אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי › סימן לז

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן לז

סימן לו

שוכ"ט לכבוד הרבני המופלא ומופלג חריף ובקי ירא ושלם וכו' מו' משלם פייש ווייס נ"י בק"ק מאדיאר לאפאש יע"א:

על דבר השאלה שיש שם איש אחד מוהל ונהג עצמו עד עתה כשיטות המחבר בש"ע יו"ד סוף סימן רס"ו שבשבת לא יהיו שני מוהלים, ולא כהרמ"א והש"ך והטו"ז שם שמסקנתם שמותר להיות שני מוהבים בשבת ג"כ, והנה עכשיו נתחרט על זה שנהג עד עתה כדברי המחבר, לאשר נזדמן הרבה פעמים ברית מילה בשבת, ועי"ז אין לו חלק במצות. כי יש שם מוהלים אחרים ג"כ ורוצה מע"כ נ"י לומר שאפשר דלא מהני ליה התרה, משני טעמים חדא כיון שהרמ"א פסק ביו"ד סימן ר"ל דכל נדר שיש בו נדנוד עבירה אין להתירו, ועוד עפ"י דעת שו"ת מהרשד"ם יו"ד סימן מ' דאם יש איזה פוסק שפסק כך והוא נהג כאותו פוסק א"כ לא היה הקבלת בטעות וגם לא היה דבר המותר כיון שלאותו דעת הפוסק היה אסור לעולם דכה"ג אין לו התרה, [והובא דבריו בפר"ח או"ח ריש סימן תצ"ו בדיני מנהגים שם], וא"כ הכא כיון שנהג עד עתה כדעת המחבר שאסור להיות שני מוהלים בשבת ולדעת המחבר באמת אסור (אע"ג שכתב שיש ליזהר מ"מ נראה דס"ל דאסור) א"כ אין לו התרה, וגם ראת מ"ש בשו"ת אבני צדק ליו"ד סוף סימן צ"ג ע"כ רוצה לידע דעתי בזהא?

ונראה לע"ד דמ"ש רמ"א סימן ר"ל דנדר שיש בו נדנוד עבירה אין להתירו כוונתו דווקא שאין בו שום סרך מצוה כמו מי שנשבע שלא ישחוק ועל זה מציין שם הש"כ ס"ק ג' לעיין סימן רכ"ח סעיף נט"ו, ושם מיירי בכה"ג שנדר שנח ישחוק דליכא ביה שום סרך מצוה משא"כ בנ"ד דלדעת המתירים בשבת שני מוהלים אישא מצוה ואם יקיים הנדר נתבטל ממצוה זו בזה לא מיירי כלל הרמ"א, ועיין בהגהת הגר"א שם שמציין ג"כ על דברי הרמ"א מדברי המחבר סימן רכ"ח סעיף ט"ו וכוונתו ג"כ למ"ש דדווקא נדנוד איסור כה"ג שאין כאן שום סרך מצוה משא"כ בנ"ד דאיכא מצוה לדעת החולקים על המחבר שפיר יש לו התרה, ועיין היטב בש"ע יו"ד סימן רי"ד בענין התרה לעבור על מנהג והחילוק בין אם הוא בטעות או לא עי"ש, ודוק:

ב') ומה שהביא בשם שו"מ הרשד"ם שאם נהג כפוסק האוסר שאין להתיר ג"כ יש לחלק דהתם היה המעשה שקהל אחד היו נוהגים כדעת הפוסקים שלא למעך בסרכא ואח"כ משום שראו שעי"ז היו דחוקים לבשר ורצו להתיר ופסק שם שאין להתיר ע"ש, וא"כ ג"כ לא דמי כלל לנ"ד דהתם אפילו להפוסקים המתירים למלך בסרכא מ"מ כ"ע ס"ל דאין בזה שום חשש סרך מצוה למעך משו"ה לא רצה להתיר משא"כ הכא בנ"ד דדעת המתירים משום שגם גבי תמיד היו הרבה כהנים עובדים ואיכא משום ברוב עם הדרת מלך א"כ איכא חיבוב מצוה טפי אם יהיו שני מוהלים זכר למקדש (והגם דבהגהת הגר״א שם מחלק בין תמיד ובין מילה דהמיד הותרה בשבת משו"ה מותר אפילו להרבה כהנים משא"כ מילה בשבת רק הודחה, מ"מ אין זה ברור דמילה ג"כ לא הותרה ואפשר דמילה בשבת ג"כ הותרה [עיין שו"ת פרי השדה ח"נ סימן קס"א, וכן משמע בשו"ת הרמ"א סימן ל"א, ודוק] ועיי' בטו"ז או"ח סי' קפ"ד ס"ק א' שכתב ג"כ דכיון דבמזיד מודי' ב"ה לב"ש מותר לעשות כב"ש בשוגג ג"כ, וה"נ דכוותיה דכיון דהפוסקי' המתירים ג"כ מודו דלא עדיף יותר למעך משו"ה אין לו התרה למעך, ודוק היטב – ועוד יש לחלק דבשלמא בנדון דמהרשד"ם שכל הקהל היו נותנין כן וא"כ ליכא בזה משום חשש יהורא להחמיר, משא"כ הכא כיון שכבר נתפשט המנהג שיהיו שני מוהלים רק הוא בעצמו רוצה להחמיר נראה כקצת יוהורא בדבר להחמיר בדבר שנתפשט להתיר, ועיין בפתחי תשובה סימן רס"ו ס"ק ט״ז בשם שו"ת תפארת צבי דחלילה להחמיר להוציא לעז על גדולים שנהגו מימות עולם להתיר. א״כ ליחיד שנוהג כן הוי קצת יוהרא בדבר, הגם שהנוב"י החמיר על עצמו עיין במהדו"ת או"ח סימן כ"ב, מ"מ להלכה ג"כ החזיק ביד הפוסקים להתיר עי"ש, ואפשר שבימיו לא היה נתפשט עוד כ"כ ההוראה להתיר, משא"כ עכשיו שנתפשט בכל המקומות להתיר וודאי אין ראוי ליחיד להחמיר, וא"כ אין שום ראיה מדברי מהרשד"ם שלא להתיר בנ"ד, ובשו"ת אבני צדק יו"ד סימן צ"ג שפיר הביא ראיה מדברי מהרשד"ם דהתם שכל הקהל היו נוהגים שלא לאכול מאווזות המלעיטים דמו לגמרי לנדון דמהרשד"ם דבהלעטה ג"כ אפילו להמתירים מ"מ לא ס"ל שיהיה איזה קצת מצוה לאכול הלעטה ואלו ואלו בוודאי מודים שיותר טוב שלא לאכול משו"ה יש סברא שלא להתיר, וא"כ בנ"ד דהפוסקים המתירין שני מוהלים ס"ל דהוי כהידור מצוה כמו בתמיד ובוודאי אין ראוי ליחיד להחמיר א"כ לא דמי כלל להך דמהרשד"ם, וא"כ יש להתיר, ודוק:

והנה כאן גבי מילה וודאי אין לומר דאפילו המתירין שני מוהלים דמ"מ מודי דעדיף ע"י מוהל אחד דוודאי אי אפשר לומר כן דא"כ למה להם להתיר שני מוהלים אם היו מודים דע"י מוהל אחד עדיף וע"כ דאלו המתירין ס"ל דמשום דבתמיד היו הרבה כהנים מתעסקים עדיף טפי לעשות זכר לתמיד או משום ברוב עם הדרת מלך כמו בתמיד, ועיין שו"ת אמרי אש או"ח סימן ח"י משמע ג"כ דבשני מוהלים איכא ברוב עם הדרת מלך, וגם מסברא נראה כן לדעת המתירין דאל"כ למה היה להם להתיר שני מוהלין וכי איכא שעת הדחק להתיר שני מוהלין, ומ"ט לא אסרו שני מוהלין משום חומרא עכ"פ, וע"כ כמ"ש דבשני מוהלין איכא יותר הידור מצוה כמו בתמיד, ועיין שו"ת רמ"א סימן ע"ו שרוצה לומר דעדיף ע"י שני מוהלים דהוי כשנים שעשו מלאכה, רק דמסיק דלענין מילה בשבת הוי כחול לגמרי, וא"כ י"ל ע"ד הפלפול דממנ"פ מותר ע"י שני מוהלים דאי נימא דשבת הותרה לגבי מילה כמו תמיד א"כ הוי כמו תמיד שהיו הרבה כהנים מתעסקים, ואי נימא דהוי רק הודחה כמ"ש בהגהת הגרא"ו א"כ עדיף ע"י שנים שיהיה כמו שנים שעשו מלאכה דלא הוי חילול שבת כל כך. אמנם העיקר היא כיון דכבר נתפשטה ההוראה להתיר וכמ"ש דמסתמא כיון שלא רצו להחמיר דס"ל דהוי הידור מצוה טפי ע"י שני מוהלים משום ברוב עם א"כ וודאי יש עקום להתיר למי שנהג להחמיר כיון דאיכא סרך מצוה להתיר, ודוק:

ועוד דהוי קבלה בטעות דהוא היה נוהג שלא לפרוע ג"כ וזהו וודאי מותר לכ"ע כמה שהעיר מע"כ נ״י ג"כ, וכן משמע בשו"ת רמ"א שם דבפריעה וודאי אין שום חשש שכן כתב שם וז"ל ולא מיבעיא האומן השני דמותר לכתחלא דהוא עיקר המוהל וכו' אלא וודאי דאיהו פשיטא דמותר לכתחבא עי״ש, וא"כ מה שנהג עד עכשיו שלא להיות בשבת אפילו פריעה וודאי בטעות היה וכן משמע אנוב"י שם דבפריעה לא היה מחמיר שכתב שם שהוא לא היה מל בשבת משום שלא היה פורע, ולכאורא אין מובן כוונתו אלא וורא' שהוא לא היה בקי בפריעה משו"ה לא היה מל אבל אילו היה בקי בפריעה לא היה מונע עצמו מלעשות אפילו הפריעה לחודא, ויהיה איך שיהיה כוונת הנוב"י עכ"פ ברמ"א מבואר בפירוש דבפריעה לכ"ע מודי דמותר וא"כ מי שנהג שלא לעשות אפילו הפריעה לחודא הוי חומרא בטעות והגע עצמך אם מוהל אחד היה חיתוך ואח"כ נתעלף וכי נימא שיחמיר על עצמו שלא יהיה פריעה ונמצא שהאחר חלל שבת שלא לצורך או אם אחד מי שאינו בקי בפריעה היה חיתוך וא"כ ע"כ צריך לעשות הפריעה מי שיכול וא"כ מי שקבל עליו שלח להיות רק מוהל יחידי בשבת אפילו לענין הפריעה הוי וודאי קבלה בטעות, וא"כ פשיטא שעכ"פ יכולין להתיר לו [ויש עוד לצדד בזה כיון דלענין פריעה הוי קבלה בטעות א"כ לא מהני קבלתו לענין חיתוך ג"כ, ועיין כה"ג שו"ת מהרי"ט ח"א סימן ק"ב ובעקר' הד"ט סימן כ"ג ס"ק ט"ז, ודוק):

וראיתי בפר״ח או"ח סימן תצ"ו שכתב אפילו לדעת המהרשד"ם שאם היו נוהגים כאיזה פוסק להחמיר שאין להתיר מ"מ אם יש רב בעיר שנראה לו כדעת המתירין יכול להתיר, והביא ראיה ממס' פסחים ל' ע"א דאמר שמואל ואי לא דרישנא לכו כר"ש עי״ש, וא"ב כאן דרוב הפוסקים מתירין שני מוהלים ומסתמא הרב שבעיר ג"כ ס"ל הכי וודאי יכולים להתיר לו, וכבר כתבנו דבנ"ד קיל טפי כיון דאלו המתירים ס"ל מסתמא דיותר עדיף ע"י שני מוהלים דאלא"ה למה לא היו מחמירים, ולא דמי לעניין מיעוך בסרכא או לאכול הלעטה דהתם פשיטא דאפילו המתירים היו מודים דיותר טוב שלא למעך או שלא לאכול הלעטה, רק משום שעת הדחק היו מתירים. משא"כ הכא לענין שני מוהלים אילו לא היה לתם טעם לומר דשני מוהלים עדיף או משום ברוב עם הדרת מלך כמ"ש בשו"ת אמרי אש, או משום שיהיה כשנים שעשו מלאכה למה לא היו הם ג"כ מחמירים, וע"כ דראו שאין ראוי להחמיר, וא"כ פשיטא דמי שהיה מחמיר על עצמו שלא כדין וודאי אם מתחרט על שנהג כך שיש להתיר לו, ובפרט כיון דאיכא קצת יוהרא להוציא לעז על כל הני גדולים שהנהיגו ע"י שני מוהלים בשבת כמה שהביא בפתחי תשובה שם בשם שו"ת תפארת צבי כנ"ל ברור עפ"י שיטות הפוסקים בס"ד [ועיי' בספרי שו"ת פרי השדה ח"ג סימן קס"א שהבאתי ג"כ ראיה דאין להחמיר על עצמו להדר בשבת שיהיה דווקא פריעה ולא חיתוך כשיש שני מוהלים רק דאין חילוק בין חיתוך לפריעה ואיזה שירצה יעשה עי"ש, ודוק]:

והנני בזה הדו"ש ושלום ידינ"פ הרב הגאון אב"ד שליט"א, פק״ק באניהאד אור ליום ה' לסדר חקת עולם מאת בני ישראל ששה ימים בחדש אדר תער"ג לפ"ק.

אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה