אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי › סימן טז

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן טז

סימן טו

החיים ושלום וכל טוב לכבוד אהובי הרב המאוה"ג חו"ב חיציו שנונים וכו' כש"ת מו"ה מנחם יהודה אדלער נ"י אבדק"ק סערעדנא והגליל יע"א.

יקרת מכתבו הגיעני על דבר מה ששמע שהנשים נוהגות לברך על מצוות טבילה ובש"ע יו"ד סימן ר' מבואר להדיא על הטבילה (ועיין ברמב"ם פי"א הלכות ברכות הלכה זיין הביא ג"כ רק על הטבילה כמבואר במס' פסחים ז' ע"ב) וכתב מעכ"ה נ"י ליישב המנהג עפ"י דברי הד"מ בטור או"ח סימן ח' ס"ק ה' דמשו"ה מברך על טלית קטן על מצוות ציצית ולא להתעטף או ללבוש כיון דבאמת אינו יוצא בזה ידי המצוה כהוגן משו"ה מברך רק על המצוה שהקב"ה נתן לנו אע"ג שעכשיו אינו מקיימה כ"כ (וקצת סמך לזה מדברי הט"ז יו"ד סימן א' ס"ק י"ז, ודו"ק) וא"כ ה"נ גבי טבילה כיון שיש הרבה טבילות שלא היתה חייבת מן הדין רק מחמת שאין אנו בקיאין או מצד החומרא כגון בדם טוהר כמה שהעיר בפתחי תשובה ביו"ד סימן קצ"ד ס"ק ב' משו"ה אין מברכים רק על מצוות טבילה כלומר על המצוה שהקב"ה נתן לנו, כך היא תוכן כוונתו בקיצור, ואם אמנם שהוא דבר נכון מ"מ אחר העיון קצת יש חילוק בדבר דבשלמא גבי ציצית שפיר כתב הד"מ דאם יברך כמו אם היה מקיים המצוה כתקנה א"כ יטעה באמת שכבר קיים המצוה כראוי ולא יקיים אח"כ המצוה כראוי משו"ה שינו קצת מסדר הברכה שידע שעכשיו לא קיים עדיין המצוה כראוי לגמרי, משא"כ הכא גבי טבילה מה בכך אם תסבור שטבילה זאת חיובית כשאר טבילות, ועוד דהתם ליכא עליו חיוב גמור ללבוש טלית קטן זה משו"ה אינו מברך וציונו להתעטף משא"כ הכא אע"ג שטובלת מספק מ"מ חיוב גמור יש עליה לטבול דבכל מה שהחמירו חז"ל בספק איסור נדה בדין החמירו אפילו רק ספק בעלמא או גזירה משום חומר איסור כרת א"כ אמאי לא תוכל לברך על הטבילה בכל הטבילות, והרי על מצוה דרבנן ג"כ חייב לברך, (ובקונטרס וילקט יוסף שנה תשיעית סימן ב' הביא באמת משם רב גדול אחד שטעות נפל באיזה ספר בנוסח הברכה והביא כמה ראיות לזה) וא"כ כיון דלא מצינו בש"ס ופוסקים נוסח אחר רק על הטבילה לא ידעתי טעם לשנות הנוסח ממה שמבואר בש"ס ופוסקים, ובאמת יש לעיין בנוסח על הטבילה דהא אי אפשר ע"י שליח וא"כ היה צריך לברך לטבול ולא על ועיין בר"ן מס' פסחים ז' ע"ב שהאריך בנוסח הברכות ויהיה ראיה לדעת הר"ת שהביא האבודרהם שער ג' בד"ה יש מצוות דמצוה שעושים תיכף מברכים בעל, ומה שהיא על לאחר מכאן ג"כ כגון תפלין להניח כל היום מברכים בלמ"ד להניח תפלין עי"ש, וגם בזה יש מקום עיון דברוב מצוות אין מברכים על מצוות כגון לולב שופר סוכה מגילה אין אומרים מצוות שופר וכיוצא רק מה שעושים בשעת עשיית המצוה לישב בסוכה, ובמקום אחר הארכתי בישוב קושיית הר"ן מס' פסחים שם כיון דבמגילה ג"כ העיקר השמיעה כמו בשופר א"כ מ"ט במגילה מברכים על מקרא מגילה ובשופר לשמע קול שופר והארכתי ליישב, [עיי' שו"ת חלקת השדה סימן מ"ב, ובשו"ת פרי השדה ח"ג סימן מ"ד], ובעיקר נוסחת הבר' קשה להאריך בו וכמעט סגר עלינו הדרך בתוספ' מס' פסחים שם ד״ה והלכתא שכתבו ור"י לא מצא טעם לכל הברכות, ואנן יתמי דיתמי מה נעני אבתריה, ע"כ יותר טוב שלא לשנות מכפי המסור לנו בש"ס ופוסקים, ובאמת הלשון על מצוות קשה קצת מאחר שכבר אמר וצונו א"כ הוי בכלל לשון זה שהיא צוי הבורא ית"ש רק באמת אנחנו לא נדע כ"כ כוונת הברכות. וע"כ שעפ"י טעות הואיל ורגילין לומר על מצוות טעו בזה ג"כ, ומעשה בא נידי ששאלתי שוחט מומחה בקי בהלכות האיך מברכים על השחיטה אם על מצוות בחולם או בפתח (ורציתי לנסות אותו אם יודע שאין מברכים רק על השחיטה ולא על המצוות) ולא הי' יודע להשיב מזה רואין שבענינים כאילו הטעות מצוי, על כן למה לנו לשנות מכפי המבואר בגמרא ובשו"ע בפירוש בלי שום חולק, כנ"ל ברור (וחקרתי אצל נשי דידן ואמרו שמברכות על הטבילה):

ב') ועל דבר הציצית שנקשרו למעלה מג' אצבעות דהדין הוא שאינו מועיל אם יחתוך האורילא (עיין או"ח סימן י"א סעיף י"א) כדי שישארו הציצית למטה מג' משום תולמ"ה, עי"ש מג"א ס"ק ט"ו ונסתפק מע"כ נ"י אם לאחר שחתך האורילא הנ"ל התיר משם ציצה אחת וקשרה אח"כ על הבגד למטה מג' אצבעות בעוד שהיו שם הג' ציצית הפסולים עדיין משום תולמ"ה אם נימא דציצה זו כיון שקשרה בה כשר אע"ג שג' ציציות התלויים עדיין פסולים משום תולמ"ה מ"מ אין שייכות לציצה זו שכבר נעשה בהכשר וממילא יהיה כשר לאחר שיתיר כל הציציות ויקשור אותם אחת אחת או דכה"ג ג"כ הוי תולמ"ה כיון שבשעה שקשר אותה ציצה היו שלשה אחרים שנעשו בפסול, ודעת מעכת"ה נ"י דעת תורה נוטה שיש להכשיר שמה שהשאר הציציות פסולים עדיין משום תולמ"ה משום זה לא נפסלה אותה הציצה שנעשה בהכשר, בזה דעתי ג"כ מסכמת עמו, ואוסיף קצת ראיה שהרי פשיטא חציצה שפסולה משום תולמ"ה לא גרע מציצה שפסולה ממש ואדרבא בכל מקום מצינו שפסולה בגופה גרע מפסול מחמת דבר אחר עיין מס' פסחים ס״ב ע"ב דפסול בגופו גרע מפסול מחמת דבר אחר והנה אם היו ג' ציציות פסולים מחמת עצמן כגון שהיה חסר מכל אחד חוט אחד ותלה חציבה הרביעית בעוד שהיו שם ג' הציציות הפסולים מ"מ כשר לאחר שיתלה גם הג' ציציות שהיו פסולים מעיקרא ויעשה אותם בהכשר אח"כ וא"כ מכ"ש כה"ג שהג' ציציות אינם פסולים מחמת עצמן רק משום שנתלו בפסול דתולמ"ה וודאי פשיטא דאותה ציצה שנתלה בהכשר נשארה בכשרותה ואין מעכב מה שיש עוד ג' ציציות בפסול ולאחר שיתלו גם שאר הציציות בהכשר יהיו כולם כשרים ורק כשהבגד לא היה לו רק ג' כנפות ועשה ציצית ואח"כ הוסיף ככף רביעי כה"ג אמרינן כיון שבשעה שעשה ג' ציציות לא היה הבגד חייב בציצית דהראשונים פסולים משום סולמ"ה, ועיין היטב בט"ז או״ח סימן ט"ו ס״ק ג', ואפילו לדעת הב"ח שם אינו פוסל רק משום שהבגד לא היה חייב בציצית כשהתחיל לתפור עליו אבל בלאו"ה וודאי אין ציצה אחת מעכב על האחרת, ותדע לך שהרי בכל פעם כשקושר ציצה אחת על הבגד אינו כשר עדיין כל זמן שאינו קושר כל הג' ציצית הנשארים ומ"מ לאחר שקושר כל הארבע ציצית נתכשר ע"י הציצה הרבעית כל הג' הראשונים, וא"כ ה"נ מה שהיו הג' ציציות פסולים משום תולמ"ה אינו עניין לפסול אותה ציצה שקושר בהכשר דלא גרע הפסול משום תולמ"ה מאם לא היה שם שום ציצה דמ"מ לאחר שנתלו כל הארבע ציצית כשר, והארכתי קצת לברר הענין היטב בס"ד, ומעכה״ר נ"י יפה כתב בזה דאין הציצה הפסולה מעכב על הציצה הכשרה שעשאה בהכשר לפסול גם זו משום תעשה ולא מן העשוי, כנ"ל פשוט וברור בס"ד:

ג') וע"ד אשה זקנה שהיתה כמה שנים בחזקת מסולקת מדמים ופשטה חלוקה והניחה תוך שאר בגדים (שעוטציגע וועש) ולאחר שני שבועות כשנתנה לכובס מצאה על החלוק שפשטה מכבר כתם יותר מכגריס, ועיניו ראו מה שהביא בספר סדרי טהרה בשם שו"ת פמ"א סימן ק"ע ח"ב והובא ג"כ בספר לחם ושמלה אות קכ"ט בסימן ק"צ שמתוך כך נוטה דעתו להתיר ובפרט בזקנה שמסולקת מדמים:

הנה בשו"ת פמ"א שם כתב בסוף התשובה וז"ל, וכן בדין השני שלקחה כתונת בעלה (שם מיירי שהיא ג"כ לבשה פ"א כתונת בעלה) ממקום שזרקו בגדים שלבשה כבר ומכונים לכביסה והוי כמו שלקחה עד המזגמן לה בבית שהזכיר הרשב"א ואפילו קנחה עצמה בעד זה ליכא מאן דמטמא ואפילו משום כתם עכ"ל, וא"כ הכא כיון שמצאה הכתם רק אחר שהיה מונח זמן רב בין שאר הבגדים והיא אינה ראויה לראות שפיר יש לתלות אולי בא שם הכתם מחלוקים אחרים שהיו שם ומסתמא היו שם חלוקים גם מנשים הראויים לראות, ומוסכם להלכה דאינה ראויה לראות תולה בראויה לראות, כמבואר ביו"ד סימן ק"צ סעיף נ"ב, והנה בהרגישה שנפתח מקורה דקייל"ן בסימן ק"צ סעיף א' דטמאה מחמת הרגשה אפילו לא ראתה כלום ומ"מ במעוברת שהיא בחזקת מסולקת דמים כתב שם בספר תורת השלמים ס"ק ב' דטהורה בנפתח מקורה אע"ג דהרגשה דאורייתא, ועיין בספר לחם ושמלה שם ס"ק ח' (והארכתי בזה בשו"ת אחרת) וא"כ אם מקילינן טפי בהרגשה אע"ג דהוי דאורייתא (ועיין בנו"ב מהדו"ת סימן קי"ח) מ"מ בהני שמסולקת דמים אינם טמאים בהרגשה גרידא מכ"ש בכתמים וודאי יש להקל ואע"ג דמזה אין ללמוד לענין סתם כתמים דסתם כתמים וודאי טמא אפילו בהני שמסולקת דמים היינו משום שכל שנמצא כתם ואין במה לתלות הרי שור שחוט לפניך משו"ה זקנה ג"כ טמאה משום כתם היכא דאין לה במה לתלות (עיין רמ"א סימן ק"צ סעיף מ"ה) עכ"פ היכא שיש רק קצת במה לתלות כמו בנ"ד שהיה החלוק מונח ימים הרבה תוך שאר בגדים המוכנים לכביסה וודאי יש לתלות דמעלמא קאתי דאילו היה מגופה היתה ראתה תיכף כשפשטה, ומ"מ הכל לפי הענין דאם לא היו שם בגדים כאלו שיש לתלות שהיה עליהם איזה דם מלכלוך גם כאן הוי כאין במה לתלות וזקנה ג"כ טמאה, ואין זה ענין להא דאמרינן דכתם אינו עטמא למפרע דהיינו רק לענין טהרות לטמא למפרע, אבל היא עצמה טמאה משעת מציאת הכתם ועיין שו"ת פמ"א שם בד"ה איברא כ"ל ודו"ק, עכ"פ כל שיש רק קצת רגלים לדבר לתלות תולין כאן טפי דהיא בחזקת מסולקת דמים ק"ו מהרגשה גרידא דטהורה במסולקת דמים ובמקו"א כבר כתבנו בזה בס"ד (ועיין שו"ת פרי השדה ח"ב סימן מ"ח):

–:

והנני הדו"ש באהבה פק"ק באניהאד ה' לסדר חקת התורה ה' בחדש תמוז תרס"ט לפ"ק.

אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה