פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן מ
שפעת שלום לכבוד אהובי ידנ"פ הרב המופלג בתו"י חריף ובקי עמק החרוץ פאר הנגירם וכו') כש"ת מו"ה יוסף נייאמאן הכהן נ"י בק"ק קאשויא יע"א:
יקרת מכתבו הגיעני במה שמסופק מי שהב"ד פסקו לו שחייב לחבירו לשלם לצאת ידי שמים רק מדינא אין הב"ד יורדין לנכסיו, והוא אינו רוצה לצאת ידי שמים, רק בדיני עכו"ם היה יכול להוציא ממנו, אם מותר להתובע לילך בערכאות כיון שאינו רוצה לצאת ידי שמים, זהו תוכן שאלתו:
הנה הדבר פשוט דוודאי אסור לתבעו בערכאות כיון שאין חייב לו מדינא, והרי מבואר בש"כ חו"מ סימן כ"ח ס"ק ב' שפסק כדעת המהרש"ל מס' ב"ק פרק הכונס דכל שאינו חייב רק לצי"ש והאחר תפס דלא מהני תפיסה והיינו אפילו אם תפס כבר דלא מהני, ויש להביא לזה ראיה מדברי השו"ע ביו"ד סימן קס"א דבאבק רבית אע"ג דהמלוה מחוייב להחזיר לצי״ש מ"מ לא מהני תפיסת הלוה וא"כ דתפיסה לא מהני מכש"כ שיהיה מותר לילך ולתפוס דוודאי איסור גמור, ולא נעלם ממני דיש כמה פוסקים דס"ל דהיכא דחייב לצי"ש מהני תפיסה, ועיין שו"ת שבות יעקב ח"א סימן קמ"ו, ושו"ת חות יאיר סימן מ"ד, ושו"ת שמן רקח ח"א סימן מ"ה, והנה כפי הנראה מדברי שבות יעקב יש מקום לחלק דאם חייב מה"ת לצי"ש מהני תפיסה ואם רק מדרבנן חייב לצי"ש לא מהני תפיסה, והנה עוד יש מקום לחלק בין אם הנתבע עצמו מסופק כגון באינו יודע אם נתחייבתי והתובע טוען בריא דכה"ג היה מסתבר לומר דמהני תפיסה, ועיין בפתחי תשובה חו"מ סימן כ"ח ס"ק ו' ובספר דברי גאונים כלל ט' ס"ק זיין, וכלל קי"ב ס"ק ח"י, האריך בזה, ועיין בתומים סימן כ"ח ס"ק ד' ג"כ דעתו נוטה דתפיסה לא מהני היכא שהנתבע חייב רק לצי"ש, עכ"פ הא פשיטא דאפילו לדעת הפוסקים דאם תפס לא מפקינן מיניה מ"מ פשיטא שאסור לתפוס ומכש"כ שיתבע אותו בערכאות דהוא איסור גמור בפני עצמו, ועיין תומים סימן כ"ו ס"ק א' א"כ אין שום הו"א שיוכל לתבע אותו בערכאות ודי בזה במה שהב"ד מזהירים אותו שצריך ללי״ש, ואפילו מי שנתחייב שבועת היסת ואינו רוצה שישבע ג"כ אין הב"ד כופין אותו רק מנדין אותו עד שלשים יום כמבואר מס' שבועות מ״א ע"א, וא"כ היכא דאינו חייב רק לצי"ש פשיטא דאין הב"ד יכולים ליתן רשות שילך בערכאות דהאי הוי כמו לנקטיה בכובסא דלשבקיה לגלימא עי"ש מס' שבועות, ומכש"כ היכא שחייב רק לציש דרוב פוסקים גדולים והש"כ בראשם אשר בכל מקום אנו הולכים לאורו ס"ל דאפילו כבר תפס מפקינן מיניה פשיטא דאסור לתפוס ומכש"כ שיהיה מותר לילך בערכאות דוודאי איסור גמור, והדבר פשוט, וא"צ להאריך בזה יותר:
ב') ואשר הקשה דבר שכלי לדעת מהרש"א בחידושי אגדות מס' ב"ב י"ב ע"ב דרבא אמר אנא בתרא שיהיה בעל השני לבתו של רב חסדא, דמסתמא לא היה כוונת רבא לקלל רמב"ח שימות ח"ו רק שיגרשנה ואח"כ הוא יקח אותה, והרי לדעת רש"י מס' חולין קל"ג ע"א ד״ה זכי לי דרבא היה כהן א"כ לא היה יכול ליקח אותה אם היה רמב"ח מגרשה, וא"כ נמצא שקלל אותו ? כך היא תוכן קושייתו, ונ"ל לתרץ דברי רש"י דהרי רש"י אינו משעובד לתירוצו של מהרש"א ויש לתרץ לדעת רש"י באופן אחר דהא דרבא אמר אנא בתרא היינו שיהיו אצל רמב"ח קידושי טעות דהדין שיוצאה בלא גט, עיין מס' יבמות ק' ע"א דאיתא שם שאפילו בנה מורכב על כתפה מהני מיאון וכל היכא דמהני מיאון היא מותרת לכהן כמבואר במשנה מס' יבמות ק״ח ע"א דאשה ממאנת מותרת לכהן. ועיין תוספ' מס' יבמות ב' ע"ב כ"ה ואי אתה יכול לומר דבקידושי טעות אפילו מיאון אינה צריכה עי"ש, עכ"פ בין אם צריכה מיאון או אינה צריכה הרי היא מותרת לכהן וא"כ שפיר היה רבא יכול לומר אנא בתרא ולא קלל רמב"ח, הא חדא, ועוד י"ל דכוונת רבא לא היה שרמב״ח לא יאריך ימים ח"ו רק שהוא יחיה זמן רב יותר כדמצינו בהרבה תנאים שהאריכו ימים יותר מכפי זמן המוגבל לחיי אנושי עיין מס' מגלה כ"ח ע"א דר' יהושע בן קרחא אמר לרבנו הקדוש יה"ר שתגיע לחצי ימי ואמר לו ולכלהו לא אמר לו הבאים אחריך בהמה ירעו עי"ש ברש"י, ומסתמא ריב"ק ג"כ לא קלל לרבנו הקדוש ואדרבא נתכוין לברך אותו, וא"כ ה"נ היה כוונת רבא שהוא יאריך ימים ביותר, וא"כ לא הוי זה קללה לרמב"ח במה שרבא יאריך ימיה כמו התנאים הראשונים שהאריכו ימים ביותר וכמו בריב"ק לרבנו הקדוש שלא היה קללה רק ברכה, כנ"ל בכוונת רש"י, ועיין שו"ת שואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סימן רכ"ה שרוצה להביא ראיה דרבא לא היה כהן ממס' ברכות ח' ע"ב דאמר לבניו שלא ישאו גיורה ואם היה כהן בלאו"ה אסור בגיורת עי"ש, וי"ל כיון דשם במס' ברכות יש כמה לשונות בהא דלא תשבו על מטה ארמית דפליגי באמת בהא אם רבא היה כהן או לא, עי"ש במס' ברכות, והקב"ה ישפיע עלינו רב ברכות:
והנני הדו"ש באהבה פק"ק באניהאר מוצש"ק אור ליום א' לסדר לכתוכת עולם לדורתם כ"ג אדר ראשון תער״ג לפ"ק.
אליעזר דייטש.