אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי › סימן ל

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן ל

סימן כט

יתענג על רב טוב כבוד אהו' ידנ"פ הרב המופלג חריף ובקי המפואר וכו' כש"ת מו"ה ליפמאן העללער נ"י בק"ק גיראלט יצ"ו.

מכתבו הגיעני ואם אמנם כי נורידנא טובא בכמה עניינים הנחוצים מאוד אולם לאהבת אליו מקדמת דנא אמרתי שלא להשיב פניו ריקם, ע"ד השאלה מה שמבואר בש"ע יו"ד סימן ל"ט סעיף י"ג ברמ"א שם דבעגלים הרכים אין למעך שום סרכא, והנה כבר נסתבכו בזה אימתי מקרי עגל רך ועיניו שפיר חזו בהרבה פוסקים אחרונים שחולקים על הב"ח המובא בש"ך שם ס"ק ל"א דבעינן דווקא יונק ג"כ וכל שאינו יונק מותר למעך אפילו תוך שנתו, ועתה רוצה לשמע דעתי בזה, לפי שהרה"ג מו"ה יצחק צבי נ"י ראב"ד דק"ק סטראפקוב העלה שיש צד להקל כל זמן שאינו יונק אפילו תוך שנתו, ודעתו נוטה להקל במקום הפסד, ובקש מעכ"ה נ"י שאכריע בדבר, והנה עיניו שפיר חזו גם בשו"ת מהר"ם שיק ליו"ד סימן כ"ד דבוודאי תוך שנתו אין להקל ובעובדא דידיה ששני יהודים יודעים שהיא תוך שלתו אין דעתו נוחה להקל, כך היא תוכן מכתבו, ומעתה נחזי מה דקמן בס"ד:

הנה עיקר הסברא דאין למעך בעגלים היא דכיון שהם רכים אפילו סרכא גמורה יוכל להנתק ע"י מיעוך ומשמוש וכיון דעיקר מיעוך ומשמוש היא קולא גדולה משו"ה כל שיש איזה חשש דלא משום שהיא ריר בעלמא נתקה מן הריאה רק משום שהעור ריאה היא רך משו"ה כתקה שאין לה במה להתחזק משו"ה מחמרינן שלא למעך קודם שנתו אע"ג דברמ"א לא הזכיר כלל בן שנה דווקא לענין מיעוך, ועיין בספו לבושי שרד שרוצה להחמיר אפילו בספק בן שנה מה״ט עי"ש ס"ק קנ"ד, והאמת א גיד כי גם בספר ראש אפרים ס"ק קנ"ח לא הכריע בבירור גמור דבעינן בן שנה דווקא, ובספר דעת קדושים שם נוטה ג"כ להקל בדבר דכיון שעברה הסרכא ע"י מיעוך כבר יצא הדבר מחשש דאורייתא ומש"ה גם עכו"ם מסלפ"ת נאמן לומר שהיא בן שנה, והניח בצ"ע האיך הדין אם העכו"ם אומר שאינו בן שנה, ויש לומר שמה שאומר שאינו בן שנה ג"כ כוונתו להשב״ח מקחו אם יהיה נחשב ג"כ בכלל ספק שיהיה מותר למעך עי"ש ס"ק ע', עכ"פ מוכח מזה דאם יודעים בוודאי ע"י ישראל שאינו בן שנה גם לפי דבריו אין למעך דצריכין אנו לחוש לדעת הפר"ח שם ס"ק ל"ד שחולק על הב"ח וס"ל דכל שהיא תוך שנתו אע"ג שאינו יונק מקרי עגל, ובפרט כיון שגם בספר תורת חיים במס' חולין קכ"ב בד"ה ואם איתא שכתב כן דאין למעך קודם שנתו אע"ג שאינו יונק א"כ אין להקל עכ"פ בוודאי תוך שנתו, הגם דנראה מדבריו שם ג"כ דרק מטעם חומרא פסק שלא למעך מ"מ פשיטא דאין להקל נגד הני רבוותא התו"ח והפר"ח דאין למעך תוך שנתו כלל, מ"מ אחר העיון קצת י"ל דכיון דחזינן שגם האחרונים שהחמירו דבעינן בן שנה דווקא ומ"מ הקילו בספק בן שנה, ולכאורא קשה אמאי הקילו בספק בן שנה הא יש חזקה חזקת קטנות חזקה דמעיקרא שאינו בן שנה, וכבר הרגיש בזה בשו"ת מהר"ם שיק שם, ותירץ משום דנגד חזקת קטנות איכא חזקת כשרות, אמנם היא דוחק קצת דהא חזקת כשרות איתרע כיון שנסרכה לפנינו. וע"כ צ"ל משום דאפילו המחמירים שלא למעך תוך שנתו אפילו אינו יונק היא רק משום חומרא בעלמא, וכן נראה מלשון התו"ח גופא להמעיין שם בדברי קדשו משו"ה הקילו בספיקא, וא"כ י"ל ג"כ דכל שיש צד אחר להקל כגון שעברה הסרכא ע"י מיעוך ומשמוש קל מאוד (ביו"ד שם בפתחי תשובה ס"ק י"ב) ולצורך גדול שיש ג"כ להקל, ועיין בספר מנחת יוסף סימן ל"ט סעיף י"ג ס"ק ח' בלקוטי יוסף שם דמשמע ג"כ דאם עברה ע"י מיעוך ומשמוש קל שיש להקל אפילו רק סמוך לשנתו ואינו יונק, ובספר גלוי דעת סימן ל"ט סעיף ע"ו הביא ג"כ להקל אם לא נקרא קעלבעל רק קאלב בסרכא כל דהוא דהיינו שנתקה ע"י מיעוך בעלמא ולא היה צריך למעך ביותר, ומעתה אני אומר שגם מע"כ נ"י וגם הה"ג ר' יצחק צבי נ"י צדקו יחדיו, דמע"כ נ"י וודאי צודק בדבריו שאין למעך כלל תוך שנתו כמ"ש כיון שהתו"ח והפר"ח מחמירין, אמנם כיון שאפילו לדעת המחמירין היא ג"כ רק חומרא בעלמא כמ"ש הואיל ומקילין בספיקא א"כ נוכל להקל לצורך גדול ובהפס"מ היכא שמתוך הסרכא ניכר שאינו סרכא גמורה וגם יצא מתורת קעלבעל ונקרא קאלב והיא עכ"פ סמוך לשנתו ועברה הסרכא ע"י מיעוך קל יש להתיר ובפרט כיון דיש מקומות שנוהגים להקל לגמרי כל שאינו יונק, ועיין בספר דרכי תשובה שם ס"ק ת"ע שהאריך ג"כ בזה. ע"כ ברור להלכה ולמעשה שלכתחלא בוודאי אין למעך כל שאינו בן שנה עדיין רק מ"מ לצורך גדול והפס"מ יש להקל אם עברה הסרכא ע"י מיעוך קל וזהו וודאי תלוי לפי ראות עיני השו"ב באיזה אופן עברה הסרכא כנ"ל מאחר שמצינו להרבה גדולי אחרונים שמקילין בזה, ודוק (ועיין שו"ת גאוני בתראי סימן ל"א שמקיל ג"כ כל שאינו יונק עייש):

וע"ד חידושי תורה אשר שדר לן בענין לאו דגזל ישרו בעיני, אולם מ"ש דאם גזל גוי יהיה אסור וגבי גוי פשיטא דליכא מ"ע דהשבה א"כ יהיה חייב מלקות בגזל ישראל דתו לא הוי ל"ת הנל"ע דלאו כולל יותר מהעשה דהלאו שייך בגוי ג"כ והעשה לא שייך רק בישראל עפ"י דברי הרמב"ם הלכות תמורה דבלאו כולל יותר מהעשה לא הוי לאו הנל"ע, במחכ"ת לא עיין בזה יפה דזהו רבות בשנים אשר העליתי דאם מתקן הלאו בידים ממש כמו השבת גזילה או אונס שגרש אע"ג דהלאו כולל יותר מ"מ פטור ממלקות כיון שמתקן בידים ואינו דומה לתמורה דשם אינו מתקן בידים ממש רק ממילא הוי התמורה ג"כ קודש ולא מקרי תיקון הלאו ממש ותדע לך שהרי אונס שגרש אמרינן דהוי לאו הנל"ע דכל ימיו בעמוד והחזר קאי, וקשה הא כהן לא מצי להחזירה והוי ג"כ הלאו כולל יותר דהלאו היא בין בכהן בין בישראל והעשה אינו רק בישראל ולא בכהן וע"כ דכיון שמתקן העשה ממש בידים שמחזירה אין נ"מ אפילו אם הלאו כולל יותר, והרמב"ם לא כתב כן רק גבי תמורה שאינו מתקן בידים ממש, ואח"כ ראיתי בתומים סימן צ"ז ס"ק ב' שכתב ג"כ לחלק בהכי, ועיין בספרי תבואות השדה ח"א בענין עדל"ת שער ה' אות ד' הארכתי בזה, ובספרי חלק ששי הארכתי עוד יותר בס"ד והנה הארכתי קצת בדבר שאינו נוגע להלכה ג"כ רק בפלפלת כל שהוא להראות לו חביבותיה גבן:

ויהי ד' עמו ויתברך ממעון הברכות כאוו"נ היקרה ונפש הדו"ש באהבה פק"ק באניהאד כחצות הלילה אור ליום ב' לסדר כן ירבה י"ד טבתרס״ז לפ"ק.

אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה