"ז כתב וז"ל: סוד עלינו לשבח וכו' הוא שבח גדול וראוי לאומרו אחר כל תפלה מג' תפלות עכ"ל, והאריך שם עפ"י סוד כדרכו בקדש, עכ"פ חזינן שיש בזה דעות חלוקות, והנה באמת צריך ליישב המנהג מ"ט הנהיגו שלא לומר, ולכאורא היה ראוי לומר כדי לייחד מלכות שמים, כמ"ש בספר סד"ה. ונ"ל קצת טעם ליישב המנהג דכיון דזהו ידוע לכל העולם שמצוות ק"ש היא רק שתי פעמים ביום בבקר ובערב והיו יראים שאם יאמרו עלינו אחר מנחה וכבר קבלו יחוד מלכות שמים שיזלזלו אח"כ בתפלת מעריב ובפרט כיון דמתפללין תיכף אחר מנחה מעריב ואם כבר אמרו עלינו לא יהיו נזהרים בק"ש של מעריב או שלא יאמרו כלל ק"ש, משו"ה הנהיגו שלא לומר עלינו שאין לו עיקר מה"ת כדי שלא יזלזלו בק"ש של מעריב שיש לו עיקר מה"ת, וכמה שמצינו במס' ברכות נ"ב ע"ב אליבא דב"ה דהכי קייל"ן מוטב שיטמאו ידים דלית להו עיקר מה"ת ואל יטמאו אוכלין דאית להו עיקר מה"ת וה"נ דכוותיה, ובפרט כיון שעלינו מסיים עם הפסוק שמע ישראל וודאי יש לחוש שיזלזל בק"ש, ודוק כנ"ל לחפש זכות על אותם שהנהיגו שלא לומר עלינו אחר תפלת מנחה כי מצוה לחפש זכות על מנהג אשר נראה תמוה קצת, עיין בספר שדי חמד מערכת אות מ"ם כלל ל"ז. ושם מבואר ג״כ שיש פלוגתא אם מנהג הוי רק אם דווקא כל בני העיר נוהגים כן ולא מהני מה שרוב נוהגים שיהיה נקרא מנהג קבוע שלא לבטלו, או אפילו אם רק הרוב נוהגים כן ג"כ הוי בכלל מנהג קבוע שלא לבטלו, עי"ש בד"ה ומנהג שלא נתפשט בכל אנשי העיר, ודוק היטב:

והנה בעיקר העניין וודאי יש להראות אופן לכל הצדדים בין לאלו שאומרים עלינו אחר מנחה ובין לאלו שאין אומרים. והנה כהדר"ג נ"י הביא ג"כ בשם הפוסקים ובראשם תוספ' מס' מנחות כ' ע"ב ד״ה נפסל דמנהג אבותינו תורה היא, ועיין בספר שדי חמד שם כלל ל"ח שהאריך מאוד בזה, ועיין נו"ב מהדו"ק יו"ד סימן נ"ד בסיף התשובה שכתב ג"כ שם דאפילו מנהג שנראה תמוה קצת אין לבטלו בנקל כ"כ עי"ש, אמנם התם היה המנהג חומרא משא"כ הכא דהמנהג לא הוי חומרא קל יותר לבטל לעת הצורך, ובשו"ת פרי השדה ח"ג סימן א' וסימן ב' הבאתי כמה ראיות בהא שאחד רצה להנהיג בקריאת התורה בשני וחמישי שיהיו קוראים בתורה במנחה משום שאי אפשר להם לקבץ מניין בשחרית שהיו טרודים בעסקיהם שאסור להנהיג כן ולעשות מזה מנהג קבוע עי"ש, עכ"פ בנ"ד אם כהדר"ג נ"י יוכל להנהיג שיאמרו עלינו בהסכמת כל העולם שלא יהיה מזה מחלוקת ח"ו גם אני מסכים עם כהדר"ג נ"י להנהיג כן לטובת האבלים או היא"צ שיאמרו קדיש, אמנם אם יוכל לבא עי"ז לידי מחלוקת מוטב להניחם במנהגם הראשון כיון שיש הרבה פוסקים דס"ל הכי, וגם עלה בידינו לעשות סעד למנהגם, ובכגון זהו וודאי גדול השלום, וד' יברך עמו בשלום (שוב הראה לי חתני הרב מו"ה יוסף הכהן נ"י בשו"ת לבושי מרדכ' או"ח סימן קי"ד שנשאל ג"כ בזה והשיב להתיר עיי"ש]:

והנני בזה אוה"נ בכל לב הדו"ש באהבה רבה מוקירו ומכבדו כותב בחפזי פק"ק באניהאד אור ליום ה' לסדר ואזכור את בריתי כ"ג ימים בחדש טבת תער"ג לפ"ק.

אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה