פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן יח
היושב על חוג שמים, הוא יתן כט"ס וחיים, לכבוד אהובי ידינ"פ הרב הגדול ליהודים המפורסם לשם ולתפארת עומד לנס עמו, לו נאוה תהלה, חריף ובקי נפלא צדיק וישר, וכו' וכו' כש"ת מו"ה אברהם מ"ש פראנקל ה"ו נשיא וראש ופאר דמדינתינו בעיר בודאפעסט יצ"ו:
בל"ס כבר הגיע ליד הדרכ"ת נ"י וכו', ועתה באתי ע"ד מה שהביא לדקדק בילקוט יוסף (חלק י"ב סימן י״ט) ברש"י ברכות ל"ח ד"ה דרש ר"ח כך משום רבנו רב, וכן בסמוך דרש ר"נ משום רבונו ומני שמואל פירש"י ג"כ דרש ר"נ ״כך״ ומהו כוונת רש"י במ"ש בכל פעם ״וכך״ ? ונ"ל דבמס' סוכה ל"ג איתא אמר ר"ח דבר זה רבינו הגדול אמרו ופירש"י שם רבינו הגדול רב אבל ר"ח לא הזכיר בפי' רב וכאן משמע שר"ח עצמו הזכיר בפי' דכוונתו במ"ש רבינו דהוא רב שאמר ומני רב, ונ"ל משום דאמר בתר הכי ורבותינו היורדים מארץ ישראל ומני עולא משמיה דר' יוחנן אמר שלקות מברכין עליהם שהכל, והנה אי אפשר לומר דרב גופא אמר כן דהוא ס"ל על שלקות בפה"א ורבותינו עולא משמיה דר' יוחנן אומר שהכל דרב לא קרי לר' יוחנן וכ"ש לעולא רבותינו דהרי במס' חולין צ"ה ע"ב איתא דר' יוחנן כתב לרב לקדם רבינו שבבבל וע"כ דכל זהו מה שאמר ורבותינו היורדים מארץ ישראל ומני עולא משמיה דר' יוחנן כל זהו הוא מלשון דרב חסדא ולפי שהזכיר כאן רב חסדא אח"כ עוד אחרים בשם רבותינו דהיינו עולא ור' יוחנן הוצרך לומר מעיקרא כשדרש משום רבינו דכוונתו על רב, וזהו כוונת רש"י במה שאמר דרש רב חסדא ״כך״ כלומר דכל זהו מה שאמר ומנו רב ואח"כ ורבותינו היורדים מארץ ישראל הוא הכל מדברי ר' חסדא ולא שנאמר דמ"ש אח״כ ורבותינו היורדים מארץ ישראל שרב אמר כן או שהוא מלישנא דסתם גמרא רק כל הלשון עד ואני אומר הכל מדברי רב חסדא ושפיר הוצרך לפרש על מה היה כוונתו במה שהזכיר רבינו דהיינו רב משא"כ במס' סוכה ל"ג ע"א דלא הזכיר אחר קרי ליה לרב רבנו הגדול סתם ומשו"ה אמר שם סתם דבר זה רבנו הגדול אמרו דהיו יודעים דרב חסדא כשמזכיר איזה דבר בשם רבינו סתם דהוא רב וכן בסמוך דדרש ר' נחמן משום שמואל וקרי ליה ג"כ רבנו ואח"כ אמר וחברינו היורדים מארץ ישראל עד ואני אומר במחלוקת שנויה דכל זהו היא ג"כ מלישנא דרב נחמן כתב רש"י ג"כ בדברי ר' נחמן כך כלומר דכל זהו היא מלישנא דר' נחמן דלא נימא שמ"ש וחברינו שהוא מלישנא דגמרא שהרי אמר אח"כ ואני אומר וע"כ דכל זהו היא מלישנא דרב נחמן משו"ה כתב רש"י דרש ר' נחמן ״כך״ כלומר דכל זהו היא מלישנא דרב נחמן כנ"ל בכוונת רש"י דאע"ג דר' יוחנן כתב לשמואל לקדם חבירינו במס' חולין שם מ"מ הכא מה שאמר וחברינו היורדים מארץ ישראל לא לישנא דשמואל הוא רק הכל מלישנא דרב נחמן שהרי מסיים אח"כ ואני אומר ומוכח דכל זהו היא מלישנא דרב נחמן משו"ה כתב שפיר רש"י דרש ר' נחמן כך כלומר דכל זה גם מה שאמר אח"כ וחברינו היורדים מארץ ישראל היא לישנא דר' נחמן, כנ"ל בכוונת רש"י, ודו"ק:
ב') עוד ראיתי שם בוילקט יוסף קושיא על דברי תוספ' מס' בכורות י"ב גבי איבעיא אם מותר לפדות פטר חמור בבהמת שביעית בד"ה וודאי שכתבו, משמע דאסור לקנות בהמה טמאה כגון פטר חמור בפירות שביעית, ופלא מפני מאי כתבו דמשמע שאסור לקנות בהמה טמאה, הא היא משנה מפורשת מס' שביעית פ"ח משנה ח' אין לוקחין בהמה טמאה מדמי שביעית עי"ש ? ונ"ל בכוונת התוספ' דשפיר כתבו משמע דרק הכא בגמרא משמע זה דאפילו כה"ג אסור ליקח מפירות שביעית, דהנה הכלל בשביעית דרק מה שצריך לו לאכילה מותר לקנות מפירות שביעית ומותר למכור אפילו בדמים אם צריך לו הדמים לקנות דבר אכילה עיין תוס' מס' ע"א ריש פרק השוכר את הפועל ד"ה נמצא פורע חובו וא"כ אם יש לו בהמה שביעית מיירי שהיה לו פירות שביעית או דמי שביעית והוצרך בהמה לאכילה ולקח בדמים אלו בהמה וא"כ היה אפשר לומר דוודאי ליקח לכתחילה מדמי שביעית בהמה טמאה אסור דהא בעינן לאכלה דווקא משא"כ אם כבר לקח בהיתר בהמה שביעית היינו בהמה טהורה ואח"כ לא הוצרך לו מותר ליקח בהמה טמאה ג"כ עבור זאת הבהמה כיון שכבר הוציא פ"א המעות לצורך אכילה רק אח"כ נמצא שלא היה צריך לאכילה מותר ליקח בהמה טמאה ג"כ משו"ה כתבו התוספ' דשם משמע דכה"ג ג"כ אסור. וא"ש ג"כ שכתבו דאסור לקנות בהמה טמאה כגון פטר חמור, ולמה כתבו התוספ' כגון ״פטר חמור״ דהוא יתיר לשון, אלא כוונת התוספ' כגון פטר חמור דע"כ אינו פודה אותו בפירות רק בשה וא"כ כבר קיים לאכלה מה שקנה מקודם שה ואח"כ כשלא צורך לו השה היה יכול לומר דכה"ג מותר כיון שעיקר הפירות או הדמים כבר הוציא אותו בדבר אכילה ולזה אין ראיה ממשנה דמס' שביעית דהתם מיירי בדמי שביעית ולא הוציא אפילו פ"א אלו הפירות בדבר אכילה משו"ה אסור לקנות בהמה טמאת משא"כ הכא כשכבר הוציא הדמים בדבר אכילה ואח"כ לא הוצרך לא לאכילה היה שפיר נוכל לומר דכה"ג מותר לקנות בהמה טמאה ג"כ כיון שהנאתו וביעורו שוה משו"ה כתבו דשם משמע שאסור כה"ג ג"כ ומשו"ה כתבו כגון פטר חמור כלומר דמיירי בשה דווקא שכבר הוציא פ"א לאכילה ומ"מ אסור, ועוד י"ל דדווקא בדבר שברור לו שהוא לאכילה כגון פירות שביעית או דמי שביעית שיוכל לקנות דבר שעומד לאכילה בוודאי אסור לקנות דבר שאינו לאכילה כגון בהמה טמאה משא"כ בבהמת שביעית שאינו בוודאי לאכילה דלמא יהיה טריפה ולא קרינא ביה לאכלה וודאי יהיה מותר לקנות בהמה טמאה וכל זה לא מוכח ממשנה דמס' שביעית משו"ה כתבו משמע:
ואגב אורחא יש להעיר מ"ט מותר לקנות בהמה טהורה לפי סברת החוו"ד ביו"ד סימן ק"י דתורה לא דברה מספק רק מוודאי ואי ס"ל דרוב היא רק בתורת ספק א"כ כיון שאמרה התורה לאכלה יהיה בעינן דווקא לאכלה וודאי משא"כ בהמה טהורה שמא ימצא טרפה ולא הוי לאכלה וודאי אמאי יהיה מותר לקנות ? ואולי י"ל דרוב כזה שכבר החזקנו אותו שהיא כך לכ"ע ס"ל דהוי בתורת וודאי [אמנם י"ל דבמה שהיא מותר מתורת רוב אפילו רוב הוי בגדר ספק ל"ל דהתורה לא דברה רק מוודאי דמרוב ע"כ דברה התורה שהרי רוב ענייני תורה הם בדברים דאזלינן בתר רובא, ודוק], וזה רבות בשנים אשר הקשיתי על סברת החוו"ד הנ"ל מאי פריך הגמ' במס' מנחות ה' ע"ב למ"ל מן הבקר להוציא הטריפה תיפוק ליה דאסור מק"ו להדיוט או משום ממשקה ישראל מן המותר לישראל, הא צריך קרא להוציא ספק טריפה לקרבן דאי משום דטריפה אסור להדיוט היה ספק טריפה מותר לקרבן או משום ממשקה ישראל מן המותר לישראל היה ספק טריפה ראוי לקרבן דמותר לישראל משו"ה צריך מן הבקר שיהיה בקר וודאי להוציא ספק טריפה לקרבן, וכבר נדפסה קושיא זו משמי בשו"ת שואל ומשיב מהדור תנינא ח"ג סימן ל"ה עי"ש, [שוב ראיתי כי הקושי' נאמרה גם בישועות יעקב ובתשו' מהרי"א זצ"ל ועוד בכמה אחרונים כאשר מציין עליהם חתני הרב נ"י בספרו צפנת פענח קטן הכמות ורב האיכות אות י"ח, ועתה נדפס ס' בית דוד להגאון ר"ד ביסטריטץ זצ"ל ומצאתי שם בקונטרס הספקות כלל י"ח שהביא להקשו' כן גם בשם הגאון מהר"ם קניזא זל"ה]. והנני בזה ידידו המתרפק באהבתו דו"ש ומברכו בכט"ס.
אליעזר דייטש.