פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן כ
יתענג על רב טוב כבוד אהו' ידנ"פ הרב הגאון הגדול שמו מפארים מגזע קדש מחצבתו וכו' מו"ה נתן נטע הלוי נ"י אבדק"ק שארבאנארד יע"א.
נעימות ימינו הגיעני ואם אמנם כעת הנני טרוד גדול לא אמנע להשיבו ע"ד השאלה באחד שבגד באשת נעוריו והלך למרחקים ועגן את אשתו והשתדלו אצל הבעל שיבא לביתו ליתן לה גט ושימחלו לו כל הנדוניא וכל התביעות אשר לאשתו עליו וכתבו וחתמו להבעל שאין להם עליו שום תביעה ונתרצה לגרש אותה, ואחר הגירושין היתה רוח אחרת עם אשתו ותבעה את הבעל בערכאות, ומתוך כך רצה רב אחד לומר שהגט פסול כדין גט מוטעה, ומעכתה״ר נ"י חקר שאם תשבע שלא תתבע אותו עוד יהיה הכט כשר, כך הוא תוכן דבריו, (ועיי' לקמן סימן כ"ה):
הנה מקודם אשיב מה שרצה מעכתה״ר נ"י לומר שתשבע שלא תתבע אותו עוד לעולם אין זה הדרך נכון כלל, דהא מכיון שנימא שע"י שהלכה לתבוע את הבעל על נדוניא שלה נתבטל הגט למפרע משום גט מוטעה איך חוזר ונכשר ע"י השבועה שלא תתבע אותו לעולם, ואפילו אם היה התנאי מעיקרא כך שלא תתבע ממנו לעולם ולא התחילה לתבוע אותו כלל נמי היה מקום לפקפק בעיקר הגט דכל שאגידה באיזה דבר לעולם ע"י תנאי לא הוי כריתות כמבואר באה"ע סימן קמ"ג סעיף כ', ועי' בספר דברי אמת בקונטרס ראשון בענין גיטין, הגם שהר"ן פרק מי שאחזו מחלק בין תנאי שהיא בקום ועשה לתנאי שהיא בשב ואל תעשה מ"מ בתנאי שאגידה היה מחמתו לעולם, לא הוי כריתות וא"כ אם היינו דנין בזה כמו גט על תנאי לא היה הגט כשר מעיקרא, אמנם מה שנ"ל דהכא בנ"ד אין ענין כלל לגט מוטעה דכיון שהבעל מבטל קודם הגירושין כל התנאים וכל הדבורים שאם יהיה להם קיום יהי' ביטול לגט מבטל מקודם כל אלו הענינים כמבואר באה"ע בסימן קל"ד סעיף ג' עי"ש ובסדר הגט, א"כ הרי חל הגט בתוקפו כאילו ניתן בלי שום תנאי כלל והגט כשר בלי שום חשש ופקפוק, ואין זהו דומה כלל למ"ש בשו"ת מהר"ם מלובלין סימן קכ"ג דאפילו למאי דקייל"ן גלוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא מ"מ באומדנא דמוכח מהני גלוי דעתא לבטל הגט, ועי' בש"ע אה"ע סימן קמ"א סעיף ס"ב, התם מיירי באופן שהיה שכ"מ שבאמת לולא חליו לא היה חפץ כלל בגירושין ורק לטובתה נתרצה לגרש שלא תזקק ליבום וא"כ אם עמד מחליו אח"כ הוי אומדנא ברורה שאדעתא שהוא ישאר בחיים ויראה אשתו מתרפק בחק אחרת לא היה מגרש אותה משא"כ הכא בנ"ד אטו זהו הדרך שאם מוחלין לו הנדוניא שמגרש, ופשיטא דרוב אנשים לא היו מגרשים נשותיהם אפילו אם יתנו להם מת כל הין ביתם, וזהו שרצה לגרש מסתמא שונאה ואינו חפץ בה וא"כ איך נימא דכה"ג הוי אומדנא דמוכח שלא היה מגרש אותה אם לא במחילת הנדוניא דמכיון שכבר הסכים בדעתו לגירושין אדרבא אמרינן שהיה מתרצה בכל אופן דמכיון שאינו רוצה לדור עמה הרי צריך לחוש גם לעיגון עצמו ואמרינן שאפילו שאפשר שלא היה בא לביתו אם לא היו מחלו לו הנדוניא והתביעות שיש לאשתו עליו מ"מ כיון שכבר בא וטרח כל כי האי אורחא רחיקא לא היה מונע מלגרש כיון שצריך לחוש גם לעיגון שלו, ועוד דהכא הרי עושה איסור גמור אם אינו מגרש דמי התיר לו לבגוד באשתו ולענן אותה ואפילו בשבת מותר לחבוש למי שרוצה להרחיק נדוד מאשתו ולענן אותה כמבואר בשו"ת שבות יעקב ח״א סוף סימן י"ד, וא"כ איך נימא דהוי אומדנא דמוכח שלא היה מגרש בלא מחילת הנדוניא בדבר שהוא מחוייב מצד הדין לגרש אם אינו רוצה לדור עמה והרי אפילו אם ידעינן שנתן גט ע"י שאנסוהו נמי כל שאמר אח"כ שמגרש מרצונו מהני כמבואר להדיא ברמב"ם סוף פ״ב מהלכות גירושין וא"כ בנ"ד אין שום פקפוק בזה הגט מתרי טעמי, חדא כיון שבטל כל המודעות בשעת נתינת הגט ובשעת כתיבה הגט א"כ הוי כמגרש סתם וכשר ואומדנא דמוכח לא הוי לבטל הגט כמ"ש כיון שאסור לו לעגן אותה, ועוד כיון שמחוייב היו לגרש אותה אם אין רצונו לדור עמה וגם מחוייב להחזיר לה הנדוניא כל שאין חפץ לדור עמה לא גרע מאילו חבטוהו והכו אותו לגרש דמהני כל שאומר בפיו שמגרש מרצונו, וזהו ברור בס"ד, ועי' היטב בש"ע אה"ע סימן קל"ד סעיף ה', ודוק היטב:
והנה מעתה נחפש באוצרן של ספרים ראשונים ואחרונים, ומצאתי לאחד קדוש מדבר ממש כעין נ"ד וראיתי שג"כ יצא להתיר והוא בשו"ת מהר"ם אלשיך סימן ע"ח, ושם מבואר שנתן הגט לאשתו לפי שמחלה לו הכתובה המגיע לה ונתן לה הגט בלא שום תנאי ואח"כ תבעה האשה הכתובה בב"ד ורצו לחוש לפסול הגט משום שהמגרש כתב לאביו שלא היה נותן הגט אם לא היו מוחלים לו. ומ"מ מכשיר הגט משום דכיון בשעת כתיבת ונתינת הגט ליד האשה לא הזכיר שמשום מחילת הכתובה נותן הגט והלכך הוי הגט כשר, והכא בנ"ד מסתמא ג"כ לא הזכיר בשעת הכתיבה ונתינה שום תנאי משו"ה ג"כ כשר, עי"ש בשו"ת מהר"ם אלשיך הנ"ל שהאריך מאוד, ובהרבה דברים כוונתי ב"ה לדעתו הגדולה, וכן איתא להדיא בספר בינת אדם שער בית הנשים סימן ל"ב באחד שהתפשר עם אשתו ליתן לה גט ע"מ שתתן לו חפצים ידועים ואח"כ נמצא שהטעו אותו בחפץ אחד מסיק ג"כ שכיון שבשעת נתינת הגט מבטל הבעל כל דבור שיוכל להזיק לגט הוי הגט כשר, וכתב ג"כ דזהו לא הוי כאומדנא דמוכח שרק אדעתא דהכי גרש דכיון שמי שאינו רוצה לגרש אינו מגרש אפילו אם יתנו לו כל הון ביתו לא מקרי אומדנא דמוכח לבטל הגט עי"ש היטב, וכן בשו"ת בית שלמה לאה"ע סימן קמ"ג הביא ג"כ מעשה שהבעל התפשר ליתן גט ע"מ שתחזור לו נזמים ואח"כ נמצא שהשלישה נזמים גרועים, והעלה דמ"מ אינו בטל הגט והביא ג"כ שו"ת מהר"ם אלשיך הנ"ל שהבאתי לעיל, וכתב ג"כ דזהו לא מקרי אומדנא דמוכח לבטל הגט עי"ש ועי' היטב בשו"ת גאוני בתראי סימן נ"ב שמכשיר ג"כ הגט כל שלא התנה בשעת נתינת הגט, א"כ בוודאי יש לסמוך בנ"ד על כל הני פוסקים גדולים להתיר האשה הזאת, ובפרט בנ"ד שאסור לעגן אשתו ומחוייב מדינא לגרש אותה כל שאין רוצה לדור עמה מכ"ש דלא נוכל לומר דהוי אומדנא דמוכח לבטל הגט אם תתבע ממנו הנדוניא כיון שבדין צריך לגרש אותה וזהו ברור, ועי' שו"ת כתר כהונה סימן נ"ו בד"ה ואפשר לומר שם מביא להדיא דאם רוצה להרחיק נדוד מאשתו וכפוהו לגרש לא הוי בכלל גט מעושה, וה"נ כיון שדרכו של זהו הבעל לעזוב אשתו וא"כ היה מותר עכ"פ לכופו שלא ילך וירחיק נדוד וא"כ מותר לעשות כל טצדקי שבעולם לפתות אותו לגרש, וא"כ כיון שגרש אח"כ בביטול כל מודעות וכל התנאים כמה שמהנו כל מסדרי גיטין פשיטא דהגט כשר דאפילו אם נימא שהטעוה בכך מה שמחלו לו הנדוניא מ"מ כיון שרשאי להטעות אותו בכה"ג והוא נתן אח"כ הגט בביטול כל מודעות אין שום חשש בזה, ובפרט כיון דבעיקר הגט באמת מרוצה היה דאם לא היה מרוצה לעיקר הגט לא היה מתרצה אפילו ע"י מחילת הנדוניא, וא"כ אין כאן שום אומדנא דמוכח לבטל הגט. והגט כשר בלי שום חשש ופקפוק:
והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד א' לסדר ויצאה חנם כ"א שבט תרס"א לפ"ק והנני דו"ש באהבה.
אליעזר דייטש.