אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי › סימן לג

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן לג

סימן לב

בימי חנוכה יצוה ד' את הברכה לכבוד הרב המופלג החריף ובקי נפלא בעל פפיות עמק החרוץ וכו' כש"ת מו"ה ישכר בעריש דערטאוויטץ נ"י בק"ק מישלעניטץ סמוך לעיר ואם בישראל ק"ק קראקא יע"א:

עתה פניתי מעט לעיין במכתבו וראיתי כי האריך מאוד וכבר גליתי לו דעתי כי אין ביכולתי להאריך מחמת טרדות שונות ואשוב לו רק בקיצור על דבר השאלה בסופר שהתחיל לכתוב תפלין ובאמצע כתיבתו נודע לו שנעשה אונן ר"ל ולא הפסיק מכתיבתו אם אלו התפילין כשרים דכיון שאינן פטור מכל המצות א"כ לא הוי בר קשירה וממילא אינו בר כתיבה ג"כ, ומע"כ נ"י האריך במה שלא הביא בש"ע או"ח סימן ל"ט דחרש פסול לכתיבת תפלין דג"כ אינו בר קשורה ועיניו שפיר חזו בספר בכור שור מס' גיטין מ"ה ע"ב דחרש פסול לכתיבת תפלין וס"ת, ודברי בכור שור אלו הביא בפרמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח ח"ב אות ג' ובספר מקדש מעט סימן רפ"א ס״ק ט"ו. ועיין בפתחי תשובה יו"ד סימן רפ"א ס״ק ז' שהאריך קצת בזה, ומזה שפט מע"כ נ"י דאי ס"ל כדעת הבכ"ש דחרש פסול משום שאינו בר קשירה א"כ הה"ד אונן דפסול וצידד לכאן ולכאן. ואמינא אפתח לה פתחא מהא דהנה המג"א סימן תרצ"ו ס"ק ט"ז רוצה לומר דאם שמע קריאת המגלה כשהיה אונן דמחוייב אח"כ לקרות כיון שהיה פטור בשעה ששמע, אמנם א' אמרינן כמ"ש בסימן ע"א דאפילו אונן אם רוצה להחמיר על עצמו לקרות ק״ש רשאי א"כ יצא במה ששמע כשהיה אונן עי"ש, וא"כ לפי דעת הטו״ז באו"ח סימן ע"א ס"ק ג' שמסיק להלכה דאין רשאי להחמיר על עצמו משום כבודו של מת עי"ש, לא יצא במה ששמע כשהיה אונן וא"כ היה מקום לומר דה"נ לא הוי בר קשירה והתפילין פסולין מה שכתב בשעת אנינותי, אמנם לאחר העיון קצת נ"ל דבנ"ד לכ"ע כשרים התפלין עפ"י מה שפסק בשו"ת שבות יעקב ח"א סימן ז' דמי שנעשה אונן באמצע תפלה או ק"ש יוכל לגמור תפלתו הואיל והתחיל בהיתר וא"כ ה"נ בכתיבת תפלין דמצוה לכתוב כל הפרשיות בלא הפסק אם רק אפשר לו כמ"ש הבאה"ט באו"ח סימן ל"ב ס״ק ג', ועיין בשערי תשובה שם ס"ק ג', א"כ וודאי היה מותר לו לגמור כיון שהתחיל בהיתר, והנה הברכי יוסף לאו"ח סימן ע"א האריך מאוד בענין היכא שכבר התחיל בהיתר מתי יוכל לגמור, ובספרי תבואות השדה חלק ג' בשער טהרת חולין שער ג' אות ט"ז הארכתי בזה בס"ד עיי"ש היטב (ואין רצוני לכפול כאן הדברים כיון שכבר באו בתפוס ויוכל לעיין עליהם) א"כ לא נוכל לומר דלא הוי בר קשירה חדא דהרי המחבר בש"ע או"ח סימן ע"א סעיף א' נ"ל להלכה דאם יש לו מי שישתדל בשבילו בצרכי קבורה רשאי, להחמיר על עצמו א"כ וודאי י"ל דעכ"פ אם כבר התחיל במצוה כ"ע מודי שמצוה שיראה מי שישתדל בשבילו כדי לגמור המצוה דה"נ איכא מצוה לכתוב פרשיות של תפלין רצופים בלא הפסק, ועוד לפי הטעם דהא דאונן פטור ממצוות הוא משום דעוסק במצוה פטור ממצוה (ועיין בשו"ת מחנה חיים ח"ג לאו"ח סימן ד') א"כ אם כבר התחיל במצוה אחרת דשייך לומר גם לענין אותה המצוה עוסק במצוה פטור ממצוה וא"כ פטור ממצות קבורת מתו (אם לא היכא שהוא מת מצוה דדוחה כל המצוות) וא"כ הוי בר חיוב אותה מצוה, ועוד נ"ל פשוט דאפילו אם לא ראה מי שישתדל עבורו בקבורת מתו ע"מ לא נוכל לומר דלא הוי בר קשירה דכיון שיוכל לראות שאחר ישתדל בעבורו איך נוכל לומר דלא הוי בר קשירה דהא יכול להביא עצמו לידי חיוב ולא דמי לחרש שאין בידו להביא עצמו לידי חיוב בשום אופן א"כ פשיטא דבנ"ד שכבר התחיל לכתוב התפילין וודאי היה מותר לגומרם והתפלין כשרים בלא שום פקפוק, וכן כתב בפירוש בספר שדי חמד במערכת אנינות אות כ"ז בשם שו"ת שואל ומשיב דל"ל דאונן לא מקרי בר קשירה, עיי"ש היטב, ועיין בלקוטי שו"ת חתס״ו סימן ל״ט לענין אונן אם רשאי להיות מוהל דפשיטא ליה דהיכא דליכא מוהל אחר באונן מותר למול דהו"ל שפיר בר חיובא מה"ת, עיי"ש שיש מדבריו ראיה לדברינו בס"ד, ובדברי הח"צ לענין חליצה אוננת הארכתי בשו"ת אחרת בסיד, [עיי' פרי השדה חלק ב' סימן ט"ו] ובספרי בשער טהרת חולין שם ימצא, אריכות בענין היכא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וא"כ בנ"ד אין שום הו"א לפסול התפלין כיון שהתחיל בהיתר ומצוה לכתוב התפלין רצופים בלא הפסק,:

ב') וע"ד מה שהק' במס' זבחים צ"ט ע"א דבעי ר' אושעיא טמא בקרבנות צבור מהו שיחלקו לו מי אמרינן המחטא אמר רחמנא והאי נמי מחטא הוא או דלמא ראוי לאכילה חולק, הא כאן מיירי לפרש"י בקרבן צבור שהקריבו טהורים א"כ מאי קאמר האי נמי מחטא הוא הא אי איכא טהורים אסור לכהן טמא להקריב, שהרי שם משמע כל הסוגיא דבעינן ראוי לחטו' בשעת הקרבה, הנה כבר נשאלתי בזה מחכם א' והשבתי לו דוודאי ע"כ מוכרח כפירש"י דלא מצי מיירי בעניין אחר רק בהקריבו טהורים דאי הקריבו טמאים לא שייך למיבעיא כלל דהא אינו נאכל כמ"ש רש״י שם בד"ה או דלמא ואע"ג דאי איכא טהורים אסור לכהן טמא להקריב מ"מ ראוי לחיטוי מקרי דהרי בכל מקום אמרינן הואיל, ושפיר מקרי טמא נמי ראוי לחטוי, הואיל אילו לא היה כאן כהן טהור היה יכול להקריב, וא"כ בשלמא בקרבן יחיד דבשום אופן אין טמא יכול להקריב אמרינן דטבול יום לא מקרי ראוי לחטוי דאע"ג דיהיה חזי לאחר הערב שמש או לאחר שיביא כפרתו מ"מ הרי בשעת הקרבה לא הוי ראוי לחטוי לקרבן זה בשום אופן, משא"כ בקרבן צבור אע"ג דאיכא כהנים טהורים ואסור לטמא להקריב מ"מ הואיל אילו לא היו לפנינו כהנים טהורים היה ג"כ יכול להקריב שפיר מקרי ראוי לחטוי, וכה"ג מצינו במס' זבחים ס״ב ע"א דערל מקרי בר חיובא הואיל ואי בעי מצי מתקן נפשיה ואע"ג דרבה חולק שם, מ"מ היינו דווקא התם לא ס"ל הואיל משום דמחוסר מעשה עי"ש, עכ"פ מוכח חפיר דכל שאפשר להיות כך הו"ל בר חיובא וה"נ כיון דמשכחת לפעמים שטמא יעבוד עבודה בקרבן צבור היכא דליכא כהן טהור שפיר מקרי בר חטוי בשעה הקרבה, וזהו פשוט לע"ד, ובפרט אי ס"ל לר' אושעיא דטומאה הותרה בצבור פשיטא דטמא מקרי ראוי לחטוי אפילו כי איכא כהנים טהורים, כיון דמ"מ היה יכול להקריב ולא היה מחויב להדר ולאתויי כהנים טהורים מבית אב אחרינא וא"כ אפילו אירע שכהנים טהורים מבית אב אחרת הקריבו מ"מ היה הוא ראוי לחטוי כיון שלא היה צריך להדר אחר כהנים טהורים עיין מס' יומא ו' ע"ב, וא"כ אפש"ל דר' אושעיא ס"ל כר"ן שם דטומאה הותרה בצבור ודוק:

והנלע"ד כתבתי פה באניהאד אור ליום ד' דחנוכה תרס"ד לפ"ק.

אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה