אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי › סימן לב

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן לב

סימן לא

בימי אורה ושמחה, יזכה לישועה וברכה, כבו' הבחור כהלכה מופלג וחרוץ בעל פפיות ידיו רב לו בהלכה וסברא חתן תמים מו"ה משה דוד גראסם נ"י בק"ק ראקאמאז יצ"ו:

בשבוע העל"ט קבלתי מכתבו ולאשר היה ירט הדרך לנגדי ליסע לעיר פעסט לא היה לי פנאי אפילו לקרותו, עד היום אשר נפניתי מעט וראיתי שבא בשאלה הלכה למעשה באשה שסמוך לחתונתה ולא קבעה לה עדיין שום ווסת ושכחה לבדוק עצמה קודם תשמיש ובבקר מצאה דם על הסדין ויראה לנפשה אולי היתה טמאה בשעת תשמיש ומסופק מע"כ נ"י אם צריכה כפרה, ועיניו שפיר חזו מקור הדין בש"ע ובפוסקים והאריך מאוד בזה ולא אוכל להביא כל פרטי דבריו ואשוב רק בקיצור, הנה הרמ"א ביו"ד סוף סימן קפ"ה כתב דאם שמשה שלא בשעת ווסתה אפילו לא בדקה עצמה קודם תשמיש אינם צריכים כפרה לא האיש ולא האשה והנה כבר כתב בזה הנו"ב מהד"ת ליו"ד סימן פ"ה דהיינו דווקא באשה שיש לה ווסת קבוע וא"ה שלא בשעת ווסתה לא היתה צריכה בדיקה לכ"ע משו"ה הו"ל כאונס וא"צ כפרה משא"כ באשה שאין לה ווסת כלל דאז צריכה בדיקה כמבואר בש"ע סימן קפ"ו סעיף ב' וא"כ כיון שלא בדקה לא הו"ל אונס וצריכה כפרה, והנה מע"כ נ״י הרגיש בכל זה רק שהביא דברי החוו"ד סימן קפ"ד ס"ק א' דווקא אשה שנתחזקה שאין לה ווסת צריכה בדיקה לעולם משא"כ כשלא נתחזקה שאין לה ווסת מותרת לשמש עד ל' יום בלא בדיקה וא"כ בנ"ד כיון שהוא סמוך לחתונתה ועדיין לא נתחזקה שאין לה ווסת לא היתה צריכה בדיקה דהא וודאי אם א"צ בדיקה ממילא א"צ כפרה רק אם צריכה בדיקה אפילו רק מדרבנן אז וודאי צריכה כפרה אפילו מדאורייתא, והבאתי כה"ג בספרי תבואות השדה חלק רבעי בשער שמחת יו"ט שער ג' (דף מ"ח) לפרש שם כוונת התוספ' מס' ביצה כ"ה ע"ב ד"ה אורח ארעא עי"ש, מ"מ יש לעיין קצת דאפש"ל דבנ"ד נמי מקרי כמו שנתחזקה שאין לה ווסת שכל בתולה מכיון שנשתדכה ומוכנת לנשואין צריכה ליתן לב על זה לידע מתי הוא זמן ווסתה וכיון שאינה יודעת כלל משעת ווסתה מסתמא אין לה שום זמן קבוע וא"כ היתה צריכה בדיקה ואפילו אם לא היתה צריכה בדיקת חורין וסדקין עכ"פ קנוח בעלמא היתה צריכה עיין בחוו"ד ריש סימן קפ"ו, ובקנוח בעלמא אין לבו נקפו, ואפשר לפי"ז דאמרינן לכ"ע כל היכא דאיכא לברורי מבררינן דהטעם מ"ש שלא תבדוק והרמ"א סימן קפ"ד סעיף א' כתב דאין להחמיר לבדוק היינו רק שלא יהיה לבו נקפו. וא"כ לפימ"ש החוו"ד ריש סימן קפ"ו דבקנוח לבד אין לבו נקפו, ועיין במחה"ש סימן קפ"ד ס"ק ד' שהביא דאם הבעל מצוה לה לבדוק ג"כ לא שייך לבו נקפו וא"כ היה מהראוי עכ"פ על הבעל לצוות לה לבדוק וא"כ היתה צריכה בדיקה לכתחלא עכ"פ ואפשר שמ"ש החוו"ד סימן קפ"ד שאשה בתחלת ראיתה שעדיין לא נתחזקה שאין לה ווסת מותרת לשמש בלא בדיקה מ"ש ״בתחלת ראיתה״ היינו ראיה ראשונה ממש משא"כ בנ"ד שמסתמא כבר ראתה כמ"פ קודם חתונתה ומעת שנשתדכה היתה צריכה לשום לב לידע זמן הווסת ואם אינה יודעת הרי אשה זו ג"כ נתחזקה שעלולה לראות רק מחמת איזה מקרים וא"כ שפיר יש לחוש שאולי התשמיש גורם לה ראית דם וא"כ היתה צריכה בדיקה עכ"פ וצריכה כפרה:

אמנם נ"ל להקל בנ"ד מטעם אחר דכל מ"ש הרמ"א וגם שאר פוסקים דצריכה כפרה היינו רק בשנודע אח"כ שבשעת תשמיש כבר היתה טמאה וכן בגוונא שהביא בחתס"ו ליו"ד סימן קנ"ה שאשה זו היתה רגילה להרגיש כובד באיברים וכן הרגישה בשעת תשמיש וא"כ רגלים לדבר שבשעת תשמיש היתה טמאה וע"כ צריכה כפרה משא"כ בנ"ד שאין שום ראיה שהיתה טמאה בשעת תשמיש כיון שלא נמצא על עד שלו רק על הסדין (ואילו היה ברור שבדק עצמו לאחר תשמיש ולא מצא על עד שלו לא היה שום ספק שבשעת תשמיש עדיין טהורה היתה רק הכא מיירי מסתמא שהוא לא בדק עצמו כלל) וא"כ הוי ספק אם היתה טמאה כלל והנה מה"ת עכ"פ לא היתה טמאה כיון שלא הרגישה ואע"ג די"ל דהרגשת שמש היה מ"מ הרגשת שמש או הרגשת עד כבר הארכתי בשו"ת אחת בשם שו"ת שב יעקב סימן ל"ו דהרגשת עד או שמש הוי רק ספק, והארכתי בזה בס"ד, וא"כ לענין דאורייתא הו"ל ס"ס ספק שמא לאחר תשמיש ואת"ל בשעת תשמיש רק שסבורה שהיה הרגשת שמש מ"מ שמא היה שלא בשעת הרגשה ואע"ג שהוי ס"ס שאינה מתהפכת שהרי אי אפש"ל איפכא שמא לא היה הרגשה ואת"ל כסבורה הרגשת שמש שמא לאחר תשמיש דאם היתה סבורה הרגשת שמש ע"כ בשעת תשמיש היה מ"מ הכא כיון שאנו מסופקים אם היתה טמאה כלל בשעת תשמיש הוה כמו בספק על לענין ספק דרוסה דלא בעינן ס"ס מתהפכת כמ"ש הש"ך ביו״ד סימן ק"י בכללי ס"ס ס"ק ט"ו ודוק, ובספרי תבואות השדה חלק חמשי בשער הספיקות ועוד בכמה מקומות הארכתי בענין ס"ס שיוכל להתהפך ואין להאריך כאן, וא"כ לענין איסור דאורייתא איכא שפיר ס"ס, ולענין דרבנן דמדרבנן טמאה אפילו בלא הרגשה איכא עכ"פ ספק אחד שמא לאחר תשמיש וא"כ א"צ כפרה, מ"מ אי אפשר להקל לגמרי דנגד הס"ס בדאוריתא יש לפקפק קצת דזהו לא הוי ספק שמא בלא הרגשה כיון דרוב דמים באים בהרגשה וע"כ אי דארגשה ולאו אדעתא או שהיה הרגשת שמש וא"כ ליכא רק חד ספק דלמא לאחר תשמיש וכיון שעשתה עכ"פ שלא כהוגן במה שלא בדקה עצמה אפילו ע"י קנוח בעלמא, ע"כ נ"ל דאע"ג דא"צ להתענות מ' יום כמ"ש ברמ"א או ס"ג יום לפימ"ש החתס״ו סימן קנ"ה (ושם נפל טעות שכתב ע"ב יום שהרי מספר נדה עם האותיות אינו עולה רק ס"ג) עכ"פ טוב שיתענו שני וחמשי ושני ויכולים להתענות בימי החורף שהימים קצרים ויקבלו עליהם מהיום והלאה ליזהר מאוד מאוד בפרישת נדה בכל דיני הרחקה בימי נדתה כמבואר היטב בש"ע סימן קצ"ה וילמדו דינים אלו שלא יבאו לידי מכשול ובזכות זה יהיה הקב"ה בעזרם שלא יאונה להם שום מכשול וכל רעה ונגע לא יקרב באהליהם וסר עונם וחטאתם יכופר ויהפך לזכות ואם הבעל עשיר יתן לצדקה פרוטות כמנין נדה עם האותיות דהיינו ששה זהובים ושלשים צ"ל, ובחסד ואמת יכופר עון [ועיי' לעיל סימן י"ב]:

והנלע"ד כתבתי בחפזי פק"ק באניהאד ב' דחנוכה תרס"ד לפ"ק.

אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה