פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן יז
בין גאולה לגאולה, יצמיח ד' שם ותהלה, לכבוד תלמידי חביבי הרבני המופלג בתו"י החרוץ ידיו רב לו וכו' מו"ה זאב וואלף ווילנער נ"י בישוב פלאווניטץ מחוז שאראש יצ״ו:
מכתב' היקר קבלתי ונהניתי כי ראיתי שאתה יודע לישא וליתן במלחמתה של תורה יהי ד' עמך וכו' ועתה נבא אל הענין לאשר צריך שם לבנות חומות אבנים לגדר בית החיים ונתנו לאומן עכו"ם בקבלנות לשלם לו כך וכך מכל אמה (קיביק מעטער) ועליו מוטל לפסול האבנים מההרים (שטיינברוך) והקרקע שמשם חוצבים האבנים הוא ג"ב של עכו"ם ואם לא יתירו להאומן עכו"ם לפסול האבנים גם בשבת ימשך הדבר זמן הרבה כי לא כל העיתים מוכשרים להוליך האבנים ויהיה הבית החיים בבזיון כי יהיה למדרס רגל הבהמות, ועינך שפיר חזו בסימן רמ"ד באו"ח דבקבלנות ליכא איסור רק משום מראית העין, וא"כ בנ"ד שאין ניכר כלל בפסילת האבנים שעושים לצורך ישראל גם מראית העין ליכא כמ"ש כה"ג בנו"ב מהד"ק או"ח סימן י"ב בד"ה ועוד אני אומר וגם בחתס"ו או"ח סימן ס' וסימן ס״א במה שפלפל אם ברבים ליכא חשדא כמ"ש המג"א סימן רמ"ד ס"ק ח', אמנם החתס"ו לא התיר רק במקום שהבנין יוכל לגמרי להתבטל משא"כ בנ"ד כיון שלא יתבטל לגמרי רק שימשך הדבר אפשר שאין להתיר, כך הוא תוכן מכתבך, ואתה רוצה לידע דעתי בזה ואען ואומר:
הנה בהיתר שהאומן יפסול בשבת האבנים מן ההר כיון שאין ניכר כלל שהוא מלאכת של ישראל יש להתיר עוד מטעם אחר שהרי השערי תשובה שם סעיף ב' הביא בשם הדג"מ דהא דאמרינן שם דלפסול האבנים לצורך מחובר אסור אפילו בביתו של עכו"ם היינו דווקא אם אין רשות בעכו"ם להחזיק אבנים אלו גם לצורך עצמו או לבנין אחר משא"כ אם העכו"ם יש לו רשות ליתן אבנים אלו לצורך בנין אחר א"כ עדיין אין שם ישראל נקרא עליהם כלל מותר וא"כ ה"נ בנ"ד כל זמן שלא נמסרו האבנים לקהל לצורך בנין החומה פשיטא שאם העכו"ם רוצה יוכל למכור גם לאחרים דקודם שמסר להם האבנים במדידה כמה קוביק מעטער יש שם לא קני עדיין שום דבר וודאי מותר, אמנם זהו דווקא לענין חציבת האבנים זאת יכול העכו"ם לעשות בשבת ג"כ בקבלנות דעדיין אין שם ישראל נקרא עליהם כלל משא"כ להוליך האבנים בשבת על מקום ביה"ק דשם ניכר שלישראל עושים וודאי יש חשש מראית העין, וא"כ ליכא היתר רק אם הבנין יתבטל לגמרי, והנה החתס"ו שם סימן ס"א כתב שמה שהתיר בבאה"ט שם אם הבנין יתבטל לגמרי שמדעת עצמו כתב כן הבאה"ט בלא שום ראיה אמנם אני מצאתי בספר תוספ' שבת סימן רמ"ד ס"ק ז' שהבאה"ט הביא כן בשם מצא כתוב, ובשו"ת אחת הבאתי קצת ראיה לדברי הבאה"ט דבענינים אלו הסירו משום פסידא ממס' פסחים נ"ה ע"ב גבי ישיבת תרנגולת בחוה"מ דהיכא דהביצים יהיו נפסדים לגמרי התירו בחוה"מ עי"ש, עכ"פ מצאנו סמך דבכל אלו המלאכות דליכא איסור מדינא יש להתיר במקום פסידא, אמנם כיון שלא מצינו להתיר רק אם יתבטל הענין לגמרי קשה להתיר אפילו במקום שלא יתבטל לגמרי, זולת אם יש לחוש שעל ידי המשכת הזמן יהיה בזיון למתים השוכנים שם הוי ג"כ כאילו נתבטל לגמרי דבזיון לשעה למתים הוי ג"כ דבר גדול ויש להתיר היכא דליכא איסור מדינא רק משום מראית עין עיי"ש חת"ס סימן ס"א, ובשו"ת אחת הארכתי להתיר בנין מקוה בשבת שלא היו להם מקוה שאם לא יבנו בשבת לא רצה האומן לבנות לאשר אם ישבות יתקלקל הבנין (כי היה על זה האופן) וגבי מקוה היה שם עוד ענין אחר שהיה חשש מכשולת ומילתא דאיסורא ג"כ, ועיין שו"ת דברי חיים ח"ב או"ח סימן כ"ד וא"כ כה"ג אפילו אין לחוש לביטול הבנין לגמרי ג"כ יש להתיר, אמנם בנ"ד כיון דליכא חשש איסור ע"י שימשך הזמן אין להתיר כל כך רק מ"מ אם הקהל יאמרו להגויים שאין מקבלים האבנים על אחריותם כלל עד אשר ימסרו להם במדידה כל קאביק מעטער ועד שעת מסירה אין להם כלום לאבנים כה"ג כיון דאיכא ג"כ חשש בזיון מתים לפי שעה עכ"פ, ועדיין לא נקרא שם ישראל עליהם יש להתיר שהגויים יוליכו שם האבנים דכיון שלא נמסרו עדיין להקהל הו"ל כאילו הם ברשות עכו"ם ובצירוף ההיתר שידוע לכל שמלאכה כזו הן החציבת האבנים הן ההולכת אבנים הדרך לעשות בקבלנות, ועיין בספר נזר ישראל סימן ע' ח"ב בלקוטי רימ"א שם ס"ק כ"ב ז', ובפרט בצירוף דבנ"ד ברבים ליכא חשדא, ומה שהקשה בחחס"ו סימן ס' על הא דברבים ליכא חשדא ממס' סוכה כ"ג דאומר מודים מודים משתקים אותו כבר כתבתי בשו"ת אחת ליישב דבוודאי היכא שיש לפניו שני דרכים לתלות או בהיתר או באיסור אמרינן דרבים לא יחשדו אותם שעושים באיסור וכן אפילו דבר הנעשה ברבים הכל יודעים שאפילו יחיד לא ימלא לבו ולא ירים ידו לעשות דבר איסור ברבים ושפיר יתלו בהיתר (ועיין כה"ג טו"ז או"ח סימן רמ"ד ס"ק ב' דכשיש שני דרכים להיתר ודרך אחד לאיסור גם ביחיד מותר וא"כ שפיר י"ל דברבים מסקינן מדריגה אחת אפילו רק דרך אחד להיתר ודרך אחד לאיסור בוודאי יתלו בהיתר) וא"ש דברי המג"א שם ס"ק ח, ודוק, אמנם גבי מודים מודים דאין לנו שום דרך להיתר גם ברבים איכא חשדא, ודוק היטב בכל זה, ומחמת טרדת הימים לא אוכל להאריך יותר ושום אל לבך הדברים היטב ותראה שכמעט מתורצים כל הקושיות אשר כתבת בזה הענין וכל מ"ש הוא רק אם יסכים לזה כבוד הה"ג נ"י האב"ד דגלילתכם כי הוא מרא דאתרא והוא יותר מבפנים בדבר לידע מהות הענין ונתיצות הדבר, וד' יאריך שנותיך בטוב ובנעימים:
והנני רבך הדו"ש באהבה פק"ק באניהאד ב' לסדר ויברך אותם כ"ב אדר תרס"ט לפ"ק.
אליעזר דייטש.