פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן לה
נשאלתי שאשה בעלת הבית אחד נסעה מביתה על איזה ימים והניחה בביתה משרתת עכו"ם לבשלה בביתה והיא היתה רגילה למלוח בשר גם כשהיתה בעלת הבית בביתה, רק היא עומדת עליה להשגיח אם מולחת כהוגן. ועכשיו מלחה בשר בלי שום משגיח ישראל, אם הכלים שהמשרתת השתמשה בהם הם כשרים? והשבתי שבאילו הכלים יש כאן שני חששות, האחד אפילו אם לא היינו יודעים כלל שנשתמשה באילו הכלים מ"מ הרי פסק הרמ"א ביו"ד סימן קכ"ב סעיף ט' דמי שנתן כלי לאומן לתקן ואין לו סימן שלא נשתמש בהם העכו"ם שצריכים הגעלה, ועי"ש היטב בש"ע ובט"ז ס"ק ח', ואע"ג שהש"כ שם ס"ק ט' כתב שהעולם אינם נזהרים עכשיו מליחד כלים עם משרתים עכו"ם, ומשמע שגם הוא אינו מקפיד ע"ז, הרי כתב שם הטעם שמשום שישראל תמיד יוצא ונכנס שם, משו"ה אין מקפידים כלומר דמרתת העכו״ם מלהשתמש בו איזה איסור או דמרתת מלהשתמש בו שום דבר כשיודע שהישראל מקפיד ע"ז, וא"כ בנ"ד שלא שייך לומר שהמשרתת מרתתה להשתמש בכלים אילו שהרי אדרבא הפקידו אותה ע"ז וכל אשר היה שם מסרו בידיה וברשותה וא"כ לא שייך מרתת, וא"כ לא גרע עכ"פ מאם נתנו כלי לאומן עכו"ם לתקן דצריך הגעלה ואדרבא הכא גרע דגבי נותן כלי לאומן לתקן איכא ספק שמא לא נשתמש בהם כלל, וכן בסעיף י' שם בש"ע גבי קערה ששלח ישראל לעכו"ם עם מאכל יש ספק אם נשתמש בהם העכו"ם כלל, ועי"ש היטב בש"כ וטו"ז שהאריכו בזה, משא"כ הכא וודאי השתמשה בהם, לפיכך נ"ל דכל הקולות שיש להקל שם כגון לאחר מעל"ע שהביא שם הרמ"א להתיר לא שייך כאן כיון שכאן וודאי השתמשה וכאן גם הרמ"א מידה לדעת הב"ח שהביא שם הש"ך בס"ק ח' דלא מהני שהייה מעל"ע וכלי חרס צריך שבירה, רק שם כיון שיש ספק אם נשתמש בהם העכו"ם כלל כתב הרמ"א וז"ל: כשחזר ולקאן מן העכו"ם צריכים הגעלה עכ"ל, ולכאורה ילד"ק למה כתב צריכים הגעלה ולא כתב בסתם שאסורים והגעלה דמהני ממילא נדע דמהני, דלא גרע משאר כלי איסור דמהני הגעלה בכלים שמהני הגעלה, רק כוונת רמ"א דדווקא כלים שיש להם תקנה להגעיל אמרינן דצריכים הגעלה, משא"כ בכלים שאי אפשר להגעיל מותרים כיון שיש ספק אם נשתמש בהם העכו"ם כלל, משא"כ בכלים כמו בנ"ד שוודאי השתמש בהם מודה הרמ"א לדעת הב"ח שהביא הש"כ שם דאסורים לגמרי כלים כאילו שאי אפשר להגעיל, רק אם ידעינן בבירור שלא נשתמשה בהם דבר איסור אז יש להתיר גם כלי חרס בהגעלה ג"פ, ועיין בעקרי הד"ט סימן ח"י סעיף ט"ו דאפילו בכלים שליכא רק חשש דבשולי עכו"ם ג"כ לדעת הרשב"א בכלי חרס צריך הגעלה ג"פ וא"כ אפילו לדידן דלא קייל"ן כהרשב"א בזה להחמיר משים בשולי עכו"ם גרידא מ"מ כמו בנ״ד שהיו הכלים תחת ידי העכו"ם זמן רב אפילו אם יודעים בבירור שלא השתמשה בהם דבר איסור מ"מ צריך הגעלה ג"פ בכלי חרס, ועיין בספרי תבואות השדה חלק חמישי בסוגיא דמריקה ושטופה אות ט' הבאתי דעת הרשב"א בתוה"א דבכל איסור דרבנן מהני הגעלה ג"פ בכלי חרס:
ועי"ש בספרי באות כ"ו מ"ש להסביר הענין, וא"כ הכא בנ"ד אם ליכא חשש אחר רק שמא לא מלחה הבשר או שלא מלחה כהוגן ומחשש איסור אחר ליכא שפיר יש להתיר כלי חרס בהגעלה ג"פ עכ"פ כיון דדם שבישלו הוא רק מדרבנן א"כ יש להתיר כלי חרס ע"י הגעלה ג"פ, ודוק היטב:
אמנם יש לעיין בזה כיון שיש ספק אם מלחה כבול הבשר א"כ הו"ל כמו וודאי איסור דרבנן כיון דאתחזק איסורא ובוודאי איסור דרבנן אין אנו נוהגין להתיר כלי חרס בהגעלה והרי אפילו בכלי שנתבשל בה רק איסור דרבנן אנו אוסרים אפילו אינו בן יומא אע"ד דעיקר הגזירה הוא רק משום בן יומא ולא אמרינן דלא גזרו באיסור דרבנן, ועיין שו"ת נו"ב מהד״ת ליו"ד סימן נ"א שהרגיש בזה, וע"כ דחכמים לא חלקו כלל בגזירותם ואסרו כל כלי אפילו אינו ב"י אטו ב"י וא"כ ה"נ לענין דלא מהני הגעלה בכלי חרס גזרו אפילו באיסור דרבנן (זולת הרשב"א בתוה"א בית ד' שער ד' בדיני הכשר כלים רוצה לצדד דבאיסור דרבנן מהני הגעלה ג"פ אפילו לכלי חרס עי"ש) ועיין בטור יו"ד סימן קכ"א נראה מדבריו דס"ל דאין לסמוך כלל ע"ז להתיר כלי חרס אפילו באיסור דרבנן בהגעלה ג"פ זולת בדבר שאין לו עיקר מה"ת וא"כ דם שבשלו כיון שיש לו עיקר מה"ת לא מהני אפילו הגעלה ג"פ, ועיין בספר שדי חמד באסיפת דינים מערכת ה' אות י״ט שהביא כן מסקנת הרבה פוסקים דאין להתיר אפילו באיסור דרבנן בכלי חרס ע״י הגענה רק באיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת יעי"ש, וא"כ בנ"ד י"ל דוודאי אם יש ספק אם מלחה כלל הו"ל איסור דרבנן באתחזק איסורא והוי כוודאי דרבנן שיש לו עיקר מה"ת לא מהני הגעלה לכלי חרס רק אם ברור שמלחה רק יש ספק אם מלחה כהוגן בכה"ג יש לצדד כיון שהוי כמה דרבנן היינו דם שבשלו וגם זהו יש ספק דמ"מ שמא מלחה כהוגן וגם הוי אינו ב"י וגם הטעללער הוי כלי שני כיון שיש כ"ב צדדים להתיר יש להתיר הטעללער ע"י הגעלה ג"פ והכלי ראשון של מתכת שהם גלאזירט צריכים לבון, ועיין בחתס״ו ליו"ד סימן קי"ג שפסק למלאות אותם גחלים עד שיהיה קש נשרף עליו מבחוץ. אמנם אם יש חשש שהשתמשה גם בשאר איסורים שאסור מה"ת אין שום תקנה להטעללער ואסורים לגמרי, כנ"ל ברור להלכה בס"ד, ועיין בטו"ז ביו"ד סימן ק"ה ס"ק ד' שכתב דהעיקר כדעת מהרש״ל דגם כלי שני מבליע ומפנינו ועיין פרמ"ג במשבצות שם, עכ"פ בספק אם מלחה כהוגן דאתחזק איסורא עכ"פ לא הוי יש להתיר בה"ג הכלי חרס ע"י הגעלה ג"פ כיון שיש הרבה צדדים להתיר, ודו"ק היטב: